מבזק מס מספר 1002 - 25.1.2024

ביום 27.12.2023 פורסם פסק דין בעניין פלונית תלה"מ 63643-01-18 הדן בפירוק התא המשפחתי בו נדונו ארבע תובענות שהגישו בני הזוג, תובענה למזונות אישה, קטינים ומדור, תובענה לאיזון משאבים, מוניטין ונכסי קריירה שהגישה בת-הזוג; תובענה למתן פסק-דין הצהרתי ואיזון משאבים שלפיו גם נכסים הרשומים על שם בת-הזוג הם נכסים משותפים ותובענה לדמי שימוש שהגיש בן-הזוג.

רקע:

בני הזוג נישאו בשנת 2002 ואגב משבר זוגי התגרשו בשנת 2022, מועד הקרע נקבע ליום 1.1.2018.  בן הזוג הוא עורך דין במקצועו ושותף בכיר במשרד עורכי דין מצליח אשר פעל באמצעות חברה בבעלותו ((להלן: "חברת ארנק"), אגב, כך כונתה ע"י ביהמ"ש למרות שאינה כזו עפ"י הוראות הפקודה בנושא) ובנוסף מחזיק בין היתר במספר חברות הזנק.

השופטת קבעה, כי בעניין חברות ה-הזנק של בן הזוג, יש לבצע חלוקה בעין של הזכויות, כך שמחצית מהזכויות הרשומות על שם בן הזוג בכל אחת מהחברות האמורות תירשם על שם בת הזוג. בנוסף  קבעה השופטת, כי איזון הזכויות בחברת הארנק ייעשה בדרך של איזון בכסף. לפיכך, בת הזוג תקבל תשלום בשיעור 50% משוויה של חברת הארנק ברוטו, קרי לפי שווי החברה לפני מיסוי השלב השני (שלב ראשון – מס חברות, שלב שני – מס בגין חלוקת דיבידנד / מימוש מניה).

העברת נכסים אגב גירושין בראי דיני המס:

לעניין מס שבח – סעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין קובע כי "העברת זכות במקרקעין או זכות באיגוד במקרקעין, הנעשית על פי פסק דין שניתן אגב הליך גירושין לא יראוה כמכירה או כפעולה באיגוד לעניין חוק זה….." (להרחבה ראו מבזק 510 ו- 950).

לעניין מיסוי רווח ההון – לכאורה העברת נכסים כאמור מהווה "מכירה" בהתאם להגדרתה בסעיף 88 בפקודה  – אך רשות המיסים פרסמה החלטת מיסוי מס' 7681/14 – בעניין העברת מניות במסגרת הסכם גירושין בו קבעה כי העברת מניות בין בני זוג (תושבי ישראל) לא תהווה מכירה כהגדרתה בסעיף 88 בכפוף למספר תנאים שעיקרם:

1. העברת המניות נעשתה אגב הליך הגירושין על פי פסק דין.

2. בן הזוג המקבל יצהיר כי הוא נכנס לנעלי המעביר לעניין יום הרכישה והמחיר המקורי.

לפיכך, בראי דיני המס – אירוע המס נדחה, השאלה שנדרש לה בית המשפט האם בשלב איזון המשאבים יש להביא בחשבון את חבות "המס" שיחול בגין השלב המיסוי השני, קרי איזון משאבים בערכי נטו (לאחר מס רעיוני של השלב השני) או לבצע את איזון המשאבים בערכי ברוטו, קרי שווי חברה לפני מיסוי השלב השני.

בעניין חלוקת מניות חברות ה-הזנק – בוצעה חלוקה בעין ללא אירוע מס, כך שכל אחד מבני הזוג מחזיק במחיצת ממניות החברה, ועל-כן על כל אחד מהם ישנה אחריות אישית ישירה מול רשות המיסים לתשלום המס בעתיד ככל שיהיה בגין קבלת דיבידנדים ו/או מכירת המניות, תוך שמירה על עקרון רציפות המס.

בעניין חברת הארנק – בית משפט קבע, כי במסגרת איזון המשאבים הכללי בין בני הזוג יש לשלם לבת הזוג כספים בגין שווי החברה בערכי ברוטו (קרי, שווי החברה לפני אירוע המס בשלב השני). עם זאת, ככל שבעתיד ישולם מס בגין מימוש השווי הכלכלי של הזכויות בחברות דה-פקטו, אזי הצדדים יישאו בחלקים שווים ביניהם בגין המס הנגזר כתוצאה מאירוע המס ביחס לערכים כלכלים שנצברו בחברה במהלך תקופת השיתוף בלבד, וזאת למשך תקופה של עד 5 שנים ממועד הקרע. כלומר מאחר ובן הזוג מחזיק בכל מניות חברת הארנק, הוא ידווח לפקיד השומה על "100%" מההכנסה שתצמח בגין השלב השני וישלם את המס על כך, ובת הזוג תשפה אותו בגין 50% מהמס ששולם על ידו בגין השלב השני.

בית המשפט קבע כי בת הזוג תשתתף במס בגין השלב השני ללא תשלום מס יסף שחל על בן הזוג, שהרי אם היא זאת שהייתה מקבלת את ההכנסה לא היה חל עליה מס יסף לאור גובה הכנסותיה, כלומר נראה כי בית המשפט מתייחס לחבות המס על הדיבידנד כחבות של בת הזוג באופן מהותי, קביעה שעשויות להיות  לה השפעות מהותיות .

לסיכום, לדעתנו לאור ניתוח פסק הדין יש מקום לשקול לבחון היתכנות לבקשת החזרי מס בתיקים בהם התעשרות הכלכלית המהותית חלה על שני בני הזוג, ובכך לחלק את ההכנסה שנצמחה בגין שני נישומים שונים במקום בגין אחד בלבד, דבר אשר משפיע על שיעור המס השולי, קיזוז הפסדים, מעמד הפטורים הבן זוגיים וכיו"ב.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) בועז כהן, ממשרדנו.

ביה"ד האזורי בל (4045102-21) דחה ביום 1.5.2024 את תביעתו של ד',ע' (להלן: "המבוטח") וקבע כי גמלת נכות מעבודה יש לקבוע עפ"י שכר רבע שנתי עובר לתאונה ולא עפ"י רבע שנה עובר להגשת התביעה לנכות עקב ההחמרה במצבו.

רקע חוקי

סעיף 97 קובע כי דמי פגיעה ליום הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח, אך לא יותר מ-75% מסכום השווה לסכום הבסיסי כפול 5, כשהוא מחלק ב-30.

סעיף 98 קובע כי שכר העבודה הרגיל לעניין סעיף 97, הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטח, ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה בתשעים.

רקע עובדתי

• בשנת 2011 נפגע המבוטח בעינו בתאונת עבודה.

• ביום 27.1.2011 הגיש תביעה לדמי פגיעה שהוכרה כתאונת עבודה, שולמו לו דמי פגיעה לתקופה 26.1.2011-11.1.2011.

• לטענת המבוטח, משחלה ירידה בראייתו, הגיש בחודש 3/2019 תביעה לקביעת אחוזי נכות.

• ועדה רפואית קבעה לו מספר דרגות זמניות ומ- 4.5.2018 נקבעה נכות צמיתה בשיעור 15%.

טיעוני הצדדים

טענת המבוטח – החלטת הביטוח הלאומי (להלן: "ב"ל") לקבוע את גובה המענק בהתאם לשכרו ברבע השנה עובר לתאונה היא שגויה, ויש לקבוע המענק עפ"י השכר ברבע השנה עובר להגשת תביעות ההחמרה (2019).

לטענתו, מטרת ביטוח נפגעי עבודה הינה לאפשר למבוטח לשמור על אותה רמת חיים ולכן יש להתחשב בכך ששכרו עלה במהלך 7 השנים ממועד הפגיעה ועד להחמרה במצבו.

לשיטתו, לא יעלה על הדעת כי הב"ל יעמוד על גובה השכר עובר לפגיעה, באופן שלא משקף את רמת הכנסתו של המבוטח לפני החמרת מצבו הרפואי, ובאופן שפוגע בזכיותיו.

טעוני הב"ל

דמי הפגיעה מחושבים בהתאם לסעיפים 98-97 לחוק כאשר ההכנסה הרלוונטית לחישוב מענק או קצבה חודשית, היא הכנסת מבוטח עובר לפגיעה ולא לאחריה.

נושא חישוב השכר למי שחלה החמרה במצבו או שנקבעה דרגת נכות במועד מאוחר, נדונה ונבחנה רבות ע"י ביה"ד הארצי וההלכה – "לעולם יהא גובה קצבת הנכות והמענק קשורים קשר הדוק בממוצע השכר של המבוטח משנקבעה לו דרגת הנכות הראשונה".

דיון והחלטה

ביה"ד נשען על סעיפים 98-97 לחוק וקובע כי השכר הקובע לחישוב דמי פגיעה והגמלה מבוסס על השכר שהעובד השתכר טרם הפגיעה בעבודה. במועד בו התגבשה לראשונה עילת התביעה.

ביה"ד מתבסס על פסיקת ביה"ד הארצי (ג'וזפין אטדגי ג' נ' המוסד לביטוח לאומי).

"הרציונל הקיים בעניין זה ביחס לדמי פגיעה קיום גם לגבי קצבה ומענק. כשם שדמי הפגיעה נולדים במועד בו נגרם לנפגע בעבודה אובדן כושר העבודה.

כך קצבת נכות או המענק נולדים, בעת שנפגע העבודה איבד את כושרו לעבוד באופן מלא או חלקי".

ולעשה מקבע שוב את המצב הקיים ולא מוצא על אף העיוות שיתכן וקיים לשנות את ההלכה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות למר חיים חיטמן, ממשרדנו.