השבוע ניתן פס"ד בביהמ"ש המחוזי בעניין ספיר (עמ"ה 1072-07), העוסק בסוגית תושבותו של יחיד בשנות המס 2001 עד 2005. פסה"ד קבע כי בנסיבות הנדונות יש לפצל את התא המשפחתי לצרכי מס, כלומר, להפריד בין תושבותו של המערער כתושב ישראל, מזו של אשתו – תושבת ישראל, כאשר רוב זיקות התושבות התלויות במערער מצויות במדינה זרה, בעוד שהזיקות שאינן תלויות במערער מצויות בישראל (כגון, דירת מגורים בישראל וחשבון בנק בישראל שאליו מועברת קצבת פנסיה צבאית). עובדת היות בני-הזוג נשואים אינה יכולה להוות משקל נגד, בוודאי שלא משקל מכריע, כנגד כל שאר הזיקות התלויות במערער המצויות במדינה הזרה. כך גם ביקורי המערער בישראל, אין בהם כדי להסיט לישראל את מרכז חייו של המערער שהוא כאמור, במדינה הזרה.

במסגרת עבודתו של המערער, עברו המערער ומשפחתו להתגורר בסינגפור בין השנים 1994 עד 1998, ולאחר סיום עבודתו של המערער חזרו המערער ובני-משפחתו להתגורר בישראל. כפי שעולה מעדותו של המערער, המערער כָּמַהּ להזדמנות לחזור לסינגפור ולחיות בה. לאחר חזרתו של המערער לישראל ולאור הקשרים החברתיים ששמר בסינגפור, הועברה אליו הצעה לעבוד כיועץ עבור גורם בסינגפור.

המערער עבר להתגורר ולעבוד בסינגפור ב- 1 ביוני 2001, בעוד שאשתו החליטה שלא לעבור עמו להתגורר שם, אלא היא המשיכה להתגורר בישראל. כפי שעולה מעדותו של המערער בבית המשפט, בני-הזוג הגיעו להחלטה משותפת, לפיה כל אחד מהם יממש את עצמו, את שאיפותיו, מרכז חייו והיכולות שלו בנפרד, במדינה אחרת; לכל אחד מבני-הזוג יש מרכז חיים משל עצמו – הנישום במדינה הזרה ובת-הזוג בישראל. ההגשמה העצמית של כל אחד מבני הזוג במקום נפרד הייתה מתוך כבוד הדדי. רשויות המס טענו, כי מרכז חייו של הנישום לא עבר למדינה הזרה, אלא היה ונותר בישראל ורק מקום עבודתו של הנישום השתנה. עוד טענו רשויות המס, כי היעדרויותיו של המערער מישראל היו ארעיות ואינן קבועות וממושכות. מעדותו של הנישום בבית המשפט עולה, כי מירב הזיקות התלויות במערער מצביעות, כי מרכז חייו היה במדינה הזרה: המערער מתגורר במדינה הזרה זה כ – 10 שנים בדירה שכורה; המערער נחשב כתושב המדינה הזרה על פי הדין הפנימי, ונושא תעודות תושב קבע של המדינה הזרה החל משנת 2002, המאפשרת לו לעסוק בכל תחום; לאחר סיום עבודתו של המערער עבור הגורם במדינה הזרה הוא המשיך להתגורר שם; המערער הינו בעלים של חברה במדינה הזרה; המערער מעורב בחיי הקהילה שם; יצר במדינה הזרה קשרים חברתיים ענפים; מקבל רנטה חודשית מקרן ממשלתית שם, מבוטח בביטוח רפואי בחברה ממשלתית שם, ומגיש דוחות מס במדינה הזרה.

לאור הנסיבות שהובאו לעיל, קיבל בית המשפט את טענת המערער, וקבע כי מירב הזיקות מצביעות, כי מרכז חייו של המערער בשנות המס 2002 עד 2005 (שנת המס האחרונה שנדונה בפסק הדין) הינו בסינגפור. זאת, חרף העובדה שאשתו הינה תושבת ישראל ומתגוררת בישראל.

נדגיש שבפסק דינו, לא נדרש בית המשפט ל"שוברי השוויון" לעניין תושבותו של יחיד המנויים באמנה בין ישראל לסינגפור. משמע, ביהמ"ש פסק שהמערער הוא תושב חוץ עפ"י הוראות הפקודה ולא רק בשל הוראות האמנה, אם כי ניתן משקל להיותו של המערער תושב לצורכי מס בסינגפור.

פסיקתו של בית המשפט המחוזי לעיל, מהווה המשך לפסיקת בתי המשפט המחוזיים בפרשת סולר ובפרשת צייגר, לעניין תושבות, שבהן בתי המשפט סברו ש"זיקת הנישום" נבחנת בראש ובראשונה לפי הזיקות הנוגעות לנישום עצמו (להבדיל מזיקות הנוגעות לבני משפחתו), וכי מקום מגורי בני משפחתו של הנישום אינו מאיין את כל הזיקות התלויות בנישום עצמו, וכי מגורי בני משפחה בישראל אינם יוצרים לנישום מקום מגורים בישראל בלבד.

פסיקתו האחרונה של בית המשפט המחוזי מהווה גם נדבך נוסף בכרסום עמדת רשויות המס, לפיה רשויות המס אינן מתירות לבני-זוג לפצל את התא המשפחתי לצרכי תושבות, כפי שבאה לידי ביטוי לדוגמא בהחלטת מיסוי של רשות המסים שפורסמה בחוזר מ"ה 1/2012 בנושא "קביעת מועד ניתוק תושבות של תושב ישראל ומועד בו הפך תושב חוץ לתושב ישראל" – שבה רשות המסים דחתה בקשת נישום לפצל את התא המשפחתי, בעת שבני משפחתו של הנישום שהתגוררו עמו בחו"ל עברו להתגורר בישראל באופן קבוע, ולנישום בית קבע בישראל והוא היה נוהג לבקר את משפחתו כ – 125 יום בממוצע בשנה. ניסיון החיים מלמד, כי בני-זוג מחליטים להתנהל תוך הפרדת מקום מגוריהם,  כל אחד במדינה אחרת, ומקיימים למעשה שני משקי בית נפרדים.

לאור זאת אנו סבורים, כי אין לראות כ"בית מגורים" רק את המקום שבו מתגוררים הנישום ובני-משפחתו יחדיו, והלה יהווה את מרכז חייו בלבד, אלא ייתכנו מצבים, שבהם נישום יחליט לנהל משק בית בחו"ל בנפרד מבני משפחתו, ככל שלבית הקבע בחו"ל מצטרפים שאר האינטרסים הכלכליים, החברתיים והתעסוקתיים התלויים בנישום עצמו, שיכריעו לעניין סוגיית מרכז חייו של הנישום.

למשרדנו ניסיון רב במתן ייעוץ ללקוחותינו בנושא סוגיית מקום תושבות, ככל שסוגיות אלה עולות ונדרשות לצרכי מס בישראל. במקרים אלו, אנו ממליצים להתייעץ עם מומחי מס ממשרדנו על מנת ללבן סוגיות אלה לצרכי מס.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) גדי אלימי ולרו"ח (עו"ד) יניב גולדשטיין, ממשרדנו.