ביה"ד הארצי לעבודה (עב"ל 54974-03-16) דחה ביום 27.5.2018 את ערעורה של ט.צ (להלן: "המבוטחת") לקבלת קצבת שאירים בגין פטירת בעלה המנוח, בנימוק כי היא חיה בנפרד מבעלה שלוש שנים לפחות לפני פטירתו.

רקע חוקי

• עפ"י חוק הביטוח הלאומי – "אלמנה" הזכאית לקצבת שאירים היא "מי שהיתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו, להוציא –

  1. מי שהיתה אשתו פחות משנה, ואם היא בת 55 שנים ומעלה – פחות מחצי שנה, ולא ילדה לו ילד.

  2. מי שבחמש השנים האחרונות שלפני פטירת המבוטח היתה נפרדת ממנו שלוש שנים לפחות ובכללן 12 חודשים שלפני פטירת המבוטח ולא היתה זכאית למזונות ממנו על פי פסק דין של בית משפט או בית דין מוסמך או על פי הסכם בכתב, או שהמבוטח לא נשא במזונותיה תוך 12 החודשים שלפני פטירתו…" [פסקה זו אינה חלה על אישה שבעת פטירת המבוטח שולמה בעדה תוספת תלויים בגמלה אחרת (נכות כללית ואזרח ותיק)].

תשתית עובדתית

• המבוטחת ובעלה נישאו בשנת 1980, נולדו להם שלושה ילדים (הקטן נולד בשנת 1995) והם נותרו נשואים עד למועד פטירת הבעל.

• ביום 26.1.2010 הבעל אושפז בביה"ח עקב אירוע מוחי ונפטר בשנת 2011 לאחר אשפוז במסגרת מספר מוסדות שיקומיים.

• המבוטחת הגישה תביעה לקצבת שאירים למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), שאושרה בעבור הילדים המשותפים ונדחתה בעבורה, מהטעם שהיא חיה בנפרד מבעלה סמוך לפטירתו.

• בערעור לביה"ד האזורי לעבודה טענה המבוטחת כי חיה עם המנוח תחת קורת גג אחת וניהלה עמו משק בית משותף עד למועד פטירתו. העובדה שאושפז במוסדות סיעודיים כשנה טרם פטירתו "הינה בשל נסיבות אובייקטיביות ולא רצוניות" ולכן אינן גורעות מזכאותה לגמלה.

• המל"ל טען מנגד כי הוכח שהמנוח חי בנפרד מהמבוטחת סמוך לפטירתו ואף החל משנת 2009 לחיות עם בת זוג אחרת שממנה נולד להם ילד משותף.

• ביה"ד האזורי דחה את התביעה ועמד על כך "שתכליתו של חוק הביטוח הלאומי לעניין קצבת שאירים, הוא להעניק לאלמנה קצבה על מנת לשמר את רמת חייה של האלמנה, פחות או יותר כפי שהיתה לפני פטירת בן זוגה".

• ביה"ד קבע כי המבוטחת לא עמדה בנטל להוכיח מגורים משותפים וניהול משק בית משותף טרם פטירתו של המנוח.

• ביה"ד האזורי נסמך על ראיות ועדויות רבות בעניין המנוח, כגון:

  – בדיון בבית משפט לענייני משפחה בעניין מזונות לילדם הקטין צוין כי הוא פרוד וחי עם בת זוג (שאינה המבוטחת). גם במכתב השחרור מבית החולים רשום שגר עם בת זוג (שאינה המבוטחת).

  – במסגרת תביעה שהגיש לקצבת נכות כללית ציין כי הוא ואשתו החליטו להיפרד ולהתחיל בהליך גירושים וכי הוא מתגורר עם בת זוג (שאינה המבוטחת), שהיא אם ילדו הפעוט.

  – עובדת השיקום מסרה בכתב ביום 17.10.2010 כי המבוטחת אישרה בשיחה עמה כי המבוטח עזב את הבית לפני כארבע שנים וחזר הביתה לשנה אחת.

  – ביה"ד נתן משקל לעדות בת הזוג האחרת.

• ביה"ד האזורי קבע כי המבוטחת לא הצליחה להוכיח שאכן היתה "אלמנתו" של המנוח כנדרש בחוק. היא לא חיה יחד עם המנוח בתקופה הנדרשת בחוק, והמנוח ניהל חיי זוגיות ומגורים משותפים עם אישה אחרת.

• המבוטחת ערערה לביה"ד הארצי.

דיון והחלטה

• המבוטחת טענה כי ביה"ד האזורי שגה בהחלטתו כי ההוראות שעליהן נסמך בקביעותיו היו ראיות שאינן קבילות, סובייקטיביות, חלקיות, חד-צדדיות וחלקן הן בבחינת עדות שמועה. הסיבה למגורים הנפרדים הייתה מצבו הבריאותי וכי המנוח שילם למבוטחת מזונות.

• ביה"ד הארצי סבר כי פסה"ד של ביה"ד האזורי מבוסס היטב עפ"י ממצאים עובדתיים ומסקנות משפטיות. ערכאת ערעור אינה מתערבת בד"כ בממצאים המבוססים על מהימנות עדים.

• ביה"ד הארצי אינו מוצא טעות המצדיקה את התערבותו וכי ביה"ד האזורי בחן את כלל הראיות והעדויות וקבע כי המבוטחת לא הצליחה להוכיח שהייתה "אלמנתו" של המנוח.

• המבוטחת והמנוח היו פרודים לתקופה של שלוש שנים. זו קביעה עובדתית של בית הדין האזורי, שאין מקום להתערב בה.

• הערעור נדחה.

בשולי הדברים
לו בית הדין היה מקבל את התביעה יכל המל"ל לשלם גמלה לשתי אלמנות:
258. גמלה ליותר מאלמנה אחת
[25] "מבוטח שהניח אחריו יותר מאלמנה אחת, תהיה כל אחת מהן זכאית לגמלת שאירים לפי סימן זה כאילו היא אלמנה יחידה".

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא.