ביום 21 באוגוסט 2017 דחה ביה"ד הארצי לעבודה (עב"ל 34791-12-14) את תביעתו של משה ברנס (להלן: "המבוטח") לתשלום קצבת שאירים, זאת לאור אי ניכוי הפסדים עסקיים שביקש לקזז מהכנסותיו האחרות. כתוצאה מאי הניכוי, עלתה הכנסתו על התקרה המותרת ונשללה הזכאות לקצבה.

רקע חוקי

• אלמן זכאי לקצבת שאירים אם הכנסתו אינה עולה על סכום של 57% מהשכר הממוצע במשק, למעט מי שיש לו ילד כהגדרתו בחוק.

• תיקון בתקנות (בתחולה מיום 2.1.2011), הקל על אלמנים כך שלעניין בחינת התקרה כאמור, ינוטרל סכום השווה ל- 15.2% מהשכר הממוצע במשק (1,470 ₪ – בשנת 2017), ככל שמקורו בהכנסת עבודה, ממשלח יד, מעסיק או פנסיה.

• ה"הכנסה" לצורך בחינת הזכאות לקצבת שאירים, נקבעה בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת הכנסה בביטוח זקנה ושאירים), תשל"ז- 1976 (להלן: "התקנות"), מכוח סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי (להלן: "החוק") בפרק י"א.

• בהתאם לתקנות, הכנסה היא הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה אף שלא צמחה, הופקה או נתקבלה בישראל, למעט חריגים.

• ראה הרחבה בעניין קצבת שארים לאלמן, במבזק מס מספר 401.

תמצית עובדתית

• המבוטח יצא לגמלאות מצה"ל בשנת 1992 ומאז מקבל פנסיה צבאית. ביום 28.11.2000 התאלמן מאישתו וירש את עסקה העצמאי. במקביל הועסק מעת לעת כקונדיטור שכיר.

• בתחילת שנות ה-2000 ולאחר התנהלות משפטית עם המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") שולמה לו קצבת שאירים בשנים 2002 עד 2003.

• בשנת 2009 הגיש שוב תביעה לקצבה כאמור, ולאחר טענה ראשונית של המל"ל לחריגה מן התקרה והתכתבות עם רו"ח שלו, קיבל את הקצבה לשנת 2009.

• בסוף שנת 2012 הודיע המל"ל למבוטח כי קצבת השאירים לשנת 2009 שולמה לו בטעות מאחר ובמבחן ההכנסות לא הובאו בחשבון הכנסותיו מהפנסיה. כן נקבע כי גם בשנת 2010 הוא אינו זכאי לקצבה.

• המבוטח הגיש תביעה לביה"ד, וטען כי לא קוזז הפסד עסקי של כ-30 אלפי ₪, שהקטין את הכנסתו החייבת כפי שמופיע בשומת מס הכנסה (וכפי שקובע סעיף 28 לפקודה), ומשכך אינו חורג מן התקרה וזכאי לקצבה.

פס"ד ביה"ד האזורי

• קביעות משנים קודמות של המל"ל אינן מחייבות אותו בשנים מאוחרות יותר.

• אמנם "הכנסה" בסעיף 345(ב)(1) לחוק נקבעת לפי שומת מס הכנסה, אולם הדבר רלוונטי רק לעניין חבות בתשלום דמי ביטוח. הכנסה לעניין בחינת זכאות לקצבת שאירים נקבעה בתקנות, על פיהן אין לנכות הפסדים עסקיים מן ההכנסה הנבחנת.

• ביה"ד דחה את התביעה.

דיון והחלטה בביה"ד הארצ

• ביה"ד דחה את תביעת המבוטח ומציין כי סעיף 238 לחוק קובע כי "הכנסה" לצורך בחינת הזכאות לקצבת שאירים תהא בהתאם לקביעת השר. בתקנות נקבע כי "הכנסה" היא הכנסה מהמקורות בסעיף 2 לפקודה למעט רשימת חריגים (כדוגמת קצבת ילדים).

• לא בכדי קיימת הגדרה ספציפית בחוק המביאה בחשבון את תכליתה של קצבת השאירים, ואין הצדקה לאמץ הגדרות מפרקים אחרים.

• כדי להסיר ספק – ובניתוח לשוני קצר ויפה קובע ביה"ד הארצי, שאף שההפנייה היא לכלל ההכנסה על פי סעיף 2 לפקודה, הרי שבעניין סעיף 2(1) לפקודה (עסק/משלח יד) אין מדובר על "מחזור ההכנסות" אלא על "רווח", קרי מחזור ההכנסות בניכוי ההוצאות שהוצאו בהשגתן.

  בענייננו, המבוטח ביקש לקזז הפסדים ואין מדובר כלל בניכוי ההוצאות שהוצאו כנגד ההכנסה שהופקה, שהללו כמובן מותרות בהפחתה לעניין בחינת התקרה.

• התנהלות המל"ל במתן קצבה בשנה מסויימת, אינה מחייבת אותו להמשיך באותה גישה בשנים הבאות, ככל שהזכאות אינה נובעת מהוראות החוק.

• הערעור נדחה.

סיכום ותובנות
יש לשים לב כי בחישוב תקרת ההכנסות העלולה לשלול זכאות לקצבה – מובאת בחשבון ההכנסה החייבת מעסק או משלח יד, אך לא ינוכו הפסדים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.