ביום 24/12/2013, ניתן בביהמ"ש המחוזי פס"ד בעניין אינפו – סיסטמס (להלן – החברה) (ע"מ 1572-09-12).

החברה עוסקת בביצוע ספירות מלאי במחסני לקוחותיה. לשם כך, היא שוכרת רכבים פרטיים, המשמשים אותה לצורך עיסוקה בלבד (קביעה זו היתה מוסכמת בין הצדדים). החברה קיזזה את מלוא מס התשומות בגין שכירת הרכבים.

מנהל מע"מ טען כי על פי הוראות תקנה 14(א) לתקנות מע"מ, מס התשומות בגין רכישת או השכרת רכב פרטי לא יותר בניכוי. שלילת הניכוי מסוייגת בתקנה 14(ב) במקרים מסויימים לפי רשימה סגורה. כיוון שהחברה ופעילותה אינם כלולים בחריגים אלו, הרי שניכוי מס תשומות על שכירת רכב נשלל לחלוטין בין אם הרכב שימש בלעדית ביצור הכנסה ובין אם לאו.

לטענת החברה, תקנה 18 לתקנות מע"מ הדנה בשיעור ניכוי מע"מ התשומות מאפשרת את הניכוי. זאת בשל נוסח הסיפא של תקנה 18(א) הקובע כי "…. וגם לשימוש בעסקאות שלגביהן אין מס התשומות מותר בניכוי או לכל שימוש אחר (להלן בתקנה זו – שלא לצרכי העסק) – יהא ניתן לניכוי בשיעור יחסי שהוא כיחס השימוש לצרכי העסק לכלל השימוש".

לטענת החברה הוראת תקנה 18 הקובעת שיעור ניכוי מס תשומות לפי אופי השימוש בתשומה  (עסקי/ פרטי וכד'), גובר על הוראת תקנה 14. לטענתה פרשנות מנהל מע"מ אינה הגיונית, כך שבעוד שתשומות לשימוש מעורב כדוגמת שימוש בטלפון סלולארי מותרים בחלקם ע"פ תקנה 18 בעוד שתשומות שכירות רכב המשמש במלואו לצורך עסקי, ישללו כליל.

ביהמ"ש דוחה את הערעור וקובע שתקנה 18 הינה תקנה כללית הדנה בתשומות שבמהותן מותרות בניכוי, אלא מכיוון שהשימוש בהן מעורב (פרטי/ עסקי או פטור/ חייב), הן תותרנה בחלקן לפי אופי ושיעור השימוש בהן. תקנה 14(א) הינה תקנה ספציפית הקובעת באופן מפורש כי, למעט החריגים, תשומות ברכישת או השכרת רכב פרטי לא יותרו בניכוי. מקום שהתשומות לא יותרו ע"פ תקנה 14(א) כלל, לא ניתן להתירן ע"פ תקנה 18.

ובלשון ביהמ"ש:

"…מקום שמחוקק המשנה, (תקנה 14 – א.ח.א) בהתאם לסמכות שהוקנתה לו בחוק, קבע שלא יותר ניכוי של תשומות הנובעות משכירות רכב, לא ניתן יהיה לנכות תשומות אלה, גם לא מכח תקנה 18…".

ביהמ"ש תומך קביעתו זו בין השאר גם בפתיח של תקנה 18(א): "מבלי לפגוע בהוראות פרק זה…".

תקנה 14 ותקנה 18 שתיהן בפרק ה' לתקנות.

מכאן כי הוראות תקנה 14 השוללות לחלוטין ניכוי מע"מ תשומות בגין רכישה או שכירות של רכב פרטי גוברות על תקנה 18 המתירות ניכוי יחסי של מע"מ תשומות בפעילות מעורבת או אחרת.

יצוין כי ביהמ"ש "מזכיר" כי הוראות תקנה 18 (ניכוי יחסי) כן יחולו בעניין שימוש שוטף ברכב פרטי כגון הוצאות ההחזקה השוטפת של רכב פרטי, שכן תקנה 14 דנה ברכישה (לרבות דמי שכירות) בלבד.

בנוסף נזכיר את פס"ד שידורי קשת (ע"ש 2296/95) בו נדונה שאלה דומה, עת המערערת רכשה כלי רכב פרטיים וחילקה אותם כפרסים במשחקי טלוויזיה. המערערת ניכתה מס תשומות בגין רכישת כלי הרכב, וטענה כי השימוש בהם הינו עסקי לחלוטין. ביהמ"ש (כב' השופט הומינר) קבע כי לשון תקנה 14 לתקנות מע"מ היא חד משמעית והחריגים לה מהווים רשימה סגורה, וכי הטענה של שימוש עסקי מוחלט ומכירה בהנחה של 100% דינה להידחות בשל הוראת חקיקה ספציפית.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ולרו"ח רונית בר, ממשרדנו.