בהחלטה בעניין אירד תדלוקים (ע"מ 45043-10-13) שפרק עיקרי שלה ניתן ביום 18.1.2017, והאחרון שבה אך ביום 1.3.2017, נדונה סוגיית מיסוי תמורות עתידיות בעסקת שבח, אשר דווחו למס הכנסה לאורך השנים כפטורות ממס בשנות קבלתן, בעוד שרשות המיסים, נזכרה לאחר שנים, שאינה מקבלת עמדה זו.
בקליפת האגוז, עיקרי המעשה כך הם:
"המערערת הינה בעלים של קרקע בחדרה…
ביום 19.6.1994 התקשרה המערערת בהסכם עם חברת דור אנרגיה… לשם החכרת המקרקעין לתקופה של 20 שנים לצורך הקמת תחנת דלק.
המערערת קיבלה עבור החכרת המקרקעין תמורה בפועל בסכום של 520,000 דולר (להלן: "התשלום בפועל") וכן התחייבות של החוכר לשלם לה תשלומים עתידיים בסכום של 10,500 דולר, מידי חודש, צמודים למדד למשך 20 שנים (להלן: "התשלומים העתידיים").
לפי חוזה ההתקשרות בין הצדדים, המערערת הייתה זכאית לקבל תשלומים עתידיים נוספים, בהתקיים תנאים מסוימים (פדיון מכירות הדלק בתחנה) אולם לפי הודעת המערערת תנאים אלו לא התקיימו ותשלומים נוספים לא שולמו לה…
המערערת טוענת, כי לאור מחדלי המשיב לספק לה את שומת מס השבח עצמה, נבצר ממנה לדעת האם התשלומים העתידיים כבר חויבו במס שבח באופן שאין למסות אותם פעם נוספת במסגרת השומות נשוא ערעור זה.
המשיב טוען כי התשלומים העתידיים לא מוסו במס שבח, ולראיה צירף פלט שע"מ המלמד כי במסגרת שומת מס השבח חויב רק התשלום בפועל".
במסגרת הצווים לשנים 2010-2012 ביקש המשיב "לשפות" במקצת את אוצר המדינה על המחדל שנפל בשומת השבח, ולחייב במס את מלוא התמורות שנתקבלו בשנים אלו (שנות השומה בלבד כמובן. מה שהתיישן – התיישן) לפי סעיף 2(6) ולחילופין לפי 2(4) ולחילופי חילופין אף 2(1).
במהלך הדיונים הובהר ככל הנראה לרשות המיסים כי אף שכנראה התמורות העתידיות "נשכחו" ולא חוייבו בשומת השבח, הרי לא ניתן לרפא זאת בדרך של הטלת מס הכנסה עליהן בעתיד, עת נתקבלו בפועל.
לאור זאת ביקש המשיב לא רק להחליף את סדר טענותיו כך שטענת 2(4) תהפוך לטענה עיקרית אלא אף לשנות במהות טענה זו, ולמסות רק את מרכיב המימון הראלית שבתשלומים העתידיים ולא לחייב במס את קרן התשלומים אלו עצמם.
המערערת תוקפת בסדרה של בקשות משפטיות את נסיונו של המשיב ל"צמצם גזרה", תוך טענות של התיישנות, חוסר תום לב, יצירת שומה חדשה חלף שומה שהוצאה בצו, העדר הגשת תחשיב לשומת חבות הריבית הראלית ועוד.
ומנגד: "המשיב מעלה תמיהה על התנגדות המערערת לצמצום המחלוקת הקיימת וטוען כי כוונתה לנסות לזכות "בכל הקופה" ולא לשלם מס אף על הרכיב המימוני, וזאת בנוסף לאי מיסוי של קרן התשלומים העתידיים שלא נכללו בשומת מס השבח והעומדים על סכום נכבד של כ – 20 מיליון ₪" .
ביהמ"ש המחוזי הודף את כל טענות המערערת, בהנמקות מפורטות, תוך שהוא מאפשר לרשות המיסים "לצמצם גיזרה" ולנסות להטיל חבות במס "לפחות" על המרכיב הראלי שבתשלומים העתידיים, תוך שרשות המיסים מבינה שאת עיקר המס היא הפסידה, באשר ככל הנראה שומת השבח יצאה בחסר לפני שנים רבות, ותיקונה כיום הן ע"י רשויות מסמ"ק והן ע"י פקיד השומה – אינם אפשריים.
בקשת המערערת מביהמ"ש המחוזי לביצוע "עיון חוזר" בהחלטתו האמורה לעייל, נדחתה אף היא ביום 1.3.2017.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.
