מבזק מס מספר 39 - 1.10.2003

בתחילת ספטמבר השנה ניתן בביהמ"ש המחוזי בחיפה פס"ד עקרוני בהקשר למחילת חוב בידי מקבל הלוואה שלא נפרעה ועיתוי המחילה (פס"ד 1150/01 אביהו). ביהמ"ש פסק כי אין חובה להוכיח אי-סולבנטיות של מקבל ההלוואה או דרישה מהחייב כי יודיע לחייב על ויתורו על החוב. אלא מחילת החוב תתקיים תוך התבססות על ראיות חיצוניות המעידות כי החוב "דה פקטו" לא יוחזר.

בדברי השופטת בצטטה מעמ"ה 138/97: "די בקיומה של אפשרות לגזור מחילה מתוך התבוננות בהתנהגותו של החייב על מנת לקבוע שכך ייקבע, רוצה לומר אין צורך בראיות ישירות ובהוכחות פורמליות להתקיימותה של  מחילה. כאשר ניתן להסיק, כי בפועל אין החוב רובץ עליו עוד."

בהקשר זה קובעת כב' השופטת דותן בפסק הדין מספר מבחנים אשר התקיימות כולם או חלקם עשויה להצביע על מחילת החוב:

1. המלווה חדל מניסיונות הגביה מהלווה.
2. הלווה הפסיק לרשום בספרים צבירת ריבית, אף בניגוד להסכם ההלוואה.
3. רואה החשבון הסתייג מהצגת ההלוואה בספרי הלווה לרבות אי קיום התאמת ייתרה.
4. ספק בדבק היות הלווה "עסק חי".
5. הפסקת פעילות עסקית של הלווה.

במקרה הנדון התקיימו כל האמור לעיל, לפיכך נקבע כי מחילת החוב תהא בשנה הראשונה בה חדלה החברה הלווה מפעילותה העסקית, ובה לא נרשמו תנועות כלשהן בחשבון ההלוואה.

לאור פסק הדין יש להיערך בהתאם, ולבחון את האפשרות לגבש הפסדים צבורים בידי הלווה, אשר בדרך כלל מצוי בהפסדים ובקשיים תזרימיים, עובר לכרזת מחילת חובות כפי שעלול להיטען ע"י רשויות המס.

על פי סעיף 102 "החדש", תקופת החסימה בגין אופציות שהוענקו לעובד במסלול "רווח הון" תהא שנתיים מתום שנת ההקצאה. על פי הסעיף האמור, על החברה להודיע לפקיד השומה על בחירתה, במסגרת הבקשה לאישור התוכנית, שלושים יום לפחות לפני מועד ההקצאה.

לאור האמור לעיל, ועל מנת לא "להפסיד שנה", יש למהר ולהגיש לאישור מס הכנסה את תכנית ההקצאה עד ליום 30.11.2003, כך שההקצאה תתבצע ביום 31.12.2003 לכל המאוחר.

בידנו ניסיון ויכולת בכל הנוגע לתכנון, ליווי וביצוע תכניות הקצאת אופציות שונות לעובדים. לבירורים בנושא זה ניתן לפנות לרו"ח אלה בניטה benita@ahec-tax.co.il.

בימים אלו פורסמה על ידי אגף המכס והמע"מ הוראת פרשנות המפרטת את התנאים לאי חיוב במע"מ של תרומות על ידי עוסקים. הוראת הפרשנות האמורה באה בהמשך ליוזמתו של יו"ר וועדת משנה לענייני מסים ח"כ אהוד רצאבי, אשר נדונה לאחרונה בוועדת הכספים.

על פי הוראת הפרשנות, ההתייחסות למוצרים הנמכרים תהא בהתאם ל"מעמדם" בידי העוסק כמפורט להלן:

מלאי המיועד להשמדה / שאיננו ניתן למכירה – מחיר התרומה, בהתאם לסעיף 10 לחוק מע"מ יהא אפס. לעניין זה, התרומה תהא אך ורק למוסד בעל "אישור תרומות" ובכפוף לאישור המלכ"ר בדבר רישום התרומה. על העוסק להוכיח כי הטובין הינם חסרי ערך עבורו (על פי הקריטריונים בהוראת הפרשנות) ולנהל רישום מפורט, המאושר ע"י רו"ח. מס התשומות בגין נכסים אלו יותר בקיזוז. כחריג נציין כי טובין שמחירם נמוך ב- 50% מעלותם או מוצרי מזון על סף תאריך תפוגה ייכנסו אף הם להנחיות תת סעיף זה.

מלאי רגיל – מחיר התרומה, במידה והתקיימו התנאים המפורטים לעיל (למעט ערך הטובין), יהיה מחיר העלות של הטובין הנתרמים. עוסק שיבחר שלא לקזז את מס התשומות ברכישת הטובין, לא יחוייב בתשלום מס עסקאות בגין התרומה, כאמור בסעיף זה.

טובין מיובאים – לא יחול שינוי – גובה התרומה ייקבע בהתאם לערכם של הטובין המיובאים.

תרומת שירותים – על פי דין לא יחול מע"מ בתרומת שירותים. בהקשר לניכוי מס תשומות במתן השירותים, קובעת הוראת הפרשנות כי במידה והשירותים ניתנים במהלך העסקים הרגיל של העסק, והיקפם שולי ביחס לכלל הפעילות, יותר ניכוי מס התשומות במלואו.

בתחילת ספטמבר השנה ניתן בביהמ"ש המחוזי בחיפה פס"ד עקרוני בהקשר למחילת חוב בידי מקבל הלוואה שלא נפרעה ועיתוי המחילה (פס"ד 1150/01 אביהו). ביהמ"ש פסק כי אין חובה להוכיח אי-סולבנטיות של מקבל ההלוואה או דרישה מהחייב כי יודיע לחייב על ויתורו על החוב. אלא מחילת החוב תתקיים תוך התבססות על ראיות חיצוניות המעידות כי החוב "דה פקטו" לא יוחזר.

בדברי השופטת בצטטה מעמ"ה 138/97: "די בקיומה של אפשרות לגזור מחילה מתוך התבוננות בהתנהגותו של החייב על מנת לקבוע שכך ייקבע, רוצה לומר אין צורך בראיות ישירות ובהוכחות פורמליות להתקיימותה של  מחילה. כאשר ניתן להסיק, כי בפועל אין החוב רובץ עליו עוד."

בהקשר זה קובעת כב' השופטת דותן בפסק הדין מספר מבחנים אשר התקיימות כולם או חלקם עשויה להצביע על מחילת החוב:

1. המלווה חדל מניסיונות הגביה מהלווה.
2. הלווה הפסיק לרשום בספרים צבירת ריבית, אף בניגוד להסכם ההלוואה.
3. רואה החשבון הסתייג מהצגת ההלוואה בספרי הלווה לרבות אי קיום התאמת ייתרה.
4. ספק בדבק היות הלווה "עסק חי".
5. הפסקת פעילות עסקית של הלווה.

במקרה הנדון התקיימו כל האמור לעיל, לפיכך נקבע כי מחילת החוב תהא בשנה הראשונה בה חדלה החברה הלווה מפעילותה העסקית, ובה לא נרשמו תנועות כלשהן בחשבון ההלוואה.

לאור פסק הדין יש להיערך בהתאם, ולבחון את האפשרות לגבש הפסדים צבורים בידי הלווה, אשר בדרך כלל מצוי בהפסדים ובקשיים תזרימיים, עובר לכרזת מחילת חובות כפי שעלול להיטען ע"י רשויות המס.

בימים אלו פורסמה על ידי אגף המכס והמע"מ הוראת פרשנות המפרטת את התנאים לאי חיוב במע"מ של תרומות על ידי עוסקים. הוראת הפרשנות האמורה באה בהמשך ליוזמתו של יו"ר וועדת משנה לענייני מסים ח"כ אהוד רצאבי, אשר נדונה לאחרונה בוועדת הכספים.

על פי הוראת הפרשנות, ההתייחסות למוצרים הנמכרים תהא בהתאם ל"מעמדם" בידי העוסק כמפורט להלן:

מלאי המיועד להשמדה / שאיננו ניתן למכירה – מחיר התרומה, בהתאם לסעיף 10 לחוק מע"מ יהא אפס. לעניין זה, התרומה תהא אך ורק למוסד בעל "אישור תרומות" ובכפוף לאישור המלכ"ר בדבר רישום התרומה. על העוסק להוכיח כי הטובין הינם חסרי ערך עבורו (על פי הקריטריונים בהוראת הפרשנות) ולנהל רישום מפורט, המאושר ע"י רו"ח. מס התשומות בגין נכסים אלו יותר בקיזוז. כחריג נציין כי טובין שמחירם נמוך ב- 50% מעלותם או מוצרי מזון על סף תאריך תפוגה ייכנסו אף הם להנחיות תת סעיף זה.

מלאי רגיל – מחיר התרומה, במידה והתקיימו התנאים המפורטים לעיל (למעט ערך הטובין), יהיה מחיר העלות של הטובין הנתרמים. עוסק שיבחר שלא לקזז את מס התשומות ברכישת הטובין, לא יחוייב בתשלום מס עסקאות בגין התרומה, כאמור בסעיף זה.

טובין מיובאים – לא יחול שינוי – גובה התרומה ייקבע בהתאם לערכם של הטובין המיובאים.

תרומת שירותים – על פי דין לא יחול מע"מ בתרומת שירותים. בהקשר לניכוי מס תשומות במתן השירותים, קובעת הוראת הפרשנות כי במידה והשירותים ניתנים במהלך העסקים הרגיל של העסק, והיקפם שולי ביחס לכלל הפעילות, יותר ניכוי מס התשומות במלואו.

בהמשך למבזקי מס קודמים, ולאור פניות נוספות נתבקשנו להבהיר ולחדד את אופן החישוב ואת תחולת סעיף 75ב' (C.F.C) לגבי תושב ישראל (A), המחזיק בחברה תושבת מדינת נוחות (B), אשר לה החזקה בחברהC , שהינה חברה תושבת מדינה בה שיעור המס החל נמוך מ-20%, אשר הכנסותיה הינן הכנסות מעסק.

א. היות והכנסות חברה C הינן מעסק – לא יחולו עליה הוראות C.F.C, גם אם שיעור המס החל נמוך מ-20%.

ב.  רק במידה ויחולק דיבידנד מ-C ל-B יחולו הוראות C.F.C על חברה B, ויוטל מס על בעל השליטה A כדלקמן:

1. יחיד- בהתאם להוראות סעיף 125ב' לפקודה – 25%.
2. חברה – בהתאם להוראות סעיף 126(ג) לפקודה קיימות שתי חלופות:

א. מס חברות בשיעור 25%.

ב.  לבקשת החברה ובהתקיים התנאים    שנקבעו בסעיף 126(ג) לפקודה, יראו את ההכנסה מדיבידנד בידיה כהכנסה בגובה הדיבידנד ברוטו בתוספת המס ששולם בחו"ל על ההכנסה ממנה חולק הדיבידנד בחברה C. הכנסה זו תחויב במס חברות בשיעור של 36%, ויינתן זיכוי על מס ששולם בחו"ל בגין הכנסה זו.

בהתאם להוראות סעיף 75ב(ג)(1) לפקודה, יינתן לבעל השליטה תושב ישראל ((A במידה והינו חברה, גם זיכוי בגובה המס שהיה מנוכה במקור בעת חלוקת דיבידנד בפועל מ-C ל-B וכן מ-B  ל-A, זאת כל עוד לא ניתן לקבל בשל המס במקור זה – כולו או מקצתו – זיכוי "בדרך" עד ישראל.

בסיכום: סעיף 75ב' לפקודה מטיל חבות במס על חנ"ז כאילו חולק דיבידנד, ואולם אינו קובע איך "להתנהג" עם דיבידנד זה. הפרשנות הראויה לכך הינה כי על בעל שליטה תושב ישראל, במידה והינו חברה, יחולו דיני הדיבידנד "הרגילים" דהיינו בחירה בין מס בשיעור של 25% לבין שיטת הזיכוי העקיף.