ביום 27.4.2017 ניתנה החלטת ועדת ערר בדעת רוב, בעניין בני משפחת חג'ג' (ו"ע 62431-06-15).
עיקר סיפור המעשה לעניינו, כך הוא:
העוררים, שישה קטינים בני משפחת חג'ג' התקשרו בשנת 2010, כחלק מקבוצה בת כ-400 רוכשים, לרכישת זכויות לדירות מגורים, ב"מגדל הצעירים". הארוע היה עוד טרם תיקון 69 לחוק שקבע בין השאר כי רכישת זכות כאמור במסגרת קבוצת רכישה תחשב כרכישת דירה מוגמרת.
מנהל מסמ"ק קבע כי מדובר ברכישת דירה מוגמרת לגבי כ"א מהם, וביצע תחשיב כלשהו.
לאחר השגה וערר, הגיעו הצדדים בשנת 2013 להסכם פשרה שניתן לו תוקף של בימ"ש, כי אכן מדובר ברכישת דירה מוגמרת, על פי שווי אליו הגיעו הצדדים.
לאחר מכן הוצאו שומות סופיות לכל חברי הקבוצה וניתנו אישורים לטאבו. שנה וחצי לאחר מכן נתקבלו בידי העוררים תיקוני שומה ודרישות לתשלום נוסף, תוך טענה כי הדירות שרכשו אינן "דירה יחידה" אלא "דירה נוספת" (בהתחשב בעובדה כי להוריהם של הקטינים, היו דירות נוספות) .
חלק לא מבוטל מהליך הפסק נסוב אודות אפשרות שינוי הגישה השומתית, "על אף" הסכם הפשרה.
מחד, מצויין בהסכם הפשרה כי "הסכם זה סופי ומוחלט ומסיים כל מחלוקת בין הצדדים לו, לרבות בעניין הרוכשים, סיווג העסקה ושווי הרכישה". מאידך, מופיע בהסכם הפשרה סעיף הקובע: "מדרגות המס של הרוכשים יקבעו בהתאם להצהרה ולזכאותם להקלה בגין רכישת דירת מגורים יחידה ו/או נוספת".
בשורה אחרונה בנושא זה נקבע, כי ההסכם אפשר למנהל לבחון עניין היותה של הדירה יחידה או לא. אמנם קודם לכן יצאו כבר שומות סופיות, וניתנו אישורי מיסים, אך משלא נטען לחוסר סמכות לביצוע תיקון השומות, הערר בעניין זה נדחה.
הנושא העיקרי השני בפסק הינו ההתייחסות ל"תא המשפחתי" לצורך בדיקה האם מדובר בדירה יחידה. הסעיף הרלוונטי קובע כך:
"לעניין פסקה זו –
(1) …
'דירה יחידה' – דירת מגורים שהיא דירתו היחידה של הרוכש בישראל ובאיזור…
(2) יראו רוכש ובן זוגו, למעט בן זוג הגר בדרך קבע בנפרד, וילדיהם שטרם מלאו להם 18 שנה, למעט ילד נשוי – כרוכש אחד".

כל חברי הועדה היו תמימי דעים כי לשון הסעיף הינה אמנם חד כיוונית: רוכש דירה ייבחן יחד עם אשתו וילדיו הקטנים, להיות הדירה היחידה בכל התא המשפחתי. הסעיף אינו דן במצב הפוך בו קטין רוכש דירה, ולא קובע כי הקטין יבחן יחד עם הוריו. בעוד שופט המיעוט המשיך לצדד בדעת המיעוט שלו בפס"ד אבן עזרא, בו קבע כי יש לפרש הסעיף כלשונו המדוייקת, ולכן כשקטין רוכש דירתו היחידה אין לבחון קיומן של דירות נוספות בידי הוריו – הרי שדעת הרוב קבעה (אחד מהם באופן נחרץ ומתוך פרשנות תכליתית המגשימה את מטרות החוק, והשני לאחר לבטים קשים, ותוך ביקורת על המחוקק המודע לכשל הלשוני הזה בסעיף זה ובחקיקות דומות, ולא טורח להשלים את הלקונה ולהסיר הספקות) כי הסעיף יפורש באופן דו צידי, כך שבכל מקרה גם כשקטין רוכש דירה, יבוצע מבחן "דירה יחידה", בכל התא המשפחתי שלו, לרבות קיומה של דירה נוספת בידי הורי הקטין.
ניתן לומר כי רציו הפסק מצוי במשפט הבא:
"אין כל הגיון למנת את דירות הילדים כאשר הרוכש הוא ההורה, אך לא למנות את דירות ההורים כאשר הרוכש הוא הילד… דין רכישה על ידי הורה כאשר יש בידי ילדו הקטין דירה אחרת, יהיה כדין רכישה על ידי ילד קטין, כאשר יש כבר בידי הורהו דירה אחרת, ולהיפך".
יצויין כי לא נפסקו הוצאות לטובת המדינה, שכן על פי שני השופטים בדעת הרוב – יש טעמים משמעותיים גם לעמדת המיעוט בפסק.
לא נסיים בלי לציין כי דילמה דומה עשויה לצוץ גם בבחינת תקרת ההכנסה בהשכרת דירה מגורים בפטור ממס: שמא בהשכרת דירת מגורים שבבעלות קטין, לא ימנו גם הכנסות מהשכרת דירות מגורים אחרות שיש להוריו, ועל כן יתכן כי בכפוף לתקרת הפטור, יחול על הכנסה זו פטור ממס בידי הקטין.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.