מבזק מס מספר 664 - 

ביטוח לאומי  17.11.2016

קצבת זקנה, שלילת תושבות לאור מבחן שהייה בחו"ל בלבד – נפסלה - 17.11.2016

ביום 6 בנובמבר 2016 קיבל ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 37165-12-14) את תביעתה של תמרה חנקין (להלן: "המבוטחת") להשבת התושבות שהופסקה עקב יציאותיה לחו"ל לטיפול באמה הקשישה, ולהשבת קצבת הזקנה שנשללה ממנה עקב שלילת התושבות.

תמצית עובדתית

  • המבוטחת עלתה ארצה מרוסיה עם בעלה ושני ילדיה ביום 18.11.1999 והיא נושאת תעודת זהות ישראלית. בן אחד גר בארץ, והשני היגר בחזרה לרוסיה.
  • בני הזוג רכשו בשנת 1997 דירה בבת ים, ומיום עלייתם התגוררו בדירה שבבעלותם.
  • בהתאם לדו"ח כניסות ויציאות מהארץ עולה כי מאז שנת 2007 ועד דצמבר 2013 המבוטחת חילקה זמנה לסירוגין, מספר חודשים ברצף בישראל ומספר חודשים ברצף ברוסיה. סה"כ שהתה מחוץ לישראל 58% מהזמן.
  • ביום 15.10.2013 הודיע המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) למבוטחת כי על פי המידע שבידו היא חדלה, לכאורה, להיות תושבת ישראל מיום 15.7.2007 ואילך הואיל ועזבה את הארץ ושוהה בחו"ל.
    לא למותר להוסיף, עובדה שצוינה בהמשך פסק הדין, כי "לאחר הדיון" המל"ל עצמו הפיק דו"ח כניסות ויציאות מן הארץ של בעלה של המבוטחת וממנו עולה כי החל מיום 16.10.2013, הבעל (וכדברי ביה"ד – כנראה גם רעייתו) שהה בישראל 90% מהזמן.
  • המבוטחת ערערה על הקביעה כי היא נתקה את תושבותה מישראל, וציינה כי ההיעדרות מישראל הייתה בין היתר, לטפל בהורים הקשישים, שנותרו ברוסיה.
  • המל"ל דרש מהמבוטחת להשיב את קצבת הזקנה ששולמה לה בתקופה שבה לא הייתה תושבת ישראל, לטענתו.
  • הבקשה הראשונה של המבוטחת לוועדה לביטול חובות נדחתה בנימוק שהחוב נוצר ב"אשמתה". בבקשה חוזרת ויתר המל"ל על מחצית החוב "עקב המצב הרפואי של אם התובעת והצורך בנסיעות לחו"ל שהינו חיוני…".
  • המבוטחת הגישה תביעה לביה"ד האזורי.
  • לטענת המבוטחת, משך כל תקופת שהותה בחו"ל שמרה על זיקה חזקה לישראל שהיא מקום מגוריה הקבוע, היא מחזיקה בישראל חשבון בנק וכאן נמצא הנכס היחידי שבבעלותה – הדירה בבת ים, בנה השני מתגורר בישראל, היא לא ניהלה חשבון בנק ברוסיה, לא עבדה שם ולא יצרה כל זיקה כלכלית שם.
    לטענתה, היא נושאת תעודת זהות ישראלית ולכן נטל ההוכחה כי אינה תושבת, רובץ על המל"ל, שלא עמד בנטל הזה.
  • לטענת המל"ל, שהות ממושכת ברוסיה מנתקת את הזיקה לארץ והמבוטחת לא הרימה את נטל ההוכחה כי מרכז חייה בארץ.

דיון והחלטה

  • החוק אינו מגדיר את המונח "תושב". ביה"ד נשען על מספר פסיקות בביה"ד הארצי (ג'אן טייץ, עיאדה סנוקה, שמואל שפינט ועוד) וקובע כי נדרשת פרשנות תכליתית למושג "תושב ישראל", וההחלטה תיקבע ממכלול הנסיבות.
  • "לא די בהשוואה בין מספר החודשים בהם שהה פלוני בחוץ לארץ ובין מספר החודשים בהם שהה בארץ". (הלכת איליה פלדמן).
  • בחינת התושבות צריכה להיעשות "כאשר נותנים את הדעת לסגנון החיים המשתנה ולאופי המשתנה של "תושבות" בהתאם לגיל המבוטח". (הלכת נעמה דוידי).
  • ביה"ד קובע כי בעת האחרונה יש התגמשות בבחינת מעמד התושבות כתנאי לקבלת קצבת זקנה: "סגנון החיים משתנה. הניידות גוברת…רבים נודדים מארצם בגיל מבוגר מסיבות שונות… אין הגדרה ברורה לתושבות. יש להגדירה על פי התכלית. תכלית קצבת הזקנה היא לתמוך במי שהגיע לגיל מבוגר".
    "לאור שינוי העיתים יש להגמיש גם את דרישת התושבות לעניין זכויות מתחום המשפט הסוציאלי ובעיקר באשר לקצבת זקנה" (הלכת נוסייבה והלכת דוידי).
  • בהלכת שפינט קבע ביה"ד "כי גם שהייה הנובעת מאילוצים בריאותיים של מבוטח או בן משפחתו, יכולות לבוא בחשבון כשהייה מוגדרת וזמנית שאינה שוללת תושבות. הכל צריך להיבחן בשים לב לנסיבות העניין".
  • נטל ההוכחה בשאלת התושבות לצורך קבלת גמלה מן המל"ל, צריך להיקבע על פי המצב עובר לתקופה הנתבעת הרלוונטית. כלומר, אם לפני התקופה הרלוונטית היה התובע תושב ישראל, הרי שחובת ההוכחה תוטל על כתפי המל"ל להראות כי העתיק את מרכז חייו לחו"ל.
  • בענייננו, למבוטחת היתה תעודת זהות ישראלית והייתה תושבת ישראל טרם התקופה הרלוונטית, לכן הנטל היה על המל"ל להוכיח כי היא אינה תושבת.
  • ביה"ד קיבל את הסברי המבוטחת כי יצאה לחו"ל לסייע לאמה הקשישה שנזקקה לעזרה קבועה מדי יום, וכן לבנה הגר במוסקבה לטיפול בשתי בנותיו הקטנות, נכדותיה.
  • תימוכין לקביעה זו מוצא ביה"ד בדוח כניסות ויציאות של הבעל (וכנראה הדבר רלוונטי גם לגבי המבוטחת) המראה כי מיום 16.10.2013 מיום זה ואילך 90% מהזמן הוא שהה בארץ. הדבר תומך בטענה כי אחותה של המבוטחת, שפרשה בינתיים מעבודתה ברוסיה, החלה לתמוך באימן הקשישה, וכן העובדה כי הנכדות כבר בגרו בינתיים.
  • ביה"ד מגיע למסקנה כי מטרת הטיפול באם ובנכדות הייתה מטרה זמנית, שאינה מנתקת את מרכז חייה מישראל.• "יש ליתן אף משקל לעובדה כי התובעת כיום נמצאת בעיקר בישראל, בבחינת אחרית דבר מעיד על ראשיתו…"
  • ביה"ד מציין פרמטרים שסייעו בהחלטתו כי המבוטחת הייתה ועדיין תושבת ישראל: המבוטחת התגוררה ברוסיה אצל אמה או בנה, לא עבדה שם ולא רכשה שום נכס, לא היה לה שם חשבון בנק ולא ביטוח רפואי, וכי בתקופת העדרותם מישראל המשיכו בני הזוג להחזיק בדירה בישראל וכלתם התגוררה בה.
  • ביה"ד קיבל את התביעה, דחה את קביעת המל"ל בדבר ניתוק התושבות, והטיל עליו להשיב לה את זכאותה לקצבת זקנה וכל תשלום שנוכה ממנה לאור קביעת המל"ל.

בשולי הדברים
סוגיית שלילת מעמד התושבות למבוטחים השוהים תקופות לא מבוטלות בחו"ל, צריכה להיבחן בקפידה

יתרה ע"י המל"ל, תוך שהוא מחוייב להלכות ביה"ד הארצי לעבודה הקובעות כי בעידן המודרני, ובעיקר בגיל מבוגר, יציאות תדירות ומתמשכות לחו"ל בנסיבות שונות, ובמיוחד לצרכים רפואיים של בני משפחה, ייבחנו באור אחר, ולא יביאו בנקל לשלילת הזכאות לקצבת זקנה.
בנוסף וחיזוק לאמור, אם וככל שמתעורר ספק בעניין התושבות עקב העדרות מישראל, הרי ככל שבנקודת זמן מאוחרת יותר נוטה משקל התושבות בברור לישראל, הרי שניתן לראות בכך "אחרית דבר מעיד על ראשיתו", כמאמר ביה"ד.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.

שותף, מייסד ומנהל, מומחה בתחום המיסוי הישראלי והבינלאומי

שותף מייסד, מומחה בתחום המיסוי הישראלי

שותף, מומחה בתחום המיסוי הבינלאומי

שותף, מנהל סניף חיפה והצפון, מומחה בתחום המיסוי הישראלי

הרשמה לקבלת מבזקים
הרשמה לקבלת מבזקים
המומחים שלנו לרשותכם
שאל שאלה