בשבוע שעבר, פורסמה החלטת מיסוי בהסכם (4528/15) בנושא קביעת מועד תחילת תושבות בישראל, ייחוס הכנסות של חברה משפחתית בבעלות עולה חדש וקביעת מנגנון הכנסה מעורבת. במבזקנו הקודם נדונו סוגיות התושבות ושימור ההטבות במסגרת חברה משפחתית.

להלן חלק שני ואחרון של המבזק בנושא.

העובדות: מדובר בבני זוג שעלו לישראל ממדינת אמנה. המבקש קיבל את תעודת העולה בסוף שנת 2013 אך הוא ובת זוגו כמעט ולא שהו בישראל עד למועד בו קיבלה בת הזוג מעמד של עולה חדשה, באמצע שנת 2014. בני הזוג הקימו חברה משפחתית בישראל בבעלותם המלאה, המעניקה שירותים לחברה תושבת מדינת האמנה. החברה הזרה מוחזקת ע"י המבקש בשיעור של 45% ועל ידי תושב חוץ בלתי קשור והיא עוסקת במסחר ולפעילותה אין כל קשר לישראל. החברה המשפחתית משמשת כ"סוכן" של החברה הזרה, בתמורה לאחוז קבוע ממחזור המכירות. עובר לעליית המבקש, חברה זרה בבעלותו המלאה של המבקש שימשה כ"סוכן" בתנאים דומים והיא הפסיקה פעילות בסמוך להקמת החברה המשפחתית.

קביעת מנגנון הכנסה מעורבת: בהחלטה, נקבע מנגנון לייחוס החלק הפטור ממס בישראל (קרי, החלק שהופק מחוץ לישראל) לפי מספר ימי עסקים בהם שהה היחיד מחוץ לישראל ביחס לסך ימי העסקים בשנת המס. זאת, בהתאם לגישה המובאת בחוזר 9/2011.
להבדיל מהגישה המובאת בחוזר, מתגמשת הרשות וקובעת שלעניין זה, חלק מיום בו שוהה היחיד בחו"ל ייחשב ליום עסקים בחו"ל. לצורך חישוב ימי העסקים, ינוטרלו סופי שבוע (לרבות ששי או ראשון, לבחירתו של היחיד, ללא אפשרות לשנות בחירה זו מדי שנה), חגים, חופשות ונסיעות פרטיות (גם חופשות ונסיעות פרטיות בישראל).
נזכיר שחוזר 9/2011 מאפשר שיטת ייחוס שונה, כך שדרך החלוקה המובאת לעיל בהחלטת המיסוי הינה בגדר ברירת המחדל אך ליחיד שמורה האפשרות שלא לפצל את ההכנסה באופן זה ולהוכיח לפקיד השומה תוצאה אחרת ובלבד שנטל ההוכחה לגבי גובה ההכנסה מחוץ לישראל יחול על היחיד. מניסיוננו, בדר"כ הערך הכלכלי של הפעילות המבוצעת מחוץ לישראל גבוה בהרבה מזה המבוצע עת השהיה בישראל ולכן, בנסיבות המתאימות, מומלץ לבחון גישות כלכליות לייחוס ההכנסה המעורבת, ולהסתמך בין השאר על עבודת מחירי העברה.
בהחלטה מובאת שוב וביתר שאת גישת רשות המסים לפיה הפטור היחסי בגין הכנסה מעורבת יינתן רק אם מספר ימי העסקים בו שוהה היחיד המוטב בחו"ל אינו טפל, או אז יראו בהכנסתו של היחיד ככזו שהופקה במלואה בישראל. הייחוס לחו"ל ייחשב לטפל אם היחיד שהה מחוץ לישראל פחות מ – 60 ימי עבודה בשנה, קרי פחות מכ – 25% ממספר ימי העסקים בשנת המס! (בחוזר הובאה דוגמא של 40 ימי עסקים בשנה).
לדעתנו, פרשנות זו הינה מרחיקת לכת ואינה מתיישבת עם כללי המקור לגבי הכנסה מעסק או הכנסה מעבודה הקבועים בסעיף 4א' לפקודה ואף באמנות המס שישראל צד להן.
זאת ועוד, אף אם תתקבל גישת העיקר והטפל ושיעור היחס הטפל, אנו בדעה שיש ליישם מבחן זה גם בצד הנגדי, קרי – אם פחות מכ – 25% מההכנסה הופקה בישראל עפ"י האלוקציה הכלכלית כמפורט לעיל, הרי שכל ההכנסה תיחשב ככזו המופקת בחו"ל.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) גדי אלימי ולרו"ח (משפטן) אייל סנדו, ממשרדנו.