על פי סעיף 97(ב)(1) ו- (2) לפקודה, עולה חדש או תושב חוזר יהא פטור ממס במכירת נכס הון שהיה ברשותו ערב העלייה או החזרה לישראל (ולגבי תושב חוזר – ושהנכס איננו זכות, במישרין או בעקיפין, לנכס בישראל) – והכל – למשך עשר שנים מיום שהיה לתושב ישראל.

ערב הרפורמה, כזכור, הפטור הוגבל לשבע שנים, שבסיומם לא היה זכאי העולה לכל הקלה במכירת הנכס.

במכירת נכס כאמור לאחר שחלפו עשר שנים, קובע סעיף 97(ב)(3) כי חלקו היחסי של רווח ההון הריאלי, המתקבל מחלוקת עשר שנות הפטור בסה"כ התקופה מיום שהפך לתושב, במכפלת רווח ההון הריאלי, יהיה פטור ממס, ואילו היתרה תחויב במס על פי סעיף 91(ב) – הקובע מס בשיעור של 25% על רווח ההון הריאלי.

ההפניה לשיעורי המס בסעיף 91(ב) מקימה הוראה ראויה לפיה שיעור המס הינו 25%. לגישתנו, האמור בסעיף 91(ב1), לפיו נקבע על אף האמור ב- 91(ב) לגבי נכס אשר נרכש לפני 1.1.2003 כי, יש לבצע חלוקה ליניארית של רווח ההון, לצורך קביעת שיעורי המס, כך שלגבי החלק המתקבל מחישוב עד ליום 1.1.2003, יחולו שיעורי המס לפי סעיף 121 לפקודה (50%), אינו ראוי ליישום במקרה זה שכן יש כלכלית לראות במועד רכישת הנכס לעניין קביעת שיעורי המס את תום תקופת הפטור המנויה בסעיף 97(ב)(1) ו-(2).