ככלל קובע סעיף 126(ג) שיעור מס חברות מיוחד – 25%, אשר יחול על דיבידנד שנתקבל בידי חבר בני אדם ומקורו בהכנסות שהופקו או נצמחו מחוץ לישראל.

יחד עם זאת, מאפשר המחוקק למקבל הדיבידנד בסעיף האמור, לבקש זיכוי בגין מסי החוץ שהוטלו על אותו דיבידנד ועל הכנסת החוץ ממנה חולק הדיבידנד, בתנאי שיראו את ההכנסה מדיבידנד כהכנסה בגובה הדיבידנד המגולם, ויוטל עליה מס חברות בשיעור 36%.

אפשרות בחירה כאמור מותנית בכך שהחברה הנישומה, מקבלת הדיבידנד, מחזיקה ב-25% או יותר מאמצעי השליטה בחברה ממנה קיבלה את הדיבידנד (החברה הבת) ולרבות הכנסה שמקורה בחברה המוחזקת במישרין בידי החברה הבת בשיעור של 50% לפחות.

בעוד שבשיעור ההחזקה אם-בת ציין המחוקק מפורשות 25% או יותר מאמצעי השליטה כפי שמפורטים בסעיף 75ב' (כל אחד מאלה: הזכות להשתתף ברווחים, למנות דירקטור, זכות הצבעה, זכות לחלק ביתרת נכסי חבר בני האדם לאחר סילוק חובותיו בעת פירוקו, זכות להורות לבעלי הזכויות האמורות על הדרך להפעיל את זכותו, באמצעות מניות או נאמנות) קבע המחוקק שיעור החזקה מינימלי של 50% במישור ההחזקה בת-נכדה, ולא יסף. דהיינו – לא הובהר במי מבין אמצעי השליטה נדרשת החזקה של 50%.

מן האמור עולה כי ייתכן וגם החזקה באמצעי שליטה אחד מתוך אלו המנויים בסעיף 75ב' בשיעור של 50% מהווה תנאי מספיק לצורך יישום הוראות סעיף 126(ג), בענין החברה הנכדה.

למיטב ידיעתנו עמדה זו טרם נבחנה ע"י נציבות מס הכנסה.