מבזק מס הלכה למעשה | חלק ט' - לקט מבזקי מס 2019-2020

138 הנוסף, מבחן הנסיבות) "... לפיו יש להשקיף על הנסיבות בכללותן, בבחינת מבט "ממעוף הציפור", ובהתאם לכך להכריע האם מדובר בפעילות במישור ההוני ) או הפר טי) או בפעילות במישור העסקי.... מבט "ממעוף הציפור" משמעו כי יש להביט על מכלול הנסיבות האופפות את העסקה או העסקאות הספציפיות, אך גם על יתר נכסיו ועסקאותיו של העוסק, הן בשנות השומה והן בשנים שקדמו לה או בשנים שלאחריה ." וכך מגיע ביהמ"ש למסקנה כי אדם שבמשך 25 שנה מבצע עסקאות מרובות בנכסים מגוונים ובהיקף כספי שאינו מבוטל, תוך שיתוף פעולה עם אחרים (לרבות עו"ד המתמחה בתחום), וכתוספת לכך אף רשום ברשויות מע"מ כ"עוסק" (אומנם, לעניין שכירויות של חנויות בלבד) - הינו "עוסק" במקרקעין שביצע את 5 (!!!) העסקאות הנ"ל במשך 4 שנים (!!!) ב"מהלך עסקיו". ביהמ"ש מוסיף כי המערער כלל לא הוכיח כי אכן מכר המקרקעין לצורך עזרה לחברת הבשר אשר נקלעה לקשיים, ואף אם היה עושה כן, הרי שהדבר לא היה עוזר לו ואף אולי להיפך. חשוב לציין כי למרות שהמערער לא הגיש בקשה להארכת מועד (בהתאם לסעיף 116 (א ) לחוק מע"מ) לניכוי מס תשומות שנשא בהן בעת רכישת המקרקעין הנמכרים (אותו היה ניתן לנכות עפ"י דין בכובעו כ"עוסק"), חישב מנהל מע"מ, בהתאם לגישת ביהמ"ש העליון בפרשת גיבשטיין, את המס רק על הריווח שנבע למערער ממכירת המקרקעין ולא על מלוא התמורה, ע"מ לגבות מס אמת. [ מבזק מס מספר 814 מיום 16 בינואר 2020 ] - מע"מ חוב אבוד? עדין לא הכל אבוד! סוגיית נוהל האפשרות להכרה בחוב של לקוחות כ"חוב אבוד" לעניין תביעת החזר מס עסקאות, נדונה בתקנה 24 א(א) לתקנות מע"מ, התשל"ו - 1976 (להלן: " התקנה "). התקנה קובעת את המסגרת החוקית להכרה בחוב אבוד, והוראת הפרשנות 2/2012 מתווה את הקריטריונים לעניין חובות אבודים והכרה בהם (להלן: " הוראת הפרשנות .)" נרצה להתייחס להיבט ההתיישנות בחובות אבודים - כאמור בסעיף (ג) לתקנה: "הוצאת הודעת הזיכוי והגשת הודעה כאמור בתקנת משנה (ב) ייעשו לאחר שחלפו שיש ה חודשים מהמועד שבו הוצאה חשבונית המס שבשלה נוצר החוב וכל עוד לא חלפו שלוש שנים מן המועד האמור (להלן - התקופה)". קיים חוסר הלימה בין החוק לבין ההתנהלות העסקית: + תשלום של שוטף 180 מיום העסקה והוצאת החשבונית הוא לגיטימי, התנהלות עסקית של שנה נוספת מול הלקוח על מנת לגבות את החוב (תוך המשך התנהלות עסקית שגרתית), מאמצי גביה באופן אגרסיבי יותר משך שנה לאחר מכן, ורק לאחר מכן אם בכלל תחילת ניהול הליכים משפטיים, עניין שלוקח שנים אף הוא. עולה מהאמור כי פרק זמן של 3 שנים, כלל לא מקנה תדיר אפשרות לדעת האם החוב הוא אכן "חוב אבוד" והדבר משתכלל רק לאחר חלוף אותן 3 שנים. לכן לדעתנו הקביעה העולה מהתקנה, מנותק מהמציאות העסקית ואם עוסק יוציא הודעת זיכוי מוקדם מדי - יטענו כי אין מדובר בחוב אבוד מהטעם שלא נעשו מאמצי גביה.