ביה"ד הארצי לעבודה (עב"ל 16519-11-15) דחה ביום 26 בדצמבר 2017 את ערעורה של רחל ברוך קונפינו (להלן: "המבוטחת") לשינוי מעמד רטרואקטיבי מ"עובדת עצמאית" למי ש"אינה עונה להגדרת עובד עצמאי".

רקע חוקי

• לפי סעיף 5 לחוק הביטוח הלאומי, קיימת חזקה לפיה "עובד עצמאי" נחשב כ"עובד עצמאי" עד ליום שבו הודיע למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כי אינו עובד ואינו עובד עצמאי. הסעיף מאפשר לפקיד המל"ל שיקול דעת בהחלטה.

• הגדרת "עובד עצמאי" עפ"י החוק – מחייבת עמידה באחד מ-3 התנאים הבאים:

  – עוסק במשלח ידו לפחות 12 שעות בשבוע בממוצע והכנסתו הממוצעת החודשית – 15% מהשכר הממוצע במשק (15%*9,906 בשנת 2018).

  – עוסק במשלח ידו לפחות 20 שעות בשבוע בממוצע.

  – הכנסתו החודשית הממוצעת היא 50% לפחות מהשכר הממוצע במשק (4,953 ₪ – בשנת 2018).

• אישה נשואה או ידועה בציבור, שבן זוגה תושב ישראל, שאינה עובדת או עובדת עצמאית, פטורה מתשלום דמי ביטוח גם אם יש לה הכנסות שאינן מעבודה.

תשתית עובדתית

• ביום 3.1.2007 המבוטחת הגישה למל"ל דין וחשבון רב שנתי ובו דיווחה למל"ל כי היא עצמאית שהכנסתה החודשית – 4,000 ₪ וממוצע שעות העבודה לשבוע עומד על 40 שעות.

• בשנת 2009 נפטרה אמה של המבוטחת והורישה לה נכסי נדל"ן מסחרי מניב. המבוטחת דיווחה למל"ל על הכנסה זו באמצעות מייצגה (ושילמה בגינה דמי ביטוח כהכנסה פסיבית).

• המבוטחת ומייצגיה פנו למל"ל פעמים רבות משנת 2009 והבקשות עסקו בתיקון מקדמות או בקשר להכנסות הפסיביות. בכל הפניות לא צויין כי המבוטחת צמצמה היקף עבודתה ולא הוגשה בקשה לשינוי מעמדה ("כעצמאית").

• בחודש ינואר 2013 סגרה המבוטחת את התיק העצמאי ולאחר מכן הגישה למל"ל דין וחשבון רב-שנתי שבו דיווחה כי היא עובדת כעצמאית בהיקף של 10 שעות לשבוע והכנסתה החודשית היא 1,600 ₪ וכי מאז הייתה עצמאית עבדה בהיקף של 10 שעות בשבוע.

• המל"ל שינה את מעמדה כ"מי שאינה עובדת ואינה עובדת עצמאית", מינואר 2013.

• ביום 19.3.2013 ביקשה לקבל החזר דמי ביטוח ששולמו לטענתה ביתר, בשנים קודמות. לטענתה, צמצום הכנסתה כעצמאית בשנים 2009 עד 2012 מלמד כי צמצמה היקף העבודה ומעולם לא עבדה 8 שעות ביום (40 שעות לשבוע). בין השאר נטען כי הצמצום הוא גם נוכח הכנסותיה מהשכרת הנדל"ן שירשה.

• בקשתה נדחתה בין היתר בטענה כי לראשונה הודיעה כי אינה "עצמאית" בינואר 2013, וכי כעצמאית הייתה זכאית לזכויות ביטוחיות עד אז, ולכן לא ניתן לבטל מעמדה אחורנית. המל"ל אנו יוזם פניה למבוטח כשחלה ירידה בהכנסות כי אין קשר הכרחי בין כמות שעות העבודה המושקעות לבין הרווחים בעסק.

• לאחר שקיבלה את כל ההסברים הגישה תביעה לביה"ד שדחה את התביעה.

עיקר טענות הצדדים

• לטענת המבוטחת: הנחיות המל"ל מנוגדות לסעיף 5 לחוק, המאפשר שיקול דעת כי שינוי המעמד אחורנית נעשה תדיר רק לטובת המל"ל, כי לא קבלה כל הטבה ביטוחית כגון דמי הביטוח שניגבו מהכנסותיה הפסיביות וכי אי שינוי סיווגה לאחור הוא שרירותי ולא מנומק.

• לטענת המל"ל: בכל פניותיה למל"ל לפני 2013 לא צויין דבר בדבר שינוי במעמדה או היקף שעות עבודתה, אלא לכל היותר בקשה לשינוי מקדמותיה.

  כל כוונת שינוי הסיווג היה כי נודע למבוטחת כי "כל להתחמק מתשלום דמי ביטוח בגין הכנסותיה הפסיביות מהנדל"ן המניב אם תשנה את סיווגה כעצמאית".

  כל מצגיה וטענותיה לרבות ירידה ברווחיות והיותה אם לילדים, אינם מוכיחים ירידה בשעות העבודה. היציבות המנהלית והמשפטית מחייבות שינוי סיווג עתידי בלבד:

  "בניגוד למעבר מסטטוס של "עצמאי" ל"עובד" או ל"אינו עובד ואינו עובד עצמאי" שקל יותר לאימות, כגון באמצעות מסמכי סגירת עסק, שינוי הסטטוס מ"עצמאי" ל"עצמאי שאינו עונה להגדרה", עת המבוטח ממשיך לעסוק באותו עיסוק, קשה לאימות בדיעבד, ועל כן במקרים אלה הנטייה היא שלא לאשר שינוי המעמד בדיעבד; המערערת נהנתה מזכויות ביטוחיות במהלך השנים, ואין לאפשר לה לקבל את דמי הביטוח בדיעבד".

תמצית הכרעת ביה"ד הארצי

• על פי הלכת רד משנת 1997 "קיימת חזקה לפיה "עובד עצמאי" יחשב כ"עובד עצמאי" עד ליום שבו הודיע למוסד, שאינו עובד ואינו עובד עצמאי". עם זאת , זוהי חזקה הניתנת סתירה.

• הצהרת המבוטחת בדבר היקף עבודה של 40 שעות בשבוע לא שונתה במשך השנים עד חודש 1/2013 היא לא סבירה מה מקור הטעות והצהרה המקורית.

• כל פניותיה למל"ל לאורך השנים היו התרעמות על עצם חיובה בדמי ביטוח בגין הכנסותיה הפסיביות וכלל לא בעניין מעמדה כעובדת עצמאית.

• בתמצית מכלול הטענות הראייתיות לכאורה בדבר צמצום הפעילות ושעות העבודה, הן חלקיות, לא מספקות ואינן מוכיחות הטענה.

• ביה"ד לא מוצא מקום להתערב בהחלטת ביה"ד האזורי ודחה את ערעורה.

בשולי הדברים
הערעור לא נדחה "טכנית" כך שכל שינוי סיווג יעשה אך ורק מיום ההודעה ואילך בלבד, אלא נעשה דיון מקיף בעובדות במקרה. במקרה דנן – הערעור נדחה משום שלא עלה בידי המבוטחת להוכיח את טענותיה בדבר הצורך בסיווגה אחורנית אחרת ממה שהצהירה עליו בעבר, וחזקת הלכת רד נותרה על מקומה.
עם זאת, וכעולה במפורש מהפסק דנן, ככל שיהיה בידי מבוטח להוכיח באופן ברור ועובדתי כי פעילותו בעבר אמורה היתה להביא לשינוי מעמדו בעבר, הרי על המל"ל לבחון טענתו ולאפשר במקרים המתאימים שינוי סיווג גם אחורנית.
ככל שלא יעשה כן יהיה נתון לביקורת שיפוטית של בית הדין – בדבר בחינת שיקול הדעת שהפעיל בקבלו את ההחלטה לדחות את שינוי הסיווג.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.