בחוק תוכנית הבראת כלכלת ישראל, הוסף סעיף 93א' לפקודה, לפיו חברות יחידים אשר הוקמו במגמה להקל את נטל תשלומי הביטוח הלאומי ערב ביטול התקרות פירוקן יהא במשטר מס מוקל כך שלא יחולו בעניינן הוראות סעיף 93 לפקודה. תכלית החקיקה הנה לאפשר העברת נכסי החברה ליחיד ללא מורא מס, למצב בו היו ערב הקמת החברה.
בין התנאים לאי תחולת סעיף 93 לפקודה נכלל התנאי לפיו על הפירוק להתחיל ולהסתיים בשנת המס 2003. לנציב הוקנתה הסמכות לאשר החלת הוראות הסעיף גם על פירוק שנסתיים לאחר 31 בדצמבר 2003 ובלבד שהתקיימו שני אלה (בנוסף לאמור בהקשר לפירוק בכללו):
- לחברה לא היו כל הכנסות לאחר 31 בדצמבר 2003.
- עד תום שנת המס 2003 הועברו לבעלי המניות כל הנכסים והפעילות של החברה ללא תמורה וכן שולמו להם כל העודפים.
בטיוטת חוזר אשר הפיצה נציבות מס הכנסה הונחו מפקחי מס הכנסה, בין השאר, כי נישומים שלא יבקשו לחזור ולפעול במסגרת יחיד, תבחן פעילותם במסגרת חברה כעסקה מלאכותית שמטרתה להימנע מתשלום מס או להפחיתו בדרך לא נאותה – תוך כוונה לסווג את העסקה כהכנסת היחיד כשכיר, ולא הכנסת החברה.
בהתאם, התפרסם בעיתונות כי נציבות מס הכנסה שוקלת לעגן בחקיקה חלוקת דיבידנדים רעיונית בתאגידים מעין אלו, וזאת חלף הצורך להתמודד עם טענת המלאכותיות בכל מקרה ומקרה.
טוב יעשו שכירים ועצמאים עם יבחנו את מעמדם המיסויי בהקשר לתיקון האמור וטיוטת החוזר.
