כידוע, קיימים בעלי הון רבים המעוניינים להפנות את הונם הפנוי לטובת השקעות בחברות ישראליות בתחומים מגוונים, ובעניינינו – בתחום ההיי-טק הישראלי המהווה את אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים, הנהנה אף מעידודה של המדינה במגוון דרכים, למשל מתן מענקים, חקיקת "חוק האנג'לים" ותיקונו לאחרונה, ועוד.
בעלי הון אלו אינם (בד"כ) הדיוטות המשקיעים את כספם בצורה עיוורת וללא בחינות מקדמיות, אלא נוהגים להעסיק יועצים לצורך איתור עסקאות פוטנציאליות, בחינת כדאיות כלכלית לחברה המושקעת, בדיקת נאותות ובחינת אופן ההשקעה הראוי, תוך שלעתים מתקבלות החלטות משותפות (לרבות במסגרת "וועדת השקעות") על ביצוע ההשקעה על ידי אותם יועצים ובעל ההון.
בהמשך, אפשר שהמשקיע ימנה יועץ כזה מטעמו בהרכב הדירקטוריון של החברה המושקעת, שכן מדובר במשקיעים המעוניינים להיות מעורבים בניווט אסטרטגי של עסקי החברה, מתוך כוונה להגדיל את רווחיה. פעולות מסוג זה מהוות פעולות אופייניות לכל משקיע ריאלי ואסטרטגי בחברה מסוימת, הנוהג גם להחזיק בהשקעתו במשך שנים לא מעטות.
החלטת מיסוי מעניינת (מספר 6631/18) אשר פורסמה לאחרונה, קובעת כי קיומו של מעגל מייעץ כזה עשוי לסווג את רווחי בעל המניות מהאקזיט העתידי – כרווח מעסק החייב בשיעור המס השולי! החלטת המיסוי עוסקת אמנם בהשקעותיה של חברה זרה בישראל באמצעות צוות ניהול וייעוץ מקומי, אולם היא רלוונטית ותקפה כאמור גם לאותם יחידים בעלי הון ישראליים.
במסגרת החלטת המיסוי, נקבע כי השקעותיה של חברה זרה כאמור בישראל והפעולות הנלוות אליה, מקימות מוסד קבע בישראל (החייב על הכנסותיו בשיעור מס חברות או בשיעור מס שולי, לפי העניין). אופן ייחוס ההכנסה החייבת של מוסד הקבע נקבע על פי יחס העלויות (שכר עובדים ונותני שירותים, הנהלה וכלליות, וכיו"ב) שבין אלו שהוצאו מחוץ לישראל ובין אלו שהוצאו בישראל ("מנגנון הייחוס").
במקרים מסוימים עשויה העמדה שביססה את החלטת המיסוי גם להטיב עם מפיק ההכנסה:
ככל שמהחברות המושקעות מתקבלים גם ריביות ודיבידנדים, אמורים גם אלו להיות מסווגים כחלק מהכנסותיו העסקיות של מוסד הקבע ולפיכך כפופים למנגנון הייחוס האמור. כך, אם יחס העלויות מצביע על ייחוס של 90% לחו"ל למשל, אזי רק 10% מהריבית והדיבידנדים המתקבלים אמור להיות חייב במס בישראל.
יחד עם זאת, במסגרת החלטת המיסוי הוסכם בין הצדדים כי כל ההכנסות מריבית ודיבידנד יהיו חייבים במס בישראל, אולם לעמדתנו, הבנה זו דווקא סותרת את הבסיס להחלטת המיסוי – והוא ייחוס הכנסות למוסד קבע בישראל (אגב, גם באמנות המס הסטנדרטיות נקבע שסעיפי המיסוי החלים על ריביות ודיבידנדים לא יחולו ככל שמדובר בהכנסות השייכות למוסד קבע, שאז יחול הסעיף העוסק ברווחי עסקים (לרבות יישום מנגנון הייחוס).
עידוד נוסף אשר ניתן לשאוב מהחלטת המיסוי הנדונה, נוגעת למחלוקות קיימות באשר לסיווג הפסדים בחברות השקעה ואחזקה, כאשר רשות המסים טוענת לעתים כי מדובר בהפסדי הון ולא בהפסדים עסקיים. ואולם, ככל שקיים בחברה מנגנון ניהולי כלשהו הנועד לרכז את פעילות ההשקעות ולהיות מעורב בה, ניתן לטעון כי עפ"י החלטת המיסוי יש לראות באותם הפסדים כהפסדים עסקיים.
סוגיה זו של אפיון סיווג ההכנסה בידי קרנות השקעה, קטנות כגדולות, מעסיק את רשות המסים שנים רבות, ובפועל ניתנות לקרנות השקעה "כשירות", הטבות בדמות פטור מוחלט ממימושים ושיעורים מוגבלים על ריביות ודיבידנדים, גם לקרנות הון הסיכון (Venture Capital) וגם לקרנות השקעה פרטיות (Private Equity).
לגבי קרנות ללא פיזור משקיעים רחב (רף העומד כעיקרון על עשרה משקיעים), ובמקרה הנדון – משקיע בודד, הובהר בראשית החלטה המיסוי, כי זו ניתנה חלף מסלול אפשרי של מס בשיעור נמוך (למיטב ידיעתנו בין 10% ל- 15%). לדעתנו במקרים כאלו, ראוי לפרש את הדין בישראל בצורה ליבראלית יותר, ולסווג הכנסות ממימושים של קרנות קטנות, משקיעים זרים ובעלי הון ישראליים, כרווחי הון ולא כרווחי עסקים.
פרשנות כזו תעודד יותר השקעות בסטרט-אפים בישראל ותתיישר עם יעדי המדינה בנושא זה (או לפחות לא תפגע בהיקף השקעות), תייתר את הצורך בבירור יחס עלויות (שהרי לפקיד השומה יש יכולת מוגבלת לברר ולבקר את סכומי ההוצאות בחו"ל ואת השתייכותן להשקעות הישראליות), ותאפשר מיסוי מלא של ריבית ודיבידנדים (בכפוף להוראות אמנות מס) מבלי הצורך להפעיל את מנגנון הייחוס שצוין לעיל.
יודגש לשם ההשוואה כי ככל שמדובר בקרנות גידור (Hedge), המבצעות בשנה מאות ואלפי פעולות של רכישה ומכירה של ניירות ערך, מדיניות רשות המיסים החלה לגביהם היא של סיווג ההכנסות ממכירות כרווחי הון.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) אייל סנדו, ולשאר חברי המחלקה למיסוי בינלאומי, ממשרדנו.