מבזק מס מספר 21 - 6.5.2003

בתיקון 132 לפקודה נקבע כי תבוטל הגדרת הסכום האינפלציוני למוניטין שלא שולם בעבורם. מיכללא עולה כי שיעור המס יהא 25% ללא קשר למועד התחלת צמיחת המוניטין, וללא חלוקה ליניארית כלשהי.

יחד עם זאת שינוי הגדרת הסכום האינפלציוני כאמור טרם נכנס לתוקפו לאור הקביעה כי תחילתו תהא עם קביעת תקנות על ידי שר האוצר, בדבר מתן האפשרות להפחתת המוניטין בידי הרוכש.

בימים אלו שוקדים בנציבות מס הכנסה ובמשרד האוצר על התקנת התקנות האמורות, אשר תהיינה בתוקף מיום 1.1.2003.

מבלי לדון בתוקפה הרטרואקטיבי של התקנה האמורה ניתן לומר כי באה לקיצה הפרשנות אשר הוצגה בפורומים מקצועיים, לרבות על ידי בכירי הנציבות, בדבר שיעור מס אינפלציוני של 10%, ועל יתרת הרווח הריאלי מס בשיעור של 25% (ראה מבזק מס מס' 4 מיום 29.12.2002).

מבירור שערכנו בנציבות מס הכנסה בדבר פרטי התקנות עולה כי תקופת הפחתת המוניטין תהא על פני תקופה בת 10 שנים, לא תהיה זכאות לכל ניכוי פחת או הפחתה נוספים, וכן ייקבע כי אם הרכישה נעשתה מתושב חוץ או מקרוב, לא יינתן הפחת כאמור אלא אם רוכש המוניטין הוכיח כי הללו נרכשו בתום לב וממניעים עסקיים.

ביום 3.4.03 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי, על ידי כבוד השופטת ברכה אופיר תום, בנושא אופן הפחתת שמלות כלה לצורכי מס (עמ"ה 1022/99 – עינבר היכלי יופי לכלה 1986 בע"מ). בפסק הדין נדונה שאלת סיווגן של השמלות המושכרות כמלאי בסיסי, שחידושו מהווה הוצאה שוטפת כטענת המערערת או כרכוש קבוע, בגינו יש לנכות פחת, כטענת פקיד השומה.

בדחותה את מהות שיטת "המלאי הבסיסי" קובעת השופטת כי לשיטה זו אין מקום אלא במקרים בהם ערכם של הנכסים הינו נמוך, תנועתם בעסק רבה ואינה ניתנת לזיהוי ספציפי.

יחד עם זאת מכיר ביהמ"ש בכך שהפחת הקבוע בתקנות (7%) אינו משקף את המציאות הכלכלית, לפיה השמלות אינן משמשות בייצור הכנסה לכל היותר שנתיים. (גם כפל פחת כפי שהציעה ב"כ המשיב לא הניח את דעת כבוד השופטת.

בהערת אגב מציינת השופטת שנית את אשר אמרה בעמ"ה 23/95 בעניין פז-גז, כי "אילו מצאה המערערת לנכון להעמיד למבחן את תוקפן של תקנות הפחת בטענה שאינן משקפות את הפחת הכלכלי המדויק של המונים הייתה עשויה טענתה להתקבל", וכן – "הפחת המיסויי, חייב לדעתי לשקף, בכל מקרה, את הפחת האמיתי של הנכס שאחרת, מה טעם בקביעתו?".

מאחר שעמדה כאמור לא הוצגה על ידי המערערת, קובעת השופטת את פתרון הסוגיה

ע"י יישום בסעיף 27 לפקודה, המתיר כניכוי פירותי את הפסד ההון, אשר נבע ממכירת נכס אשר לחילופו נרכש נכס אחר.

בהערת אגב נציין אנו כי בפסק דין זה הכשיר בית המשפט את הפרשנות לפיה ניתן להכיר בהפסד הון בגין נכס אשר נגרע ממעגל הנכסים בעסק, הגם שלא נמכר  אלא רק "הושלך למחסן". עמדה זו התקבלה בפסק הדין על ידי פקיד השומה עצמו.

ביום 3.4.03 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי, על ידי כבוד השופטת ברכה אופיר תום, בנושא אופן הפחתת שמלות כלה לצורכי מס (עמ"ה 1022/99 – עינבר היכלי יופי לכלה 1986 בע"מ). בפסק הדין נדונה שאלת סיווגן של השמלות המושכרות כמלאי בסיסי, שחידושו מהווה הוצאה שוטפת כטענת המערערת או כרכוש קבוע, בגינו יש לנכות פחת, כטענת פקיד השומה.

בדחותה את מהות שיטת "המלאי הבסיסי" קובעת השופטת כי לשיטה זו אין מקום אלא במקרים בהם ערכם של הנכסים הינו נמוך, תנועתם בעסק רבה ואינה ניתנת לזיהוי ספציפי.

יחד עם זאת מכיר ביהמ"ש בכך שהפחת הקבוע בתקנות (7%) אינו משקף את המציאות הכלכלית, לפיה השמלות אינן משמשות בייצור הכנסה לכל היותר שנתיים. (גם כפל פחת כפי שהציעה ב"כ המשיב לא הניח את דעת כבוד השופטת.

בהערת אגב מציינת השופטת שנית את אשר אמרה בעמ"ה 23/95 בעניין פז-גז, כי "אילו מצאה המערערת לנכון להעמיד למבחן את תוקפן של תקנות הפחת בטענה שאינן משקפות את הפחת הכלכלי המדויק של המונים הייתה עשויה טענתה להתקבל", וכן – "הפחת המיסויי, חייב לדעתי לשקף, בכל מקרה, את הפחת האמיתי של הנכס שאחרת, מה טעם בקביעתו?".

מאחר שעמדה כאמור לא הוצגה על ידי המערערת, קובעת השופטת את פתרון הסוגיה

ע"י יישום בסעיף 27 לפקודה, המתיר כניכוי פירותי את הפסד ההון, אשר נבע ממכירת נכס אשר לחילופו נרכש נכס אחר.

בהערת אגב נציין אנו כי בפסק דין זה הכשיר בית המשפט את הפרשנות לפיה ניתן להכיר בהפסד הון בגין נכס אשר נגרע ממעגל הנכסים בעסק, הגם שלא נמכר  אלא רק "הושלך למחסן". עמדה זו התקבלה בפסק הדין על ידי פקיד השומה עצמו.

לאחרונה פרסמה נציבות מס הכנסה חוזר 5/2003 שעניינו מיסוי בעל שליטה בחברה נשלטת זרה. במסגרת חוזר זה מביעה הנציבות את עמדתה בהקשר לפרשנות סעיף 75ב לפקודה שעניינו חברה נשלטת זרה ( חנ"ז ).

החוזר סוקר, בין היתר, את המקרים בהם לא יחשבו אמצעי השליטה כנשלטים בידי תושבי ישראל וזאת אפילו אם לתושב ישראל הזכות למנוע קבלת החלטות מהותיות בחנ"ז.

להלן דוגמאות אשר הובאו בחוזר: זכויות וטו אשר תחשבנה כמרבית אמצעי השליטה הינן: זכות וטו על פירוק החברה, מינוי דירקטורים, מדיניות ניהול החברה, שליטה במועדי חלוקת דיבידנדים.

זכויות וטו אשר על פי החוזר לא תחשבנה כמרבית אמצעי השליטה: זכות וטו על הנפקה של אמצעי שליטה בתאגיד, שינוי מבנה התאגיד, חיסול מרבית עסקי התאגיד או עריכת שינוי מהותי בהם, עסקאות מהותיות – חריגות עם בעלי שליטה בתאגיד.

לאחרונה פרסמה נציבות מס הכנסה חוזר 5/2003 שעניינו מיסוי בעל שליטה בחברה נשלטת זרה. במסגרת חוזר זה מביעה הנציבות את עמדתה בהקשר לפרשנות סעיף 75ב לפקודה שעניינו חברה נשלטת זרה ( חנ"ז ).

החוזר סוקר, בין היתר, את המקרים בהם לא יחשבו אמצעי השליטה כנשלטים בידי תושבי ישראל וזאת אפילו אם לתושב ישראל הזכות למנוע קבלת החלטות מהותיות בחנ"ז.

להלן דוגמאות אשר הובאו בחוזר: זכויות וטו אשר תחשבנה כמרבית אמצעי השליטה הינן: זכות וטו על פירוק החברה, מינוי דירקטורים, מדיניות ניהול החברה, שליטה במועדי חלוקת דיבידנדים.

זכויות וטו אשר על פי החוזר לא תחשבנה כמרבית אמצעי השליטה: זכות וטו על הנפקה של אמצעי שליטה בתאגיד, שינוי מבנה התאגיד, חיסול מרבית עסקי התאגיד או עריכת שינוי מהותי בהם, עסקאות מהותיות – חריגות עם בעלי שליטה בתאגיד.