מבזק מס מספר 796 - 22.8.2019

מיסוי ישראלי - חברת בית - "חברה שלציבור עניין ממשי בה", חוזר מס הכנסה 2/2019

ביום 23.7.2019 פרסמה רשות המיסים חוזר מ"ה מס' 2/2019 בעניין עמדותיה בכל הקשור להוראות סעיף 64 (חברת בית) וסעיף 64א (חברת משפחתית) לפקודה בעקבות תיקון 245 לפקודת מס הכנסה.
בתיקון 245 לפקודה הוחלף למעשה נוסח סעיף 64 לפקודה, בנוסח חדש לחלוטין. הסעיף הורחב מאוד, והודמה לאמור בעניין חברה משפחתית, ניתנו כמה דרישות סף להחלתו על חברה, הורחבו הנכסים אותם היא רשאית להחזיק, צומצמה מאוד האפשרות להחלה לראשונה של תחולתו, ונקבע כי חדילה מהחלתו- הינה בלתי חוזרת.
(ראה הרחבה להבדלים בין הנוסח החדש לישן וכן להוראות התחולה והתחילה, במבזקי המס נס' 695 ו-720).
במבזק זה נתייחס לנושא "עניין ממשי לציבור" על פי עמדת רשות המיסים כמובא בחוזר.
כידוע, חברת מעטים, כהגדרתה בסעיף 76 לפקודה, הינה חברה המקיימת את כל שלושת התנאים, כדלקמן:
1. החברה "בשליטתם של חמישה בני-אדם לכל היותר" – 5 יחידים ו/או חברות מחזיקים (או זכאים לרכוש) מעל 50% מהון מניותיה/כח ההצבעה/הון המניות שהוצא/הזכות לדיבידנד.
2. החברה "איננה בת-חברה" – דהיינו, אם החברה מוחזקת, במישרין או בעקיפין, בשיעור של 80% ומעלה ע"י חברה/ות שאינן חברה/ות מעטים, הרי שהחברה הינה "בת חברה" ולפיכך לא תחשב ל"חברה מעטים" בהתאם לתנאי זה.
3. החברה "לא חברה שיש לציבור ענין ממשי בה" – (להלן- תנאי הציבוריות) .

השאלה, מתי יש לציבור עניין ממשי בחברה? איננה זוכה למענה בפקודת מס הכנסה ע"י הגדרה ספציפית או בהוראות החוק.
עם זאת, בשנים האחרונות נדרשו בתי המשפט לשאלה זו ושם נפסק (פס"ד פלפלון – ראה בעניין מבזקנו מס' 497, פס"ד לינור ודלגית – ראה מבזקנו מס' 522) כי כוונת הסעיף היא להיטיב עם חברות "קטנות" ולא עם חברות "גדולות" או ציבוריות.
מובן כי חברה ציבורית עצמה, אינה יכולה להיות חברת בית. אך לגבי חברות פרטיות המוחזקות, במישרין ו/או בעקיפין, ע"י חברות ציבוריות כאמור, נקבע בחוזר, עפ"י פרשנות רשות המיסים, כי יש לבחון את תנאי הציבוריות בכל מקרה לגופו.
לצורך כך יש להפעיל מבחני עזר המבוססים על כללי דיווח וגילוי חשבונאיים, כדוגמת המבחנים להלן:
איחוד מלא של דוחות החברה הציבורית עם דוחות החברה הנבדקת, ניהול ורישום ההשקעה של החברה הנבדקת בדוחות החברה הציבורית ע"ב אקוויטי או אף סף החזקה נמוך יותר – כאשר לפחות 10% (דרך אגב, עמדת פ"ש בפסיקה הנ"ל הייתה בסף החזקה של מעל 25% !!!) מהון מניותיה של החברה הנבדקת המוחזקת (במישרין ו/או בעקיפין) ע"י חברה/ות ציבוריות – כל מבחן ומבחן כאמור לעיל יעיד על כך שלציבור יש עניין ממשי בחברה הנבדקת והיא לא תחשב ל"חברת מעטים", ולפיכך לא תחשב לחברת בית.

לפרשנות מרחיבה זו, כפי שעולה מהחוזר, לעניין תנאי הציבוריות בחברת מעטים מתווסף מיד, ו"באותה הנשימה", סייג המצמצם אותה, בזו הלשון:
"יודגש, כי פרשנות המונח "ענין ממשי לציבור" כפי שהובאה לעיל, תקפה רק לעניין סעיף 64 לפקודה לאור תכלית חקיקתו כפי שבאה לידי ביטוי בפסקי הדין שניתנו בעניין זה.".
כידוע, ישנן בפקודה סעיפי חוק נוספים (לרוב, סעיפים אנטי-תכנוניים) החלים על "חברת מעטים" כאמור. או שהיותה "חברת מעטים" מהווה תנאי הכרחי להחלתם. למשל, סעיף 77 לעניין דיבידנד בכפייה מתוך רווחי חברת מעטים שלא חולקו כדיבידנד, חברת משלח יד זרה (חמי"ז) עפ"י סעיף 75ב1 לפקודה, או לעניין סעיף 62א לפקודה הקובע כי הכנסות של "חברות ארנק" תיוחסנה לבעלי המניות בה. כמו-כן, סעיף 194 לפקודה העוסק בגביית מס במקרים מיוחדים מנישום שהוא חברת מעטים ביחס לבעל מניות בה או מנהל פעיל בה.
בכל הסעיפים הללו תנאי הסף להחלת הוראותיהם הוא כי מדובר ב"חברת מעטים".

הדגשת רשות המיסים, כדלעייל, משמעותה כי תהא החלת מבחנים רחבים לפרשנות "תנאי הציבוריות" בחברת בית, בעוד שבסעיפי פקודה אחרים המכילים אותו מונח סעיף 77, חברות ארנק, וחמי"ז – יוחלו תנאים מצומצמים יותר.
לעמדתנו, תנאי הציבוריות שנקבע ביחס להגדרת "חברת מעטים" עפ"י סעיף 76 לפקודה, יש לפרשו באותו אופן, ביחס לכל חברה שהיא חברת מעטים – בין אם הסעיף עצמו בא להטיב עם חברת המעטים
(למשל, בעניין חברות בית) ובין אם הוא בא להכביד (למשל, בסעיפים אנטי-תכנוניים).
ככל שרשות המיסים חפצה לבדל פרשנות מונח כלשהו, לסעיף מסויים בפקודה ולא לסעיף אחר בה – בו טבוע אותו מונח בדיוק, תתכבד ותפעל לשינוי חקיקה.
חקיקה מפלה בדרך של חוזר – דינה כשלון.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

מיסוי בינלאומי - מלכודת מס הסניף ופתרונות אפשריים

תאגידים הפועלים בארה"ב, כפופים למס חברות בארה"ב בשיעור של 21% (שיעור נמוך באופן ניכר ביחס לשיעור המס מרבי לפני כניסתה של רפורמת טראמפ בשנת 2018 – 35%) ולמס מדינתי (בשיעור משתנה ממדינה למדינה). בנוסף, תאגידים שאינם אמריקאים כפופים ל"מס סניף" (Branch tax) בארה"ב בשיעור של 30% על הכנסתם בארה"ב לאחר מס (ללא קשר לחלוקות בפועל).
המס מוטל על הכנסות הקשורות קשר אפקטיבי (EFFECTIVELY CONNECTED) או הנחשבות כקשורות קשר אפקטיבי עם ניהול מסחר או עסק (TRADE OR BUSINESS) בארצות הברית, וכן על הכנסות ממקרקעין בארה"ב (דמי שכירות ורווחי הון). מס זה חל על הכנסה שמפיקה החברה הזרה הן ישירות והן דרך גופים "שקופים" כגון שותפויות או LLC בארה"ב.
שיעור מופחת יחול על מס הסניף ע"פ הוראות האמנות למניעת מסי כפל עליהן חתומה ארה"ב. במקרה של ישראל, סעיף 14א לאמנה קובע מס סניף בשיעור של 12.5% (שיעור זהה, מן הסתם, לשיעור הניכוי במקור על דיבידנד המחולק מחברה אמריקאית לחברה תושבת ישראל). מס ההכנסה הפדרלי המשולב בארה"ב עבור חברות ישראליות ביחס להכנסות העסקיות או הרווח הוא כ- 31% (כלומר, 21% + 79%*12.5%). חברה ישראלית הפועלת בניו יורק, למשל, תשלם מס כולל (פדרלי, מדינתי וסניף) בשיעור של כ- 35% (לעניין זיכוי בישראל בגין מס הסניף ששולם בחו"ל, ראה מבזקנו מספר 568).
בהינתן ששיעור מס החברות שמשלמת החברה הישראלית בישראל הוא 23%, הרי כל מס מעבר לשיעור זה הוא מס "מבוזבז".
קיימות אפשרויות שונות כדי להימנע ממס הסניף, ולהפחית בכך את נטל המס בארה"ב לכדי 21% בלבד (בתוספת מס מדינתי).
כך, למשל, בנסיבות מסוימות, הפסקה מוחלטת של פעילות החברה הישראלית בארה"ב או השקעה חוזרת של רווחי החברה בארה"ב, עשויות למנוע את תחולת מס הסניף.
פתרון נוסף אפשרי הוא שהחברה הישראלית תפעל באמצעות חברה אמריקאית שאינה שקופה לצורכי מס בארה"ב (חברה מסוג INC וכן חברת LLC או שותפות שבחרה שלא להיחשב לשקופה בהתאם לכללי ה- Check the Box האמריקאים). במקרה זה, החברה האמריקאית "האטומה" לא תהה כפופה למס הסניף. יצוין כי קיימות דרכים כדי להימנע מהמס החל על דיבידנד בארה"ב (בדרך של ניכוי במקור) בעת חלוקת הרווחים מהחברה האמריקאית לחברה הישראלית, בסיום פעילותה של החברה בארה"ב.
עוד פתרון נעוץ בעובדה שיחיד תושב חוץ, להבדיל מחברה זרה, אינו כפוף למס הסניף ובעובדה שככלל, גם חברה ישראלית יכולה לשנות את ברירת המחדל ולבחור להיחשב לשקופה בארה"ב בהתאם לכללי ה-Check the Box האמריקאים, ללא קשר לסיווגה בישראל. פתרון זה הוא רלבנטי ככל שצפוי שיחול שיעור מס מוגבל על היחיד בארה"ב (למשל, בשל מדרגות המס המרווחות בארה"ב או משום שמדובר ברווח הון לטווח ארוך). להבנתנו, הן מתוך הוראות חוזר 5/2004 והן מתוך החלטות המיסוי של רשות המסים בעניין השקפת LLC בישראל וזיכוי עקיף (ה"מ 6839/16 וה"מ 4554/12), ניתן ללמוד שיראו את תשלומי המס בתיק היחיד בעל המניות בארה"ב, כמיסים שהוטלו על הכנסות שהופקו בארה"ב בידי החברה הישראלית. בהתאם, החברה תהא זכאית לזיכוי ממס זר בגין המס ששילם היחיד בארה"ב, כנגד מס החברות החל עליה בישראל.

מומלץ להתייעץ מבעוד מועד בעת הקמת פעילות או ביצוע השקעה בארה"ב. למשרדנו ניסיון וקשר עם יועצים מומחים אמריקאים המסייעים בגיבוש פתרונות מתאימים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) גדי אלימי ולשאר צוות הבינלאומי, ממשרדנו.

מיסוי מקרקעין - דירת מגורים. האם היעוד התכנוני הוא המפתח לכל?

ביום 12.8.2019 ניתן פס"ד של ועדת הערר בעניין דוד גיא (ו"ע 34577-08-17), אשר שלל מתן חישוב מס ליניארי במכר "דירת מגורים", שהייתה למעשה מחסן ומרתף שהוסבו שלא כדין למגורים, הותקנו בהם מתקני מגורים, והתגוררו בהם שנים רבות. נקבע כי אין לראות בממכר כמכר דירת מגורים, אלא כמכר נכס אחר.

להלן עקרי פרטי העובדות:
הנכס המדובר הוגדר על פי חוקי התכנון והבנייה כ"מחסן" ו"חדר כביסה", והוא נמצא בקומת המרתף של בניין אשר קומותיו האחרות שימשו למגורים, הגישה אליו בשביל צדדי ומגרם מדרגות מאחורי הבניין. לאחר רכישתו הנכס פוצל לשני חלקים והוסב לשימוש במגורים על ידי התקנת המתקנים הדרושים לכך – כל זאת מבלי שנעשה כל שינוי במעמד התכנוני של המקום.
אין מחלוקת כי במשך תקופה ארוכה הייתה בנכס אספקת חשמל וכן היו בו מתקנים מקובלים ודרושים לשימוש רגיל לצרכי מגורים, לרבות שירותים, מטבח, מקלחת ואף מזגן, והנכס שימש בפועל למגורים שנים רבות.
בעקבות תב"ע חדשה, נוצרה אפשרות לשינוי היעוד למגורים (תוך התניות קשות), ומשכך הוטל גם היטל השבחה. הנכס הפך לסיווג "למגורים" לצורכי ארנונה.
(לא למותר לציין כי דווקא בא כוח העורר, ערר כנגד הטלת היטל ההשבחה בטענות כי "כלל לא ניתן מבחינה הנדסית ופיזית, להפוך את הנכס למקום מגורים").
לאחר שנים, החלו הליכים פליליים נגד העורר בשל שימוש חורג ללא היתר.
בתוך משך הזמן שהותר לעורר להסיר המחדלים (ולהשיב המצב להיות "מחסן") , נמכר הנכס.
בחוזה המכר הקונה מצהיר כי ידוע לו כי ע"פ הנחיות עיריית תל אביב יש לבטל בנכס מתקנים המאפיינים דירת מגורים, כגון מקלחת ו/או את אחד הכיורים ועוד.
בפועל ולאחר חיכוכים בין הקונה למוכר, שלגביו המשיך ההליך הפלילי, הוסרו המחדלים, והנכס החל לשמש בידי הקונה כמשרד.

פסק הדין

מרבית פסק הדין הארוך נכתב ע"י השופט הרי קירש ועמדתו הינה חדשנית למדי:
כבוד השופט מציע באופן די חדשני (אף כי הוא מאזכר כמה פעמים את הלכת חכים של ביהמ"ש העליון, בעניין דירות נופש) כי אף שלשונית ועל פי מבחני הגדרת דירת מגורים בסעיף 1 לחוק:
"…קיום המגורים בפועל בנכס איננו מותיר מקום לכאורה לדון בתנאי החלופי "מיועדת למגורים לפי טיבה". הרי ש:

"אלא מאי? לטעמי, …הנכס כלל איננו בבחינת "דירה".

"אם השימוש בנכס למגורים איננו מותר על פי דין אזי הוא לא ייחשב דירת מגורים, אף אם מתגוררים בו למעשה, ואף אם הותקנו בו מתקנים דרושים".
ובהמשך: "לפי המבחן המוצע, זהותו הבסיסית של נכס שאובה מהדין הכללי (ובפרט מדיני התכנון והבנייה) והיתר הבנייה על פיו נבנה הנכס מהווה עבורו "תעודת זהות". מהות או זהות הנכס נקבעת על פי הגדרתו החוקית, אף אם הבעלים או החוכר עשו מאמץ – בניגוד לדין – לשוות לו אופי אחר. לפיכך, כל עוד לא שונה המצב התכנוני החוקי, מחסן נשאר מחסן, חנות נשארת חנות, לול נשאר לול, ומקום מגורים נשאר מקום מגורים (אם כי האחרון עלול לחדול להיות דירת מגורים לעניין החוק אם לא ישתמשו בו למגורים וגם לא יישארו בו מתקנים דרושים)".
"..יובהר כי, על פי גישה זו, אין בשימוש בפועל לצרכי מגורים על פני שנים רבות, אפילו עשרות שנים, כדי להעלות או להוריד – השימוש הממושך איננו "מכשיר" את נכס כ"דירה" אם אין הוא דירה לפי המבחן המוצע".
כדי לצנן מעט את חומו של הפסק מוצא השופט להבהיר כי: "אמנם "מבנה למגורים שהוקם היכן שמותר לבנות לול לא ייחשב "דירה". לעומת זאת, מבנה למגורים ששטחו, למשל, הוא 95 מ"ר ואשר הוקם היכן שמותר לבנות דירת מגורים בשטח של 90 מ"ר, אכן ייחשב "דירה" בהקשר זה".
לסיום ועל מנת לחדד את מחלוקתו עם חבר הוועדה מר פרידמן מציין השופט קירש כי: "אבהיר כי ההנמקה שאני מציע כאן איננה מבוססת בעיקר על המוסכמה לפיה "החוטא אינו יוצא נשכר", …בעיניי, יישומו מעלה סוגיה לא פשוטה של גבולות השימוש בחוקי המס, לצורך אכיפתם של דינים אחרים".

שאר שני חברי הוועדה מסכימים לתוצאת הפסק, אך חולקים לחלוטין על הפיתוח החדשני של השופט קירש שקבע כי מהותו של נכס תקבע לפי הגדרתו החוקית.
החבר פרידמן שם יהבו על הלך רוחו ביהמ"ש העליון בשנים האחרונות במיוחד בעניין חכים, וקובע כי יש לדחות את הערר דנן: "מהנימוק העיקרי של אימוץ הכלל הידוע "שלא יהא חוטא נשכר", המעוגן אף הוא בתקנת הציבור".
מר פרידמן מבקש להמשיך ולקבוע כי "המשמעות הרגילה והפשוטה שמייחסים בני אדם למונח "דירה" הוא מערכת של חדרים שניתן לגור בה ואשר יש בה את התשתית של צנרת, מים, ביוב, חשמל ומתקנים חיוניים הדרושים למגורי אדם".
כדי להמחיש את אי הסכמתו למבחן המוצע ע"י כב' יו"ר הוועדה לפירוש המונח "דירה" בהתאם לחוקי התכנון והבנייה – וללא קשר לכלל ש"לא יהא חוטא נשכר" – מדגים מר פרידמן כי זו עשויה להוביל לתוצאות לא סבירות ובלתי רצויות כגון:

– ראובן הסב, ללא היתר, מחסן גדול שבבעלותו לדירת מגורים מפוארת ומרווחת, האם כשירכוש דירה נוספת, נוכל להסכים כי הנוספת הינה דירתו היחידה?
– בפיצול דירה למספר דירות בניגוד לחוק – רק בישום הכלל של "לא יהא חוטא נשכר" נוכל למנוע הקלות מיסוי לא מוצדקות לבעלים המוכר.
– דירה ללא טופס אכלוס עקב אי עמידה מלאה בכל תנאי ההיתר והיא משמשת בפועל למגורים לא תחשב כ"דירה", נוכח העובדה שהשימוש בה נעשה שלא כדין? האם דירה שנבנתה על פי ההיתר שניתן לה, אלא שמאוחר יותר בוצעו בה מספר חריגות ללא קבלת היתר מתאים (כגון: הסבת מרפסת לחדר, בניית פרגולה מעבר לגודל המותר וכיוצ"ב) לא תחשב כ"דירה", היות ועובר למכירתה השימוש בה אינו מותר כדין? ומה דין רוכש דירה כזו, האם הוא – לא רכש "דירה"?
הכל צריך להבחן לפי מבחן תקנת הציבור ובהתאם לחומרת החריגה מהדין
חבר הוועדה מר לזר חולק אף הוא על הרעיון החדשני של השופט קירש וקובע כי :
"במשמעות הרגילה והפשוטה של המונח "דירה" אין נפקות ל"זהותו" של הנכס מבחינת דיני התכנון והבנייה". ובהמשך
"לדעתי אין לקבל גישה כי בכל מקרה שבו הנכס מצוי במקרקעין שייעודם אינו למגורים, הרי שגם אם בפועל נעשה בנכס שימוש למגורים וגם אם אובייקטיבית הנכס מצויד כדירת מגורים, הרי שלא יראו בנכס זה דירת מגורים".

"איני סבור כי מהות או זהות הנכס לעניין חוק מיסוי מקרקעין נקבעת אך ורק על פי היתר הבניה, וכל עוד לא שונה המצב התכנוני החוקי, מחסן נשאר מחסן, ודירת מגורים נשארת דירת מגורים". (ההדגשות שלנו)

אלא שלדעת מר לזר במקרה הפסק דנן,ובהתאם לעובדות שפורטו והתחייבות הרוכשים לפינוי הדיירים ולשינוי המתקנים בנכס, הרי שהנכס לא נמכר כדירת מגורים אלא כמחסן.

בסיכומו של הפסק – הערר נדחה, אמנם תוך הנמקות שונות.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

ביטוח לאומי - תוספת דחיית קצבת אזרח ותיק בגיל פרישה - רק למי שיש הכנסות עבודה/משלח יד

למשה מלאו בשעה טובה 70 שנה, גיל הזכאות שבו ניתן לקבל קצבת אזרח ותיק (זקנה) ללא מבחני הכנסה. ב- 3 השנים שקדמו (מגיל 67) היו לו הכנסות גבוהות מאוד מדמי שכירות ולכן לא היה זכאי לקצבת אזרח ותיק. להפתעתו, התברר לו עתה שהקצבה לה המתין 3 שנים אינה כוללת תוספת דחייה קצבה בשיעור 15% (5% לכל שנת דחיית קבלת הקצבה בגיל פרישה המותנה בהכנסות).

עיקרי החוק
הזכאות לקצבת אזרח ותיק בין גיל הפרישה לגיל הזכאות, מותנית בין השאר במבחן הכנסות.
להלן כמה עקרונות כלליים בתמצית ליחיד ולזוג:

  • הכנסות יחיד מעבודה בלבד:

    אם ההכנסה החודשית היא עד 5,856 ₪ (57% מהשכר הממוצע במשק) – קצבה מלאה.

    מעבר לזה: על כל חריגה מהסכום האמור, תוקטן הקצבה בסכום של 60% מההפרש (להלן: קצבה חלקית או יחסית). בהגיע תחשיב הקצבה היחסית ל-10% מהקצבה הבסיסית (שהיא כיום 1,554 ₪ לחודש) – תישלל הקצבה לחלוטין.

  •  הכנסות יחיד שלא מעבודה בלבד (אין הכנסות מעבודה/משלח יד)

    אם ההכנסה החודשית היא עד 17,568 ש"ח (57% *3, מהשכר הממוצע במשק) – קצבה מלאה.

    מעבר לזה: על כל חריגה מהסכום האמור, תינתן קצבה יחסית או תישלל לחלוטין הקצבה – כדלעיל.

  • הכנסות משולבות

    ההכנסה המותרת מעבודה/ משלח יד היא עד פעם אחת ההכנסה הרשומה לעיל (5,856 ₪) ועוד פעמיים ההכנסה האמורה בעבור הכנסות שאינן מעבודה, (ולא יותר משלוש פעמים ההכנסה האמורה בסך הכל), עם אפשרות לקצבת אזרח ותיק יחסית.

  • הכנסות לבני זוג (כהגדרת בן זוג תלוי בחוק הביטוח הלאומי ) שלא מעבודה

    אם ההכנסה החודשית היא עד 23,421 ₪ (76% *3, מהשכר הממוצע במשק) – קצבה מלאה.

    מעבר לזה: על כל חריגה מהסכום האמור, תינתן קצבה יחסית או תישלל לחלוטין הקצבה – כדלעיל.

  •  החוק כולל גם הגדלת ההכנסה כשיש עד שני תלויים נוספים (ילד כהגדרתו בחוק).

תוספת דחיית קצבה
במקרים שבהם המבוטח לא היה זכאי לקצבת אזרח ותיק בשל הכנסות גבוהות בגיל פרישה, או שהיה זכאי לקצבה יחסית (והוא ויתר עליה) – ויש למבוטח הכנסות מעבודה/משלח יד, תהיה זכאות לתוספת "דחיית קצבה".
שיעור תוספת דחיית קצבה – 5% מהקצבה, בעבור כל שנה שתשלום הקצבה נדחה, כאמור, בין גיל פרישה לגיל הזכאות שאינו מותנה בהכנסות. ייתכן מצב שבו נדחתה תביעה לאזרח ותיק בשל הכנסות, כאמור, לתקופה של 9 חודשים בלבד מתוך שנה, והוא יהיה זכאי לתוספת דחיית קצבה בתום השנה.

נבהיר, נחדד ונדגיש: ללא הכנסות מעבודה/משלח יד, גם אם הקצבה נדחתה עקב הכנסות גבוהות – לא תתקבל תוספת דחיית קצבה.

דוגמא לתוספת קצבה:
למבוטח רווק בן 67 ללא ילדים, יש הכנסות מדמי שכירות בסך 15,000 ₪ לחודש והכנסות מעבודה בסך 5,000 ₪ לחודש עד גיל 70. המבוטח בחר שלא לקבל קצבה יחסית ודחה את מועד קבלת הקצבה לגיל 70 (גיל הזכאות ללא מבחני הכנסה).
הקצבה שיהא זכאי בגיל 70 תגדל ב-15% לחודש, משך כל חייו.
למותר לציין כי לאישה יכולה להיות זכאות לתוספת דחיית קצבה בשיעור של עד 40% מהקצבה (מעל 900 ₪ לחודש).
נזכיר כי:

  • במבזק 780, תואר כי גם עבודה בחו"ל בגיל הפרישה עשויה לזכות בתוספת דחיית קצבה, בתנאים מסוימים.

  • מומלץ להגיש תביעה לקצבת אזרח ותיק כשמדובר במבחן הכנסות, כדי שפקיד התביעות יבדוק את הזכאות. אם מתברר שהייתה זכאות שלא נתבעה, יש תקופה רטרואקטיבית מוגבלת לזכאות לתשלום הקצבה, ולא תהיה זכאות לתוספת דחיית הקצבה.

פרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.

שותף, מייסד ומנהל, מומחה בתחום המיסוי הישראלי והבינלאומי

שותף מייסד, מומחה בתחום המיסוי הישראלי

מומחה בתחום המיסוי הבינלאומי

שותף, מומחה בתחום המיסוי הבינלאומי

הרשמה לקבלת מבזקים
הרשמה לקבלת מבזקים
המומחים שלנו לרשותכם
שאל שאלה