ביה"ד הארצי לעבודה (עב"ל 14606-10-17) דחה ביום 16 באפריל 2018 את ערעורו של ג'מיל דלאל (להלן: "המבוטח") לתשלום קצבת אזרח ותיק מאחר וביום שבו הגיע לגיל הפרישה לא היה תושב ישראל.

רקע חוקי

• תקופת אכשרה לקבלת קצבת אזרח ותיק (זקנה) היא: 60 חודשי ביטוח בתוך 10 השנים האחרונות שקדמו לגיל המזכה בקצבה, או 144 חודשי ביטוח מגיל 18 או מיום העליה לארץ. יש חריגים שלא נפרטם כאן.

• נוסף על צבירת תקופת האכשרה, תנאי הזכאות לקבלת אזרח ותיק (זקנה) כוללים בין היתר: שהמבוטח היה תושב ישראל לפני מועד הזכאות לקצבת אזרח ותיק, או שהתגורר במדינה החתומה על אמנה לביטחון סוציאלי עם ישראל, שכוללת ענף אזרחים ותיקים.

• המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בודק את התושבות בכל תביעה לקצבת אזרח ותיק, שמוגשת על ידי מי שלא שהה בארץ בשנה שקדמה למועד הגשת התביעה.

תמצית עובדתית

• המבוטח יליד 1948, עבד בהוראה, פרש לגמלאות ומקבל פנסיה משנת 2007.

• כספי הפנסיה מועברים לחשבון הבנק שלו בקנדה.

• בתקופה שבין 12.2008 ועד 4.2015 שהה כ-70% מהזמן בקנדה ויתרת הזמן בישראל.

• למבוטח יש רכב ורשיון נהיגה קנדי והוא מטופל בקנדה על ידי רופא משפחה, בעת הצורך.

• למבוטח אשרה למגורי קבע בקנדה משנת 2006.

• המבוטח הצהיר כי הוא יוצא לקנדה על מנת להשלים תקופת שהות כדי לקבל אזרחות קנדית, ואינו יודע מתי יחזור לישראל.

• בשנת 2014 מכר את דירתו בישראל ולטענתו הוא לן אצל אחיו בעת שהותו בישראל. כפי העולה אין ברשותו דירה בארץ או נכסים אחרים.

• המבוטח מתגורר עם משפחתו בקנדה משנת 2009 בדירות שנרכשו על ידו.

• ביום 28.5.15 דחה המל"ל את תביעתו לקצבת אזרח ותיק, בהנמקה כי לא היה תושב ישראל ביום הגיעו לגיל פרישה (67).

• המבוטח הגיש תביעה לביה"ד האזורי שנדחתה וערער לביה"ד הארצי. הוא טען שיש לבחון את שהותו בארץ מיום שנולד ולא רק משנת 2008, ולהתחשב בכך שצבר תקופת אכשרה לזכאות לקצבת אזרח ותיק.

החלטת ביה"ד האזורי

• ככלל, הזכאות לגמלת אזרח ותיק היא לתושב ישראל.

• עם זאת ולאור היות העולם כיום – "כפר גלובלי קטן", יש הגמשה בבחינת מעמד התושבות ויש צורך בהתאמת הדין למציאות החיים ולשינוי העיתים, כפי שמציין ביה"ד הארצי בעניין שמואל שפינט, ג'אן טייץ ונעמי דוידי. לדעת ביה"ד הארצי שם, "יש להגדיר "תושבות" על פי תכליתה של קצבת הזקנה שהיא "לתמוך במי שהגיע לגיל מבוגר" ולאור מציאות החיים המשתנה". ביה"ד קובע שם כי לא די בהשוואה בין מספר חודשים שבהם שהה אדם בחו"ל ובישראל. "דרישת התושבות לצורך זכאות לקצבת זקנה משמעותה זיקה מהותית וקבועה לישראל".

• עם זאת, נקבע בענייננו כי בבחינת מכלול הנסיבות עולה שבמועד שבו הגיע המבוטח לגיל המזכה לא היה תושב ישראל, שכן הזיקות המהותיות היו מחוץ לישראל.

החלטת ביה"ד הארצי

• ביה"ד דוחה את ערעורו של המבוטח מטעמיו של ביה"ד האזורי ומוסיף: חוק הביטוח הלאומי ומרבית ענפיו מושתתים על קשר וזיקה יציבה שבין המבוטחים למדינה.

• ביום שבו הגיע המבוטח לגיל המזכה בתשלום קצבת אזרח ותיק ועוד קודם לכן, המבוטח לא היה תושב ישראל, שכן מרכז חייו בזיקות המהותיות האובייקטיביות והסובייקטיביות היה מחוץ לישראל.

• זמן השהייה בחו"ל, היעדר דירה או נכסים הקושרים אותו לישראל ומגוריו עם משפחתו מחוץ לישראל נשאו אופי של קבע ולא של ארעיות משנת 2008.

• המבוטח עצמו העיד כי אין בכוונתו לשוב לישראל עד אשר יקבל אזרחות קנדית.

• בחינת התושבות נעשית במועד הגשת התביעה ואין רלוונטיות לכך שמרבית חייו עבד המבוטח והתגורר בישראל.

• ביה"ד מסכם וקובע כי "עדיין עיקרון התושבות הוא המסד לקבלת קצבת אזרח ותיק ובתקופת האכשרה לא די".

בשולי הדברים
אנו עדים לאחרונה לגל של תביעות לקצבת אזרח ותיק שמרביתן נדחות בשל אי עמידה בתנאי הבסיסי של התושבות בזמן הגשת התביעה (ראו לדוגמא מבזק מס מספר 722 מיום 22.2.2018).

אנו ממליצים להיוועץ, טרם יציאתו של תושב ישראל לחו"ל לפרקי זמן ממושכים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.