מעמדו של אדם, לרבות חברה, כתושב ישראל או כתושב חוץ יכול שייקבע, על פי הגדרת "תושב ישראל" בפקודה, מידי שנה, בהתחשב בנתונים ובחזקות לגבי אותה שנה.
מאחר ששאלת התושבות הינה מהותית במיוחד בשנה שבה נצמח לאדם רווח, הרי שערב הרפורמה במס היו מקרים בהם חברות בראשית דרכן נחשבו כתושבות ישראל עקב שליטה וניהול מישראל, בעוד שסמוך להבשלת פירות השקעתן בטרם מימושן, היו מעתיקות את מקום השליטה והניהול לחו"ל, ונחשבות כתושבות חוץ, ולעיתים לא היתה נצמחת כל חבות מס בישראל.
כיום, לאחר הרפורמה יש לתת את הדעת ל"מס הגירה" הקבוע בסעיף 100א' לפקודה, לפיו ישולם מס על עליית ערכן של ההשקעות במועד העזיבה – המועד בו החברה חדלה מלהיחשב כתושבת ישראל, ולהיערך בהתאם כבר מתחילת דרכה של הפעילות בחו"ל.
שיתוף:
