מבזק מס מספר 740 - 

מיסוי ישראלי  5.7.2018

מע"מ – ניכוי מס תשומות ב"חברת החזקות" – לא השם קובע - 5.7.2018

ביום 28.6.2018 ניתן פס"ד בעניין אלביט הדמיה (ע"מ 29101-01-13), שדן בשיעור ניכוי מע"מ תשומות בחברה שעמדה בראש פרמידת חברות עסקיות.

להלן תאור העובדות בתמצית:
מדובר בחברה שעמדה בראש קבוצת חברות עסקיות שפועלות בתחום הנדל"ן, המלונאות, הציוד הרפואי וההלבשה.
לטענת המערערת יש לה עסקאות בעיקר משני סוגים – הלוואת כספים לחברות בקבוצה ומתן שירותים מקצועיים ושירותי ניהול על ידיה לחברות בקבוצה. הוצאותיה היו "הוצאות הנהלה וכלליות", אשר לטענתה הן אלו שהשיאו לה את הכנסותיה חייבות המע"מ, ומשום כך יש לנכות את מע"מ התשומות הגלום בהן כולו, ולמצער 2/3 ממנו.
לטענת המשיב, מדובר בחברת החזקות אשר כל מטרתה הינה השאת רווחיה מתאגידי האשכול בדמות דיבידנדים ורווחי הון ממימוש ההשקעות. לפי עמדה זו, המערערת לא עסקה במתן אשראי או בהענקת שירותי מקצועיים כעיסוקים בפני עצמם, אלא תמכה בחברות הקבוצה על מנת להשביח ערכן. בשל האמור התיר המנהל ניכוי רבע ממס התשומות בלבד.
נזכיר כי לפי סעיף 41 לחוק מע"מ – מס תשומות יותר בניכוי רק ככל שהוצא לצורך הכנסה חייבת במע"מ. תקנה 18 קובעת התרה חלקית של מס התשומות במקרה בו השימוש בתשומה לא היה כולו לצורך העסק או לעסקה חייבת:
במידה ומרבית ההוצאה לצרכי העסק רשאי העוסק לנכות שני שליש ממס התשומות, במידה ומרבית ההוצאה אינה לשימוש בעסק רשאי העוסק לנכות רבע ממס התשומות.

עיקר סוגי ההוצאות שנדונו וטענות הצדדים:

  1. הוצאות הנהלה וכלליות כגון: יועצים, רו"ח, עו"ד, משרדיות תחזוקה וכד'.

  2. הוצאות הכרוכות בהנפקת אג"ח.

לטענת המערערת, פעילות האשראי ופעילות הניהול, הינן פעולותיה העסקיות אשר נועדו להפיק רווח כפעילויות בפני עצמן.
לעומתה טען המשיב כי בניגוד למצופה מחברת ניהול ומתן אשראי מקצועית, המערערת לא הציגה הסכמי ניהול או הסכמי הלוואות בינה ובין מארג החברות המקבלות שירותים אלו.
המערערת לא כיוונה להפקת רווחים ישירים מפעולות הניהול והאשראי, אלו נועדו באופן עקיף להשביח את החזקותיה ובכך להניב לה תשואה גבוהה יותר.

קביעות ביהמ"ש:
בעניין הטענה כי החברה עוסקת במתן אשראי

  1. לא הובאו ראיות קונקרטיות כדי להראות במפורט לאיזה צורך שימשו התשומות, כגון עדות מפי נותני השירותים לשם שיוך הפעילות לחברות ספציפיות.

  2. לא הוכחה עלות אלטרנטיבית להעמדת האשראי על ידה, במקום קבלת אשראי מצד ג'.

  3. ברוב המקרים לא הוצגו הסכמי הלוואה כתובים ומעוגנים באופן שמצדיק אשראי בסכומים כה גבוהים.

  4. תקופת האשראי לא הוגבלה, ובמרבית המקרים חודשה באופן אוטומטי.

  5. לא נקבעו מועדים לתשלום ריבית ולפרעון הקרן.

  6. לאורך התקופה הנדונה בשומה היה פער ניכר בין הכנסות המימון שנרשמו בספרי המערערת על בסיס צבירה, לבין הכנסות המימון שנגבו על ידה בפועל.

  7. הוצאות המימון היו גבוהות מהכנסות המימון ובכך למעשה לא הצליחה המערערת להרים את הנטל כי פעילות המימון היתה פעילות שנועדה להפיק רווח בפני עצמה.

  8. המערערת צירפה סקר מחירי העברה לעניין שיעורי הריבית. סקר מקוצר, שנערך בדיעבד, לחלק מהתקופה.

  9. עקב יחסי השליטה של המערערת בחברות הבנות, אין לומר כי נעשתה בדיקה מעמיקה ביכולת פרעון האשראי של החברות הלוות, היקף הסיכון, מתן בטוחות, כפי שצפוי שכל מלווה שזוהי פעילותו – יעשה.

    המערערת לא הצליחה להוכיח כי עיקר מתן הלוואותיה לחברות הבנות היה בכובע העסקי כחברת מימון ולא בכובע של חברת אם.

הותרו בניכוי רבע מהתשומות בלבד.

בעניין הטענה כי החברה עוסקת במתן שירותי הניהול:

  1. הוצגו שלושה הסכמים בתחום השירותים המקצועיים, בפועל המערערת גבתה תשלומים רק בגין שניים.

  2. לא הוכח דפוס עסקים מקצועי של מתן שירותי ניהול.

  3. לכל אחת מהחברות בקבוצה היה צוות ניהולי משלה.

  4. לא הובאו ראיות להמחיש את תוכן השירותים, והתשומות אשר הוצאו לשם מתן שירותים אלו.

  5. הסעיף בדוח רווח והפסד בו הוצגו סכומים אלו היה "החזר הוצאות מחברות קשורות" ולא "הכנסות דמי ניהול מחברת בת". סמנטיקה שיש בה לחזק את העובדה כי לא היה מדובר בניהול שיהווה פעילות עסקית לשם הפקת רווח.

כנ"ל – הותרו בניכוי רבע מהתשומות בלבד.

בעניין ניכוי תשומות בגין הוצאות גיוס האג"ח – מכיוון שהוצג כי מרבית כספי הגיוס הועמד כהלוואות לחברת הבת (קרי: עסקאות חייבות מע"מ) – נקבע כי יותרו בניכוי 2/3 מן התשומות המיוחסות לגיוס האג"ח.

הערות והערות:
קביעות חשובות מתוך פסיקת בית המשפט:

  1. ביהמ"ש טורח להפריך את המקובלה: "חברת החזקות" אינה צמד מילים לפיו ישלל או ינתן מס התשומות רק בחלקו.

    ככל שעוסק יצליח לעמוד בנטל ההוכחה כי תשומה מסויימת שמשה בעסקה חייבת, הרי שמלוא התשומה תותר לה בניכוי.

  2. כמו כן נקבע בדומה לאמור בפס"ד אמיליה כי המפתח לייחוס בין חלק התשומה אשר שימש לעסקאות ובין החלק אשר אינו שימש, אינו בהכרח גובה ההכנסות החייבות ביחס ליתר ההכנסות. יכול ועסקה חייבת שסכומה זעום תהיה כרוכה בתשומות גבוהות, וככל שניתן יהיה להוכיח ייחוס מלוא התשומה להכנסה זו, הרי שתותר בניכוי מלוא התשומה.

  3. לגבי מסקנתו העיקרית של בימ"ש להתיר במקרה דנן רבע ממע"מ התשומות בלבד, נכתב: "אבהיר כי מסקנתי זו איננה מבוססת על עובדה שהמערערת העניקה אשראי ושירותים מקצועיים אך ורק לתאגידי הקבוצה ולא לצדדים שלישיים בלתי קשורים". טענה זו נשמעת תדיר מרשות המיסים – וביהמ"ש טורח להבהיר כי הוא דוחה אותה!!

  4. מהלאו ניתן ללמוד על ההן:

    חברת החזקות אשר תשכיל להתנהל כחברה עסקית, לרבות מערך הסכמים ראוי, חישוב שיעור רווח מקובל בענף, עם בטחונות מקובלים, הצגת נתונים באופן הולם לענף בו היא עוסקת בדוחותיה הכספיים, הוכחת ניהול בפועל על ידי אנשי מקצוע, ועוד – יכול וניתן יהיה לטעון לניכוי מלוא מס התשומות.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ורו"ח (משפטנית) ענבל שני, ממשרדנו.

שותף מייסד, מומחה בתחום המיסוי הישראלי

מומחה בתחום המיסוי הבינלאומי

שותף, מנהל סניף חיפה והצפון, מומחה בתחום המיסוי הישראלי

מומחית בתחום המיסוי הישראלי

הרשמה לקבלת מבזקים
הרשמה לקבלת מבזקים
המומחים שלנו לרשותכם
שאל שאלה