לפני מספר ימים פרסם בית המשפט העליון פס"ד העוסק בסוגית תושבותו של פלוני (ע"א 3328/15) בין השנים 2005-2007. מראשית ההליכים הוסכם בין הצדדים כי הדיון בבית המשפט יעסוק אך ורק בסוגיית תושבותו של פלוני. ככל שיקבע כי פלוני הינו תושב ישראל בשנות הדיון, יחזור ההליך לשלב ההשגה על השומה לשם דיון בסכום השומה שהוצא לפלוני (מס משוער של כ-830 מיליון ₪). בפס"ד שניתן בבית המשפט המחוזי נקבע כי פלוני הינו תושב ישראל בשנות המס המדוברות ומכאן נובע ערעורו לעליון.
פרטי המקרה בקצרה – פלוני נולד במדינת חוץ (להלן: מדינה א') ועלה לישראל בגיל 11. עד לשנת 1991 עבד פלוני בישראל, תחילה כשכיר ולאחר מכן ניהל מספר עסקים שונים. בין השנים 1991-2002 ניהל פלוני עסקים במדינה א' ומדינת חוץ נוספת (להלן: מדינה ב'). בשנת 2002, העתיק פלוני את עיקר פעילותו העסקית למדינה ב'.
פלוני נשוי ולו ולאשתו יש ארבע ילדים. בני משפחתו הגרעינית התגוררו בישראל כל אותה תקופה. בעת שהותו במדינה א' ניהל פלוני קשר זוגי עם אישה מקומית. לאחר שעבר למדינה ב' ניהל פלוני קשר זוגי עם אישה נוספת. לטענת פלוני, נישואיו עלו על שרטון כבר בשנת 2000 והם נותרו נשואים למראית עין בלבד, בשל רצונם שלא לפגוע בכבוד המשפחה וביחסם עם הקהילה אליה בני הזוג משתייכים בישראל.
פסק הדין של בית המשפט העליון קיבל את קביעותיו של בית המשפט המחוזי במלואן וקבע כי פלוני הינו תושב ישראל בשנים המדוברות. במבזק זה ובמבזק הבא, נתייחס למספר סוגיות שנדונו בפסק הדין.
הסוגיה המרכזית אשר נבחנה על-ידי בית המשפט הינה חזקת הימים המצויה בהגדרת תושב בפקודה. לא הייתה בין הצדדים מחלוקת על כך שפלוני לא מקיים את החזקה הקבועה בסעיף א(2)(א) להגדרת תושבות (קרי: לא שהה בישראל באף אחת מהשנים 2003-2007 – מעל 183 ימים בישראל). המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב חזקת הימים השנייה – שהייה של 30 ימים או יותר בשנת המס וסך כל תקופת שהייתו בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה הוא 425 ימים או יותר.
בהגדרה בפקודה נכתב לעניין זה: "יום" הינו לרבות חלק מיום. לגישת פקיד השומה, בספירת מספר ימי שהייתו של היחיד בישראל, יש לקחת בחשבון גם את יום כניסתו לישראל וגם את יום יציאתו מישראל, בעוד שלגישתו של פלוני, יש לספור או את יום הכניסה או את יום היציאה מישראל ולא להתייחס לחלק מיום כאל יום שלם (על פי פרשנות ללשון החוק לפיה "חלק מיום" מבטא את אותו חלק ביום הכניסה או יום היציאה בו שהה היחיד בישראל).
בית המשפט העליון מאמץ את עמדת פקיד השומה וקובע כי המטרה המשפטית ביצירת כלל הקובע חלק מיום כ"יום" הינה בין היתר מניעת מחלוקות והקלה על ספירת הימים.
לפיכך, מתקיימת בכל אחת משלוש שנות הערעור החזקה המספרית השנייה בהגדרת תושבות בפקודה, מכאן שיש לבחון היכן נמצא מרכז חייו של פלוני בשנים הללו.
עוד נפסק כי מספר ימי השהייה בישראל (מעל 158 ימים בכל שנה) מעיד כשלעצמו על זיקה מהותית שלו לישראל ומאפשר לו (גם אם לא השתמש בכך בפועל) ליהנות משירותים ציבוריים אותם מממנת המדינה כגון: כבישים, ביטחון, מערכת הבריאות וביטוח לאומי.
ביהמ"ש העליון מציין כי פסק דין זה אינו הופך או משנה את הלכת ספיר שנקבעה אף היא בבית המשפט העליון (אפשרות פיצול התא המשפחתי כך שהאשה הינה למשל תושבת ישראל, והבעל הינו תושב חוץ) ואולם נתוני המקרים שונה ולכן נקבע בעניין דנן, כי פלוני אף הוא (כמשפחתו הגרעינית) נחשב כתושב ישראל.
עניין זה מעיד על כך שכל מקרה של בחינת תושבות ראוי שייבחן לגופו בהתאם לעובדות הספציפיות הנוגעות לאותו אדם.
במבזק הבא נפרט נקודות נוספות הלכת פלוני שעניינן בחינת "מרכז החיים".

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח יוסי שלום ולרו"ח (עו"ד) גדי אלימי, ממשרדנו.