כזכור פסק בית המשפט העליון, לפני כארבעה חודשים (ראה מבזק מס 15 מיום 17.3.2003), כי יותרו בניכוי הוצאות מימון בגין רכישת מקרקעין ובניה – בחישוב שבח המקרקעין, וזאת גם לגבי עסקאות שנעשו טרם הרפורמה במס שבח (תיקון 50).

כצפוי הגישה נציבות מס הכנסה ומיסוי מקרקעין עתירה לדיון נוסף בפני בית המשפט העליון.

בהחלטה מנומקת, אך קצרה וחותכת, קבע בית המשפט ביום 7.7.2003 כי אין הצדק לקיומו של דיון נוסף.

בין השאר טענה המדינה בעתירה כי אל לו לבית המשפט לפרש חוק בשונה מלשון החוק הכתובה, באשר לפי עמדת הנציבות הפרשנות לתיקון 50 הינה כי "פני החוק אינן מופנות אלא לעתיד, ולא לעבר. שמע מיניה קודם אותו יום לא ניתן היה לנכות ריבית ריאלית". על כך עונה כבוד השופט חשין כי "אין הנחתום מעיד על עיסתו… בית המשפט – ובית המשפט בלבד… הוא שיקבע פירוש החוק מהו".

לסיכום, בעקבות דחיית העתירה לדיון נוסף, הפכה הפסיקה לפיה יותרו הוצאות המימון בניכוי גם בעסקאות מקרקעין, שמועד רכישתן טרם תיקון 50 (7.11.2001), להלכה סופית וחלוטה.