ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 18113-11-14) קיבל ביום 11 בדצמבר 2017 את תביעתה של זיוה שגיא (להלן: "המבוטחת") לתשלום תוספת ותק לקצבת אזרח ותיק (זקנה) ל-19 שנים אחורנית, בשל טעות הנובעת מחוסר ברישומים במוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל").

רקע חוקי

• תוספת ותק (עד 31.12.2016) – תוספת של 2% מקצבת אזרח ותיק (זקנה) לכל שנת ביטוח משנת הביטוח ה-11. סה"כ תוספת הוותק לא תעלה על 50% מהקצבה עצמה.

• שיהוי בהגשת תביעה – לפי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי (להלן: "החוק"), כל תביעה לגמלת כסף תוגש למל"ל תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. כאשר התביעה הוגשה באיחור, תשולם הגמלה רטרואקטיבית ל -12 חודשים בלבד, למעט בגיל הזכאות לקצבת אזרח ותיק, אז תקופת התשלום הרטרואקטיבית גדולה יותר.

• המוסד לביטוח לאומי פרסם במשך השנים הוראות משלימות לסעיף 296 לחוק. ההוראות האחרונות פורסמו בשנת 2014 ולפיהן המל"ל רשאי לשלם תשלום רטרואקטיבי עד 7 שנים, כמפורט בתדריך.

תמצית עובדתית

• המבוטחת ילידת 3/1938, הגישה תביעה לקצבת אזרח ותיק (זקנה) בשנת 1998, בהגיעה לגיל הפרישה (60); בתביעה פורטו כל מקומות ותקופות עבודתה.

• ביום 1.3.1998, אישר המל"ל את התביעה עם תוספת ותק שלא כללה תקופות מסוימות בשנים 1958 – 1987 (בסה"כ אושרו לה 11 שנים לתוספת הוותק).

• ביום 4.3.2014 הפיק המל"ל לראשונה מסמך ובו פירוט תקופות הביטוח לצורך חישוב תקופת האכשרה המזכה בקצבה ובתוספת הוותק.

• ביום 30.3.2014 פנתה המבוטחת למל"ל וביקשה לברר אודות תקופות הביטוח שלא נכללו באישור. מכאן החל מהלך התכתבות הדדית בו הכיר המל"ל בתוספת ותק נוספת בתחילה אישר הגדלת הקצבה אחורנית לשנה אחת בלבד, אח"כ אישר ל-4 שנים אחורנית ולבסוף התייצב על 7 שנים אחורנית – תקופת ההתיישנות המרבית, לדבריו.

תמצית טיעוני המבוטחת

• ב-1998 הגישה תביעה למל"ל ולא נתקבלה שום הסתייגות מצד המל"ל. במשך שנים פנתה עם בעלה בטענה חוזרת ונשנית כי קצבת הזקנה נמוכה ואינה הגיונית. המענה שקבלה הוא שהיא מקבלת "את מלוא זכויותיה ואין כל אפשרות שתהיה טעות כלשהי בגובה הקצבה".

• רק ב-2/2014 נערכה לראשונה בדיקה יסודית ובעקבותיה החליט המל"ל לשלם לה הפרשים של 7 שנים אחורנית בגין כל מקומות עבודתה.

• לטענתה עבדה אצל מעסיקים ממשלתיים ומוסדות גדולים שדיווחו דיווחים מלאים על תקופות עבודתה. כנ"ל לגבי תקופת עבודתה כעצמאית – הכל דווח בזמן אמת למל"ל והנתונים היו אמורים להיות אצלו.

• המבוטחת בקשה להחיל את הוראות חוזר גמלאות 383 (משנת 2009) שקובע כי במקרים שבהם מדובר ב"טעות של המוסד" יש לשלם אחורנית מיום תחילת הזכאות.

תמצית טיעוני המל"ל

• בתביעתה הראשונה של המבוטחת לא צורפו מסמכים נאותים, שנמסרו למל"ל רק בשנים 2014.

• למל"ל נודע רק ב-2014, לאחר הגשת טענות המבוטחת, כי זו היתה עצמאית כשנה וחצי עד סוף שנת 1987. בעת אישור התביעה הדבר לא הופיע במערכת הממוחשבת של המל"ל, והמל"ל לא ידע ולא יכול היה לדעת על כך.

• המל"ל אינו יכול לאשר תוספת ותק מעבר ל-7 שנים, שכן זו תקופת ההתיישנות הכללית עפ"י הדין הכללי וכי מדובר אף בתשלום לפנים משורת הדין לאור הטעות של המבוטחת, מאחר שלפי סעיף 296 לחוק אפשר לשלם גמלה רטרואקטיבית רק 12 חודשים בלבד.

דיון והחלטה

• ביה"ד מגיע למסקנה כי מדובר במחדלי המל"ל שגרמו לאי קבלת מלוא הקצבה משנת 1998 ואילך.

• המבוטחת פרטה בתביעה את כל תקופות ההעסקה ולכן לא מדובר בשיהוי או באיחור בהגשת התביעה.

• המל"ל לא שלח למבוטחת החלטה המפרטת אילו תקופות עבודה לא נכללו בחישוב הוותק, ולכן המבוטחת לא יכולה היתה לדעת בעד אילו חודשים חסרים נתונים בכדי לקבל את מלוא זכויותיה. המבוטחת לא קיבלה דרישה לצרף אישורים והמל"ל לא נתן הנמקה מפורטת ומנומקת כמתחייב מרשות ציבורית.

• הוראות סעיף 296(ב) לחוק המאפשרות שיפוי של עד שנה אחורנית, אינן חלות במקרה של תביעה שלא הוגשה באחור, אלא מדובר במחדל של המל"ל.

• "כשם שהמוסד לביטוח לאומי אינו יכול להנציח תשלום גמלה שלא כדין עקב חלוף הזמן, והוא רשאי לתקן את טעותו… כך גם בגזרה שווה המוסד אינו יכול להנציח אי תשלום שלא כדין של גמלה עקב חלוף הזמן, והוא חייב לתקן את טעותו".

• חוזר של המל"ל אינו "תורה למשה מסיני", אינו "מיטת סדום", וניתן לחרוג ממנו במידת הצורך.

• התביעה נתקבלה, והמל"ל חוייב להשלים את מלוא הפרשי קצבת הזקנה 19 שנים אחורנית – מיום הזכאות.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.