מבזק מס הלכה למעשה | חלק ט' - לקט מבזקי מס 2019-2020

122 מחילת הלוואת בעלים תוכר כהפסד הון במידה ואפסו סיכויי פרעונה ביום 17 ביולי 2019 ניתן פס"ד בעניין וינברג (ע"מ 19140/25908-12-17 ), אשר לא התיר מחילת הלוואות בעלי מניות לחברה שבשליטתם, כהפסד הון, ואת אפשרות קיזוזו משבח מקרקעין, שנצמח להם במכירת מקרקעין, שעיקר התמורה ממכירתה שימש להחזר הלוואות של החברות לבנק, לפי דרישתו. תמצית העובדות החשובות המערערים הינם אח ואחות, המחזיקים במניות שתי חברות קשורות. אביהם ז"ל של המערערים שעבד קרקע אישית שלו לטובת בנק נושה של החברות. הקרקע הורשה לאחים. בשנת 2013 , בעקבות לחצים של הבנק, מכרו האחים את הקרקע ונצמח להם שבח של כ -5 מיליוני ₪ . כשבועיים לפני המכירה מחלו האחים לחברות על סכום של כ -2.5 מיליוני ₪ מתוך סך הלוואות בעלים של כ -5 מיליוני ₪ . האחים טענו להיווצרות הפסד הון, וקיזוזו משבח המקרקעין. מנגד, רשמו החברות ה כנסה ממחילת חובות אשר קוזזה כנגד הפסדים עסקיים מועברים. פקיד השומה סירב להכיר בסכומים שנמחלו כהפסד הון בידי המערערים וקבע, כי מחילת החוב חלק של הרצונית מהלוואות המערערים לחברות, שנעשתה בסמיכות למועד מכירת המקרקעין (גם זו, לטענת פקיד השומה, נעשתה ביוזמת בעלי המניות ולא בכפיה על ידי הבנק), המשך מתן הלוואות לחברות בשנים מאוחרות יותר ויכולת פירעון חובות על ידי החברות לצדדים שלישיים, כולם מצביעים על חברות שאינן חדלות פירעון. בנוסף לטענתו, מחילת החוב לחברות - יש לראותה כעסקה מלאכותית. ערעורם של האחים לביהמ"ש נדחה, תוך אזכור הלכות זיסו גולדשטיין (ע"א 14/85 ), פישמן רשתות (ע"א 918/15 ) ושנהב (ע"א 4060/12 ), כך: השאלה המרכזית עליה נדרש ביהמ"ש לענות הינה, האם בהחלטת בעלי המניות למחול לחברות על הלוואות הבעלים, כשמנגד נרשמה ע"י החברות הכנסה ממחילת חוב, די בהן כדי להכיר בהפסד הון שנוצר לבעלי המניות? על כך עונה ביהמ"ש בשלילה וקובע, כי יש לבחון האם אפסו הסיכויים לגבות ת החוב א וכי כאשר המחילה נעשית בין צדדים קשורים, יש לערוך בחינה מדוקדקת יותר :"...אלא שבכך שבוצעה מחילה כאמור, אין די כדי שזו תגבש הפסד בר קיזוז בידי המוחל. מחילה שכזו, בעיקר כשהיא נעשית בין צדדים קשורים, דורשת בחינה ובדיקה". ביהמ"ש קובע כי בנסיבות הנדונות בפסק הדין, לא הוכח כי אפסו הסיכויים לגבות את החובות: 1. החברות עדיין פעילות ואף רווחיות, אם כי עם רווחיות נמוכה ביחס לסכומי הלוואות. כמו כן, סך הלוואות הבעלים אינן בסכומים שהסיכוי לגבייתם אינו אפשרי, אף אם בעתיד הרחוק. 2. המערערים מחלו על חלק מההלוואות בלבד, ו לא על הסכום המלא, זאת משיקולי מס, על מנת לא להביא את החברות להכנסה חייבת. 3. צדדים שלישיים (בנקים וספקים) שהחברות חייבות להן, לא נמחלו על ידם. 4. המערער המשיך להזרים לחברות הלוואות נוספות בשנים הבאות. ביהמ"ש ממשיך ובוחן גם את טענת המלאכותיות וקובע, כי מועד מחילת החוב (שבועיים לפני מכירת המקרקעין) ועצם העובדה שללא מכירת המקרקעין, לא היו המערערים