ביום 10/12/2014 ניתן בביהמ"ש העליון פס"ד בעניין יוסי נאמן (ע"א 3929/13). פסק הדין דן בשאלת המועד הקובע לעניין התיישנות שומה ע"פ סעיף 152(ג) לפקודה, האם המועד בו שלח פקיד השומה את הצו, שמא התאריך בו התקבל הצו אצל הנישום.

בהלכת סמי הידועה (ע"א 5954/04), נקבעה ההלכה העדכנית הקובעת כי לא די בהוכחת המועד בו נחתם הצו ע"י פקיד השומה (ע"פ הלכת ביר), ויש להביא את הצו לידיעת הנישום.

בענייננו, נדונו בביהמ"ש המחוזי צווים שהוצאו למשיב (יוסי נאמן) לשנים 2000 עד 2002. המשיב ביקש לקבל את הערעור על הצווים על הסף, בטענה כי צווים אלו לא נמסרו לו במועד החוקי.

פקיד השומה טען כי הצווים נשלחו למשיב במועד, הן באמצעות פקס והן ע"י מסירתם לידיו של השומר בבית הדירות בו הוא מתגורר. ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור ל- 2000 ו- 2001 וקבע כי בהתאם להלכת סמי וע"פ דיני ההמצאה והמסירה מן הדין האזרחי, ההחלטה לא נמסרה כראוי למשיב: השומר הוא לא שלוחו של המשיב (סירב לקבל ההחלטה בשמו) ואילו הפקס אינו מלמד על מועד שליחתו והמשיב נעדר ממשרדו במועד הנטען ולכן לא ראה את הפקס.

ביהמ"ש העליון הולך צעד נוסף מעבר להלכת סמי. בהלכת סמי נקבעה ההלכה לפיה האפקטיביות של החלטה מנהלית נעוצה בהבאתה לידיעת האזרח ולפיכך יש להביא לידיעת הנישום כי הוצאה שומה: "…אין לראות בסמכות כאילו השתמשו בה, אם לא הועברה על כך בדרך כלשהי הודעה לנישום".

ביהמ"ש בענייננו מפרש את המושג "להביא לידיעת הנישום" וקובע, כי מועד משלוח ההחלטה ע"י פקיד השומה הוא הקובע, ולא מועד קבלתה בידי הנישום זאת מהנימוקים של ודאות, פער זמנים קטן שאינו פוגע באינטרסים של הנישום ופרשנות המתיישבת עם דינים אחרים (בדיני ההתיישנות יום הגשת התביעה הוא היום הקובע ולא יום המצאתה לצד שכנגד).

"על פקיד השומה לקבל את ההחלטה ולשלוח אותה בתוך המועד הקבוע בסעיף 152(ג). עם זאת, ככל שהדברים אמורים בהוכחה שהנישום קיבל את ההחלטה (לצורכי הגשת ערעור או לכל צורך אחר) ימשיך לחול "כלל ההמצאה" הקבוע בסעיף 238 לפקודת מס הכנסה, המורה כי הודעה תומצא לידיו של אדם או בדואר רשום לפי מען עסקו או מעונו הפרטי כפי שהם ידועים לאחרונה, תוך קביעה כי הודעה שנשלחה בדואר רשום יראו אותה כאילו הומצאה ביום השישי לאחר יום המשלוח, וכי הודעה שהנמען סירב לקבלה יראו אותה כאילו הומצאה כדין."

נעיר כי מס' ימים לפני פרסום הלכת יוסי נאמן, ניתן פסק דין מחוזי לעניינים מנהליים בעניין ט.ט. טכנו חשמל (ע"מ 1334-06-12) בו התקבל ערעור החברה על החלטות מנהל מע"מ, כי יש לחייב את החברה בכפל מס, לפסול ספריה ולהטיל עליה קנסות. ביהמ"ש מקבל את ערעור החברה וקובע כי "הן לאור סעיפי החוק הרלוונטיים שהובאו לעיל, והן תוך בחינת מהות הליך קבלת ההחלטות בדבר כפל מס וקנס, כי יש לראות את ההליך המתנהל לקראת קבלת החלטות, כהליך של השגה, לרבות מועד קבלת ההחלטה ואופן המצאתה לנישום".

כלומר יש צורך בעמידה במועד הנקוב בסעיף 82(ד) לחוק – שנה ממועד ההשגה (או הדיון האחרון בעניין). במקרה דנן נשלחה הודעה בדבר החלטות כאמור שנחתמה בתוך המועד האמור, בדואר רשום, חזרה מבית הדואר, והגיעה בפועל לחברה באיחור רב.

יתכן וע"פ הלכת נאמן, הקביעה בפס"ד זה שונה, כיוון שמנהל מע"מ מסר החלטתו במסגרת הזמן ע"פ סעיף 82(ד) לחוק מע"מ אולם עקב תקלות שאינן בשליטתו ההחלטה לא הגיעה לנישום והוחזרה למנהל. ימים יגידו.

לפרטים נוספים, ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.