לאחרונה פורסם פסק דין מעניין בעניינו של Baehr Rephael, העוסק בניתוח המושג "מקום הפקת הכנסת עבודה" לפי סעיף 4א(א)(4) לפקודה.
בתמצית, פסה"ד קובע שמקום הפקת הכנסת עבודה שמפיק תושב חוץ מעבודתו במטוס חברת "אל על" בטיסות בינלאומיות (בעיקר ת"א ניו-יורק) הוא בישראל, על אף מרבית העבודה מבוצעת בעת שהמטוס נמצא מחוץ לטריטוריה הישראלית.
כב' השופט אלטוביה יוצק פרשנות תכליתית למושג "מקום ביצוע העבודה" ואינו מסתפק במובן הגיאוגרפי אלא מתבסס של תיאורית "הנאמנות הכלכלית" ממנה נגזרת התחולה הטריטוריאלית המבוססת על זיקת ההכנסה למדינה. לפי גישה זו, יש לפרש את המילים "מקום ביצוע העבודה" לפי תכלית סובייקטיבית ואובייקטיבית, ובלשון פסק הדין: "מיסוי הנישומים החבים נאמנות כלכלית למדינת ישראל, נישומים שתשתיותיה השלטוניות של מדינת ישראל אפשרו להם לבצע עבודתם".

מבלי להיכנס לנבכי פסק הדין והטיעונים שהועלו בו, נציין שההלכה שנקבעה (אמנם בביהמ"ש המחוזי) מעלה מספר שאלות מעניינות. ניקח למשל מקרה בו מעת לעת עוגנת ספינת תענוגות זרה (שדגלה המונף הוא של מדינה זרה) בחופי ישראל, ומעניקה שירותי תיירות/נופש/בילוי לנופשים ישראליים. לאור האמור בפסד הדין, מאחר והדין החל בשטח הספינה הוא דין זר ו"הטריטוריה המיסויית" היא של אותה מדינה זרה, הרי שהכנסות העבודה המופקות על ידי המועסקים הזרים בה (תושבי אותה מדינה זרה או אחרת)  לא נחשבות כמופקות בישראל.  (ההכנסות המופקות על ידי הספינה עצמה, יחשבו ככל הנראה בכפוף להוראות סעיף 71 לפקודה, כחייבות במס בישראל).
בעניין זה נציין שרשות המסים בישראל עשויה לטעון שכאשר מדובר בטריטוריה גיאוגרפית ישראלית ("המדף היבשתי") קמה בכל מקרה חבות במס.

בהמשך לדוגמא לעיל, לפי אותה הנחה בדבר טריטוריה זרה, גם עולה חדש או תושב חוזר ותיק המועסקים באותה ספינה יכולים לטעון שהם פטורים ממס על הכנסות העבודה המופקות על סיפונה כיוון שאלו הופקו מחוץ לישראל.

בנוסף, מה הדין כאשר המועסקים הזרים יורדים לגיחות קצרות מסיפון האנייה לחופי ישראל ומבצעים פעילות דומה שמניבה הכנסות? דווקא לפי גישת רשות המסים, במקרה זה ניתן לטעון שמאחר ומדובר בשהייה שולית ביחס לעבודתם העיקרית והרצופה (על סיפון האנייה) יש לראות את ההכנסה כמופקת על סיפון האנייה ולמעשה מחוץ לישראל. גישת רשות המסים כאמור קיבלה ביטוי בחוזר מס הכנסה בעניין תיקון 168 לפקודה ("חוק העולים"), בקובעה שעולה חדש המועסק בישראל ויוצא לנסיעות קצרות מחוץ לישראל (בדוגמה הרלוונטית בחוזר צוינה שהות של 40 ימים מחוץ לישראל) נחשב כמי שמפיק את מלוא הכנסתו בישראל. כפי שציינו במבזק 385, לעמדתנו, גישה זו מנוגדת להוראות הפקודה.

לסיום נציין, כי טיעון מעניין שהועלה בפסק הדין, הוא שהוראת האמנה בדבר חלוקת ההכנסות המופקות על ידי טיס ושיט, משמשת עוגן לפירוש של הדין הפנימי בישראל. כך, אם האמנה מאפשרת למדינת ישראל למסות יחיד שעובד בכלי שיט או טיס ישראלי, מן הסתם יש לפרש את הוראות הפקודה בעניין מקום הפקת ההכנסה ככאלו המאפשרות מיסוי כאמור. מבלי להיכנס לעומקם של דברים, נציין שלגישה זו עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת בפרשנות של דיני המס במקרים רבים אחרים.

לפרטים ניתן לפנות למחלקת המיסוי הבינלאומי במשרדנו.