מבזק מס מספר 400 - 19.5.2011

תיקון 68 (להלן: "התיקון") לחוק עידוד השקעות הון, התשי"ט – 1959 (להלן: "החוק") אשר נכנס לתוקף החל מיום 1 בינואר 2011, החיל רפורמה של ממש בחוק (ראה מבזק מס מספר 366).

 בתיקון נקבעו הוראות מעבר לחברות הזכאיות  להטבות במסגרת החוק כנוסחו לפני התיקון,  והמעוניינות לקבל הטבות במסגרת ה"חוק החדש".

 על כל חברה אשר עומדת בתנאים הנדרשים להחלת  הדין החדש, לבחון האם לבקש להחיל על עצמה דין זה (או להישאר בדין הישן ככל שזה חל עליה). לאחר גיבוש החלטה כאמור עליה להודיע לרשות המיסים בדבר החלטתה, במאמר זה נפרט את מועדי הדיווח הרלוונטיים במצבים השונים. לעניין זה גם פרסמה רשות המיסים טופס 908 אשר אמור לשמש לצורך הבחירה כאמור. נבהיר כבר כאן כי הטופס נותן מענה חלקי לדרישות ההודעה ויתכן כי חלק מן ההודעות צריך שיעשו בנפרד מהטופס.

1.  חברה הזכאית להטבות במס במסלול חלופי או מפעל מוטב וברצונה להחיל עליה את הוראות החוק החדש בשנת המס 2011 עליה להגיש הודעת ויתור על ההטבות לפי הדין הישן עד ליום 31.05.2011. (באותו אופן חברה הרוצה לוותר על ההטבות לשנת המס 2012 תמסור את ההודעה עד ליום 31.05.2012 וכן הלאה). נציין כי התאריך המדוייק אינו נקוב בהוראות המעבר אלא "לא יאוחר מהמועד הקבוע להגשת הדוח השנתי..".

בשונה מעמדת רשות המיסים בעקבות תיקון 60 לחוק בו קבעה בחוזר 2/2006 כי  הודעה על שנת הבחירה תימסר במועד הגשת הדוח השנתי, כולל הארכות, הרי במקרה דנן נוקטת רשות המיסים פרשנות מצמצמתכפי שפורסם בהודעה לעיתונות – כי המועד הינו  ללא הארכות.

2.    חברה במסלול מענקים וברצונה להחיל את הוראות החוק החדש משנת 2011 ואילך – נדרשת להגיש הודעת ויתור עד ליום 30.06.2011. היה ולא תודיע כאמור יחולו עליה הוראות הדין הישן עד תום תקופת הצינון. "תקופת הצינון" – מפעל בתוכנית שאושרה לפני 1.4.2005 – 3 שנים מתחילת שנת ההפעלה. מפעל בתוכנית שאושרה לאחר מועד זה – 5 שנים מתחילת שנת ההפעלה.

3.  חברה במסלול מענקים שהגיעה לתום תקופת הצינון "רשאית" לבחור להמשיך להחיל עליה את הוראות הדין הישן. לכאורה , היה ולא בחרה כאמור לא יחול עליה הדין הישן  ובמסגרת הגשת הדוח השנתי תוכל לבחור בהחלת הטבות הדין החדש. לעניין זה נציין כי בחירה להמשיך בדין הישן אינה מתאפשרת בטופס 908, יתרה מזאת אין מועד מפורש עד מתי יש לעשות זאת.

נדגיש כי כל הודעת ויתור הינה ללא זכות חזרה, וכי היא תחול על כל  מפעלי החברה.

 4.  חברה שאינה מקבלת הטבות מס במסגרת החוק הישן או שקיבלה בעבר ותקופת ההטבות הסתיימה עד 31.12.2010, וברצונה להחיל עליה את הוראות החוק החדש – לא נדרשת להודיע דבר, ויכולה להגיש את  הדוח השנתי למס הכנסה בהחלת ההטבות הקבועות בדין החדש.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי כהן ורו"ח ענת דואני ממשרדנו. 

החלטת מיסוי 2514/11 שפורסמה לאחרונה, עוסקת בחברה זרה שנסחרת בחו"ל ("המקצה"), המחזיקה בחברה פרטית תושבת ישראל ("הבת"). המקצה הציעה לעובדי הבת להחליף חלק או את כל האופציות שברשותם (שטרם מומשו, בין אם בשלו ובין אם לאו, ושנכון למועד פקיעתן או החלפתן הינן "מחוץ לכסף"), ליחידות RSU (Restricted Stock Units- מניות שעבירותן מוגבלת עד להתקיימות תנאים מסוימים). האופציות המוחלפות יבוטלו ויחידות ה- RSU יהיו כפופות לתקופת הבשלה חדשה.

מאחר ומדובר גם בעובדים שביצעו רילוקיישן מישראל, אשר החזיקו באופציות למניות הבת טרם עזיבתם את ישראל, נוצר צורך בכימות הרווח המיוחס לישראל וכן בקביעת עיתוי ואופן ניכוי המס במקור בגין אותו הרווח. זאת, בהמשך להחלטת מיסוי קודמת שניתנה לבת בעניינם של עובדי הרילוקיישן, לפיה האופציות (טרם ההחלפה) כפופות למס בישראל בהתאם ל"גישת ה- Vesting" (גישת ההבשלה), אשר בין היתר קיבלה ביטוי בהחלטת מיסוי 06\61 . נציין כי החלטת מיסוי זו שיישמה את גישת ה- Vesting עסקה במיסוי אופציות אגב שינוי תושבות ממעמד של תושב חוץ לתושב ישראל. והנה במקרה דנן, גישה זו זוכה להכרה נוספת על ידי רשות המיסים גם בסיטואציה הפוכה (בו תושב ישראל הפך לתושב חוץ).

החלטת המיסוי קבעה כי, בכפוף למגבלות ולתנאים המנויים בה, ביטול האופציות המוחלפות לא ייחשב כאירוע מס בישראל. עובדי הרילוקיישן יחויבו במס בישראל רק במועד מימוש יחידות ה- RSU, כאשר תקופת ההבשלה

שלהן תתווסף לתקופת ההבשלה המקורית של האופציות המוחלפות. בהתאם לגישת ה- Vesting, חלק ההכנסה ממימוש יחידת ה- RSU שיחויב במס בישראל יהא כיחס שבין מספר הימים מיום קבלת האופציות המוחלפות בישראל ועד למועד ניתוק התושבות הישראלית לבין מספר הימים שמיום ההקצאה של האופציות המוחלפות ועד תום תקופת ההבשלה של יחידות ה- RSU. יישום גישת ה- Vesting ושימור הרצף בתקופות ההבשלה צפויה להטיב עם מרבית עובדי הרילוקיישן, אך במקרים מסוימים עלולה להרע איתם. כך, למשל, בהעדר החלטת המיסוי עובד שהינו תושב חוץ במועד ההחלפה, יכול היה לטעון כי אינו כפוף כלל למס בישראל בגין יחידות ה- RSU.

עוד מצוין בהחלטה, כי במקרה של כפל מס (למשל, בשל אימוץ גישה שונה מגישת ה- Vesting במדינה האחרת), יוכלו נישומים שהינם אזרחי ישראל ו/או תושבי ישראל לפנות לרשויות המס בישראל בבקשה להליך של הסכמה הדדית, וזו תיאות לפנות לרשות המוסמכת במדינה האחרת בבקשה לקיום ההליך. נציין כי בהתאם להוראת ביצוע מ"ה 23/01 בנושא נוהל הגשת הבקשה להליכי הסכמה הדדית ולמרבית האמנות למניעת כפל מס עליהן חתומה ישראל, היחיד יכול לפנות בבקשה להליך הסכמה הדדית רק במדינה בה הוא תושב. החלטת המיסוי מרחיבה לכאורה את זכות העמידה של מי שהינו אזרח ישראל (אף אם הוא תושב חוץ) ותואמת את נוסח האמנה בין ישראל לארה"ב.    

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) גדי אלימי ועו"ד אתי גורלי – הלמן ממשרדנו.

ביום 3 באפריל 2011 דחה בית הדין האזורי לעבודה את תביעתה של רו"ח רויטל ברנס  (ב"ל 34797-10-10) להחזר דמי ביטוח שמגיעים לה לטענתה מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), בשל קיזוז הפסדים שנגרמו לה מהעסק, מהכנסותיה ממשכורת.

רקע עובדתי ועמדת התובעת

גב' ברנס (להלן: "ברנס") הינה רואת חשבון. לברנס הכנסה מעסק, ובנוסף הכנסות כשכירה.

לברנס נוצר בשנה הרלוונטית הפסד מעסק.

לטענתה, מגיעים לה החזרים מהמל"ל בשל קיזוז הפסד עסקי מהכנסות השכר, וזאת  מכוח סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי ( להלן: החוק) .

לטענתה גם עובד שכיר יכול לתבוע החזרי דמי ביטוח, שנוכו מהכנסתו ממשכורת.

עמדת המל"ל

מאחר ועל פי החוק קיימת הפרדה מלאה בין מעמד של עובד עצמאי למעמד של עובד שכיר, לא ניתן לקזז הפסדים שנגרמו מהעסק כנגד הכנסות משכר.

אף שניתן לקזז הפסדים מעסק מהכנסות משכר, על פי פקודת מס הכנסה, אין הדבר רלוונטי לעניין החוק.

יש לדחות התביעה על הסף, מאחר ועל פי סעיף 342 לחוק הביטוח הלאומי החזר דמי ביטוח של עובד שכיר יכול להיתבע אך ורק על ידי מעבידו.

במתכוון המחוקק לא איפשר לקזז הפסדים מעסק כנגד שכר עבודה. זאת,  על מנת שלא תיפגע זכותו של המבוטח לקבלת גמלאות מחליפות שכר.

החלטה

סעיף 345 לחוק מתייחס להכנסה שנתית של עובד עצמאי ושל מבוטח  שאינו עובד ואינו עובד עצמאי. הסעיף לא דן במקרה של עובד שכיר שהוא גם עובד עצמאי.

הלכה היא כי לא ניתן להיבנות מהזכות הקיימת בפקודת מס הכנסה לעניין זכויות מכוח חוק הביטוח הלאומי.

התובעת לא הצביעה על  מקור חוקי בחוק הביטוח הלאומי, התומך בתביעתה לקיזוז הפסדיה בגין עבודתה כעצמאית מהכנסותיה כשכירה.

בנוסף, בית הדין הפנה להלכת ביה"ד הארצי לעבודה בו נקבע כי  דמי ביטוח ביתר שנוכו מעובד, מוחזרים למעסיק ולא לעובד (והעובד רשאי לתבוע אותם מהמעסיק). אי לכך קבע ביה"ד כי אין יריבות משפטית בין המוסד לברנס.

התביעה נדחתה.

הערה

כיום מדיניות המוסד הינה חד משמעית שאין להשיב דמי ביטוח שנוכו ממשכורת, לא בגין ניכוי הוצאות כלשהן, ולא עקב קיזוז הפסדים. השכר החייב בדמי ביטוח הינו על פי המתואר בסעיף 2(2) לפקודה, הוא השכר על פיו מחושבות הגמלאות.

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט), חיים חיטמן, ורו"ח ומשפטן ישי חיבה.