ביום 3.4.03 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי, על ידי כבוד השופטת ברכה אופיר תום, בנושא אופן הפחתת שמלות כלה לצורכי מס (עמ"ה 1022/99 – עינבר היכלי יופי לכלה 1986 בע"מ). בפסק הדין נדונה שאלת סיווגן של השמלות המושכרות כמלאי בסיסי, שחידושו מהווה הוצאה שוטפת כטענת המערערת או כרכוש קבוע, בגינו יש לנכות פחת, כטענת פקיד השומה.
בדחותה את מהות שיטת "המלאי הבסיסי" קובעת השופטת כי לשיטה זו אין מקום אלא במקרים בהם ערכם של הנכסים הינו נמוך, תנועתם בעסק רבה ואינה ניתנת לזיהוי ספציפי.
יחד עם זאת מכיר ביהמ"ש בכך שהפחת הקבוע בתקנות (7%) אינו משקף את המציאות הכלכלית, לפיה השמלות אינן משמשות בייצור הכנסה לכל היותר שנתיים. (גם כפל פחת כפי שהציעה ב"כ המשיב לא הניח את דעת כבוד השופטת.
בהערת אגב מציינת השופטת שנית את אשר אמרה בעמ"ה 23/95 בעניין פז-גז, כי "אילו מצאה המערערת לנכון להעמיד למבחן את תוקפן של תקנות הפחת בטענה שאינן משקפות את הפחת הכלכלי המדויק של המונים הייתה עשויה טענתה להתקבל", וכן – "הפחת המיסויי, חייב לדעתי לשקף, בכל מקרה, את הפחת האמיתי של הנכס שאחרת, מה טעם בקביעתו?".
מאחר שעמדה כאמור לא הוצגה על ידי המערערת, קובעת השופטת את פתרון הסוגיה
ע"י יישום בסעיף 27 לפקודה, המתיר כניכוי פירותי את הפסד ההון, אשר נבע ממכירת נכס אשר לחילופו נרכש נכס אחר.
בהערת אגב נציין אנו כי בפסק דין זה הכשיר בית המשפט את הפרשנות לפיה ניתן להכיר בהפסד הון בגין נכס אשר נגרע ממעגל הנכסים בעסק, הגם שלא נמכר אלא רק "הושלך למחסן". עמדה זו התקבלה בפסק הדין על ידי פקיד השומה עצמו.
