במסגרת חוק המדיניות הכלכלית לשנים 2011-2012 (תיקוני חקיקה) התשע"א -2011, נחקקו כהוראת שעה לתקופה שבין 2011-2015 הוראות מס שמטרתן לעודד פעילות של חברות העוסקות בתעשיות עתירות ידע בשלבים שונים של צמיחתן (להלן: "הוראת השעה"). במסגרת הוראת השעה בחר המחוקק להעניק הטבה אשר בהתקיים כל תנאיה  תותר השקעתו של יחיד במניות חברת מטרה כניכוי לצרכי מס מכל מקורות הכנסתו של היחיד.

על הוראת השעה הרחבנו במבזק מס מספר 375 ואילו במבזק זה ננסה לעמוד על התקופה בה ניתן להפחית את הניכוי בשל ההשקה בחברת המו"פ.

על פי הוראת השעה נקבע כי הניכוי ינתן על פני:

"שלוש שנות מס החל בשנת המס שבה סכום ההשקעה המזכה שולם לחברת המטרה"

למעשה התקופה בה יוכר ליחיד סכום השקעתו במניות חברת מטרה כניכוי, הינה שלוש שנות מס החל משנת המס שבה בוצעה ההשקעה. קביעה פשוטה לכאורה זו מעלה מספר רב של אפשרויות ופרשנויות:

1. השקעה במהלך השנה – בהעדר הוראת פחת מפורשת אשר תקבע את שיעור הניכוי השנתי, נראה כי גם השקעה במהלך השנה תאפשר את הניכוי המקסימלי ביחס לשנת המס הראשונה ללא כל התייחסות לחלקיות השנה. כך יהיה למעשה דין זהה להשקעה שבוצעה בינואר ולזו שבוצעה בדצמבר .

2. שיטת ההפחתה על פני תקופת ההטבה – בהתאם ללשון החוק יותר ליחיד ניכוי במשך שלוש שנות מס החל משנת ההשקעה. לשון החוק אינה מציינת את "שיעור הפחת" השנתי ואינה קובעת כי הניכוי יעשה בשלושה שיעורים שנתיים שווים, כפי שניתן למצוא בדברי חקיקה אחרים כגון:

  – סעיף 21 להוראת השעה הדןבניכוי השקעתה של   חברה,  בחברה מזכה קובע:

"… סכום הרכישה הנקי ששולם בידי חברה רוכשת לרכישת אמצעי השליטה בחברה מזכה, יותר לה ניכויו בשיעורים שנתיים שווים… "

–  במסגרת הוראות סעיף 20א לפקודה נמצא כי:

"הוצאות הון למחקרים מדעיים … יותר ניכוין בשלושה שיעורים שנתיים שווים החל בשנת המס שבה שולמו."

–  גם במסגרת התרת הוצאות הנפקה ע"פ חוק עידוד התעשיה (מיסים), התשכ"ט – 1969 נקבע:

חברה תעשייתית …כי בשנת המס היו לה הוצאות להנפקת מניות הנרשמות למסחר בבורסה תהא זכאית לנכותן בשלושה שיעורים שנתיים שווים החל באותה שנה.

מכל המבואר לעיל נמצא כי העדר כל סייג או התניה בדבר שיעור ההפחתה במסגרת הוראת השעה ליחיד, תאפשר למעשה הפחתה של סכום ההשקעה באופן המיטיב עמו ביותר ובלבד שלא חלף את תקופת שלוש השנים. כך למעשה לא יחויב המשקיע בהפחתת הניכוי בשיעור של כ – 33% לשנה אלא יוכל לקבוע איזה חלק מסכום השקעתו ינוצל בכל שנה בהתאם לשיעורי המס על ההכנסות באותה שנה באופן שימקסם את הניכוי, ובלבד שלא תחלוף תקופת ההטבה.

3. יתרת ניכוי – עודף ניכוי – יתכנו למעשה שני סוגים של "עודף ניכוי". האחד: אם לא תתקבל גישתנו המפורטת לעיל ויכפה על הנישום ניכוי שנתי שלשליש מההשקעה על אף שהניכוי עולה על הכנסתו החייבת באותה שנה, והשני : יתרת ניכוי אשר נותרת בתום שלוש שנות המס ואשר טרם "נוצלה" בידי היחיד .

–  עודף ניכוי במהלך השנה– והיה וחלק הניכוי המיוחס לאותה שנה עולה על כלל הכנסתו החייבת של הנישום לאותה שנה, מתעוררת השאלה מה דינו של עודף הניכוי?  שכן אין בהוראת השעה כל קביעה ביחס למצב זה. חוסר התייחסות זה המחזק את טענתנו לפיה לא אמור להיווצר כלל עודף מסוג זה, מאחר ורשאי הנישום לנכות את סכום הניכוי הכולל בכל שנת מס במהלך 3 שנות המס לפי שיקול דעתו ולא בחלקים שווים. על פי עמדה זו לא יווצר עודף. אולם והיה ונוצר עודף כאמור, נראה שסיווגו כהפסד מעסק, לא בהכרח מיטיב עם הנישום, שכן מה דינו של מי שהכנסותיו הן משכר?

כידוע בהתאם להוראות סעיף 28(ב) לפקודה לא ניתן יהיה לקזז הפסד זה, כך שיצא המשקיע ניזוק והמחוקק בבחינת "בא לברך ויצא מקלל":ן במצב דברים זה ההפסד מעסק יועבר לשנים הבאות ללא יכולת קיזוז, ואילו לצורך חישוב רווח ההון יפחית פקיד השומה את ההשקעה "שניתנה כניכוי". לדעתנו והיה ואכן "מחויב" נישום לנכותשליש מהשקעתו בכל שנה, הרי שיש מקום ע"פ הוראת השעה להעביר את העודף כניכוי לכל דבר ועניין, ובכך לאפשר ניכויו בשנים הבאות, באותו אופן-מכל מקור הכנסה.

– עודף ניכוי בתום תקופת ההטבה – יתכנו מצבים בהם לאחר 3 שנות מס כאמור נותר ניכוי בלתי מנוצל, גם למצב זה לא ניתן פתרון מפורש אך ניתן להבין כי ניכוי אשר לא הופחת במשך 3 השנים, לא יופחת מן המחיר המקורי של המניות וזאת בהתאם להוראות סעיף 20(ד) להוראת השעה, בדבר חישוב רווח ההון בעת מכירת המניות.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי כהן ממשרדנו.