ביום 3 באפריל 2017 ניתן פס"ד בעניין עמותת בית הצנחן (ע"מ 17020-05-13) (להלן: "העמותה") בעניין תחולת סעיף 12 לחוק מע"מ על תשלומי ארנונה שהעירייה לא גבתה, הלכה מעשה, מהעמותה.

רקע
העמותה נוסדה לפני עשרות שנים מתוך מטרה לפעול למען רווחת הצנחן לרבות עריכת אירועים והלנת חיילים. עיריית ר"ג "אימצה" את חטיבת הצנחנים וכרתה הסכם עם העמותה ובו נמסר השימוש בבניין ששבעלות העיריה ברח' רוקח, לעמותה.
עד לשנת 2003 העמותה סווגה כמלכ"ר ומשנת 2004 נרשמה לראשונה גם כ"עוסק" והגדירה מחצית מפעילותה כפעילות מסחרית בגין השכרה מסחרית של חלק משטחי הבניין. בהתאם ליחס זה ניכתה החברה מע"מ התשומות מההוצאות הכלליות בקשר לבניין.
בהתאם לתיקון שחל בחוק הכללי, החל משנת 2004 (עד אותה שנה היתה העמותה זכאית לפטור מארנונה עפ"י דין) הוציאה העירייה חיובי ארנונה (ומים) לעמותה בגין הבניין בהתאם לסיווגה כעמותה (שליש מהתעריף הרגיל), כאשר בין השנים 2007-2011, נשוא ערעור זה, הצטברו חובות של כ – 2.1 מיליון ₪ (קרן החוב) שלא שולמו ע"י העמותה עד עצם היום הזה.

מנהל מע"מ טען כי אי גביית חיובי הארנונה ע"י העירייה מהווה בגדר "תרומה, תמיכה או סיוע אחר" כקבוע בסעיף 12 לחוק מע"מ (להלן: הסעיף/סעיף 12) וזאת ביחס לחלק המסחרי של פעילות המערערת ולכן הוציא המנהל שומת מס עסקאות לעמותה בכובעה כ"עוסק מורשה" לפי החלק היחסי ששימש להשכרה מסחרית בכל שנה ושנה. מנהל מע"מ ראה בפעולה זו כ"הכנסה רעיונית" העולה לכדי עסקה עפ"י סעיף 12 לחוק.
העמותה טענה בין היתר, כי חיובי הארנונה לא בוטלו, לא נמחקו ואף לא נמחלו, וגבייתם לא נזנחה מצד העירייה. על כן אין בסיס למתן "סיוע" לכאורה עפ"י סעיף 12 לחוק. בית המשפט מפרט את מטרת הסעיף – "תכליתו של סעיף 12 לחוק היא להביא למיסוי מלוא הערך המוסף שנוצר על ידי העוסק גם אם חלק ממנו איננו משתקף במחיר הטובין או השירותים המשולם לעוסק על ידי הקונים ממנו". וכן קובע כי במהלך השנים תחולתו של סעיף 12 נתלבנה בפסיקה והוראותיו הוחלו גם על מקרים בהם היה סיוע רעיוני או עקיף לעוסק – כגון בפס"ד מרכז הירידים (ע"ש 1608/91) והלכת תה"ל תכנון המים (ע"א 141/00).
בעיניינו, קובע ביהמ"ש כי משנרשמה העמותה גם כ"עוסק" לגבי עיסוק פעילות ההשכרה, עשוי הסעיף לחול וזאת בזיקה לעיסוק זה בלבד, ולא על יתר פעילותה שהיא בעלת אופי מלכ"רי.
לאחר מכן קובע ביהמ"ש, "ברי כי אין מקום לתחולתו של סעיף 12 כאשר מוענק "פטור על פי דין" מתשלום חובה כלשהו (מס, אגרה, היטל) במקרים מוגדרים מראש. לדעתי העדר חיוב לנוכח קיומו של פטור המעוגן בחיקוק איננו צריך להיחשב ל"סיוע" בהקשר זה, אף אם ניתן לטעון כי… הפטור המוענק שקול לסבסוד ישיר… קשה להלום תוצאה לפיה פטור הניתן כהקלה או כתמריץ בחוק מס פלוני יגרור מאליו הכבדת נטל המיסוי לפי חוק מס אלמוני".
ממשיך ביהמ"ש וקובע כי במקרה של אי גבייתו של תשלום חובה (תהא סיבתה אשר תהא-רשלנות, שכחה או תקלה), כגון ארנונה, שהוטל על העוסק שהיא תוצאה של מחדל מצד העירייה, איננה צריכה להיחשב כ"סיוע" או "תמיכה" עפ"י תכליתם בסעיף.
עם זאת, כאשר מתקיימים יחסים מיוחדים בין הצדדים כמו במקרה דנן, הימנעות ממושכת של העירייה מגביית חוב מהעוסק עשויה ליצור מצב, הלכה למעשה, של "תמיכה או סיוע אחר".
בעניין זה מזכיר בית המשפט את סעיף 3(ב)(5) לפקודת מס הכנסה הקובע כי "מי שנמחל לו חוב – לרבות מי שנהג בחוב כאילו נמחל לו…".
מאחר ובחינת עניין המחילה בערעור זה צריכה להיעשות לפי מצב הדברים בעת קבלת החלטת המשיב בהשגה, והעמותה הצליחה לשכנע כי בעת קבלת החלטת המשיב בהשגה (בשנת 2013), לא ניתן היה לומר שחיובי הארנונה אינם נגבים ולא ייגבו בעתיד, קרי הם למעשה טרם נזנחו – לא איפשר בית המשפט למנהל מע"מ להפעיל את הוראות סעיף 12, לשנה שבערעור.
עם זאת, קבע בית המשפט כי בהתקיים אחד מהמקרים שלהלן יוכל מנהל מע"מ לשוב ולפעול בעתיד לפי הוראות סעיף 12 לחוק, כדלקמן:
א. אם חוב הארנונה התיישן / יתיישן לתקופה פלונית.
ב. בטרם התיישנות, אם תודיע העירייה שהיא מוותרת על גביית הארנונה.
ג. אם תעביר העיריה כל תמיכה אחרת לעמותה על מנת לאפשר את פירעון חוב הארנונה.
מסקנות העולות מהפסק:

• פטור מלא או חלקי מתשלום חובה – לא יחשב כתמיכה לפי סעיף 12.
• אי גביית תשלום חובה ע"י הרשות כתוצאה מרשלנות או מחדל שלה – כנ"ל.
• אי גבייה כנ"ל במקרה של יחסים מיוחדים – יכול ויחשב כתמיכה לפי סעיף 12 לחוק.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אייל כרמי ולרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא, ממשרדנו.