מבזק מס מספר 581 - 28.1.2015

"מפעל תעשייתי" ו- "פעילות ייצורית", כהגדרתם בחוק עידוד השקעות הון, הינן תיבות לשוניות אשר מהוות כבר כמה עשורים כר נרחב למחלוקות בנושא הזכאות של מפעלים להטבות מס עפ"י חוק עידוד השקעות הון (להלן – חוק העידוד או החוק), חוק עידוד תעשייה (מיסים) וכן לעניין הטבות עפ"י חוקים אחרים המפנים להגדרות בחוקים אלו (כגון: הטבות במס על הכנסות מעבודה במשמרות עפ"י סעיף 10 לפקודה).

ביום 19.1.2015 התקבל פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בירושלים בו נדחה ערעורה של חברת אדהאן כרמלי הנדסה בע"מ נגד פ"ש י-ם (ע"מ 55001-01-11 ו- 38260-01-12).

החברה, העוסקת בפיתוח וייצור מוצרים בתחום הרפואה, תוכנות לייצור המוצרים ומוצרים נלווים (בעיקר משאבות חד פעמיות ותבניות להזרקת חלקי פלסטיק), ביקשה להחיל על הכנסותיה הטבות מס של "מפעל מוטב" כהגדרתו בחוק העידוד, וזאת לאחר שבחרה בשנת המס 2006 כשנת בחירה.

יצוין עוד, כי החברה העסיקה כעובדיה את בעלי מניותיה בלבד (אב ובנו), פעלה מבית מגוריו של האב (שזה בפני עצמו אינו תואם להגדרת "מפעל") ואת שאר העבודה החברה ביצעה ע"י קבלני משנה.

למרות שהחברה לא עמדה בתנאי "השקעה מזערית מזכה" ולו מן הטעם הזה, החברה לא היתה יכולה ליהנות מהטבות המס שבחוק, פקיד השומה הגדיל וטען כי מפעל החברה אינו עומד בהגדרת "מפעל תעשייתי".

בית המשפט קובע כי לאור שני התנאים המרכזיים בהגדרת "מפעל תעשייתי" – קיום מפעל תעשייתי בישראל ושעיקר פעילותו ייצורית (לרבות ייצור מוצרי תוכנה ופיתוח וכו'), הרי שלא כל מפעל יצרני נכנס לתחומי התעשייה (למשל: סנדלריה, חייטות).

הפסיקה בעברה כבר הבחינה בין תעשייה ייצורית לבין תעשיית שירותים. כוונת המחוקק בחוק העידוד, הינה להגביל את ההטבות למפעלים להם עיקר הפעילות בתחום הייצור – מפעלים עתירי ידע, בעלי סממנים תעשייתיים (הון אנושי ופיזי).

עם זאת, מציין בית המשפט, כי הפסיקה הביעה גמישות מסויימת ביחס להגדרת "מפעל תעשייתי". כך מפעל לעיבוד ברזל, בתי דפוס והוצאות ספרים -הם בעלי אופי תעשייתי.

לעומת זאת, עיבוד נתונים במחשב, פרסום קבצים מקצועיים – הם בבחינת "תעשיית" שירותים.

במקרה האמור, החברה ופקיד השומה הסכימו כי מדובר בפעילות ייצורית אולם פ"ש לא הסכים עם החברה כי מפעלה משתכלל לכדי "מפעל תעשייתי" – אשר מאפייני פעילותו במצטבר גורמים לו להשתכלל לכדי מפעל תעשיייתי (ולא נסתפק בקריטריון בודד כזה או אחר, כגון: מספר עובדים).

ביהמ"ש קובע כי התעשייה המודרנית שונה באופן מהותי מהתעשייה המסורתית, עם זאת "הפרשנות הנדרשת כדי ליישם את כוונת המחוקק על המציאות העכשווית צריכה להלום את רוח החוק ומטרותיו".

במקרה האמור, קובע בית המשפט לאחר שניתח את פעילות החברה כי החברה עוסקת בתיווך בין רוכש מוצר לבין קבלן המייצר אותו – פעילות העולה כדי מתן שירותים ובוודאי שאיננה תיכלל בהגדרת "מפעל תעשייתי". למעשה החברה אינה מייצרת דבר אלא קבלני המשנה מייצרים את המשאבות לפי תבניות פרי פיתוחה של החברה.

בנוסף קובע ביהמ"ש: "אכן אין דרישה למינימום עובדים בחוק כדי להיכנס לגדרו של מפעל תעשייתי. ברם, מימדיו, אמצעי הייצור והיקף פעילותו של הנישום הינם בעלי חשיבות ממשית באפיון עסק כ"מפעל תעשייתי".

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא, ממשרדנו.

"מפעל תעשייתי" ו- "פעילות ייצורית", כהגדרתם בחוק עידוד השקעות הון, הינן תיבות לשוניות אשר מהוות כבר כמה עשורים כר נרחב למחלוקות בנושא הזכאות של מפעלים להטבות מס עפ"י חוק עידוד השקעות הון (להלן – חוק העידוד או החוק), חוק עידוד תעשייה (מיסים) וכן לעניין הטבות עפ"י חוקים אחרים המפנים להגדרות בחוקים אלו (כגון: הטבות במס על הכנסות מעבודה במשמרות עפ"י סעיף 10 לפקודה).

ביום 19.1.2015 התקבל פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בירושלים בו נדחה ערעורה של חברת אדהאן כרמלי הנדסה בע"מ נגד פ"ש י-ם (ע"מ 55001-01-11 ו- 38260-01-12).

החברה, העוסקת בפיתוח וייצור מוצרים בתחום הרפואה, תוכנות לייצור המוצרים ומוצרים נלווים (בעיקר משאבות חד פעמיות ותבניות להזרקת חלקי פלסטיק), ביקשה להחיל על הכנסותיה הטבות מס של "מפעל מוטב" כהגדרתו בחוק העידוד, וזאת לאחר שבחרה בשנת המס 2006 כשנת בחירה.

יצוין עוד, כי החברה העסיקה כעובדיה את בעלי מניותיה בלבד (אב ובנו), פעלה מבית מגוריו של האב (שזה בפני עצמו אינו תואם להגדרת "מפעל") ואת שאר העבודה החברה ביצעה ע"י קבלני משנה.

למרות שהחברה לא עמדה בתנאי "השקעה מזערית מזכה" ולו מן הטעם הזה, החברה לא היתה יכולה ליהנות מהטבות המס שבחוק, פקיד השומה הגדיל וטען כי מפעל החברה אינו עומד בהגדרת "מפעל תעשייתי".

בית המשפט קובע כי לאור שני התנאים המרכזיים בהגדרת "מפעל תעשייתי" – קיום מפעל תעשייתי בישראל ושעיקר פעילותו ייצורית (לרבות ייצור מוצרי תוכנה ופיתוח וכו'), הרי שלא כל מפעל יצרני נכנס לתחומי התעשייה (למשל: סנדלריה, חייטות).

הפסיקה בעברה כבר הבחינה בין תעשייה ייצורית לבין תעשיית שירותים. כוונת המחוקק בחוק העידוד, הינה להגביל את ההטבות למפעלים להם עיקר הפעילות בתחום הייצור – מפעלים עתירי ידע, בעלי סממנים תעשייתיים (הון אנושי ופיזי).

עם זאת, מציין בית המשפט, כי הפסיקה הביעה גמישות מסויימת ביחס להגדרת "מפעל תעשייתי". כך מפעל לעיבוד ברזל, בתי דפוס והוצאות ספרים -הם בעלי אופי תעשייתי.

לעומת זאת, עיבוד נתונים במחשב, פרסום קבצים מקצועיים – הם בבחינת "תעשיית" שירותים.

במקרה האמור, החברה ופקיד השומה הסכימו כי מדובר בפעילות ייצורית אולם פ"ש לא הסכים עם החברה כי מפעלה משתכלל לכדי "מפעל תעשייתי" – אשר מאפייני פעילותו במצטבר גורמים לו להשתכלל לכדי מפעל תעשיייתי (ולא נסתפק בקריטריון בודד כזה או אחר, כגון: מספר עובדים).

ביהמ"ש קובע כי התעשייה המודרנית שונה באופן מהותי מהתעשייה המסורתית, עם זאת "הפרשנות הנדרשת כדי ליישם את כוונת המחוקק על המציאות העכשווית צריכה להלום את רוח החוק ומטרותיו".

במקרה האמור, קובע בית המשפט לאחר שניתח את פעילות החברה כי החברה עוסקת בתיווך בין רוכש מוצר לבין קבלן המייצר אותו – פעילות העולה כדי מתן שירותים ובוודאי שאיננה תיכלל בהגדרת "מפעל תעשייתי". למעשה החברה אינה מייצרת דבר אלא קבלני המשנה מייצרים את המשאבות לפי תבניות פרי פיתוחה של החברה.

בנוסף קובע ביהמ"ש: "אכן אין דרישה למינימום עובדים בחוק כדי להיכנס לגדרו של מפעל תעשייתי. ברם, מימדיו, אמצעי הייצור והיקף פעילותו של הנישום הינם בעלי חשיבות ממשית באפיון עסק כ"מפעל תעשייתי".

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא, ממשרדנו.

ככלל, חברות ישראליות רבות ממומנות על ידי הלוואת בעלים. ריבית המשולמת לבעל מניות מחברה שבבעלותו (או מוחזקת בשיעור 10% לפחות), חייבת בידי בעל המניות בשיעור המס השולי (זו גם חובת הניכוי במקור החלה על החברה).

לאור זאת, הבחירה הנפוצה בד"כ בסוג זה של מימון היא הלוואת בעלים צמודה (למדד או לשער חליפין) ולא נושאת ריבית (הפרשי ההצמדה או השער פטורים ממס בד"כ).

לאחרונה, נתקל משרדנו במקרים בהם אופן מימון זה של חברה ישראלית נעשה, כנראה מתוך הרגל, גם כאשר בעל המניות מעניק ההלוואה הינו תושב חוץ.

ככל שאין מדובר במדינת אמנה, הבחירה לעיל נכונה משום שחבות המס החלה על בעל המניות וחובת הניכוי במקור החלה על החברה, בשל הריבית, לו הייתה משולמת, הינה שיעור המס המרבי, גם אם מדובר בתושב חוץ. נדגיש לעניין זה, שסעיף 170 לפקודה העוסק בחובת ניכוי במקור לתושבי חוץ אינו חל על ריבית כאמור, אלא תקנות הניכוי מריבית דיבידנד ורווחים מסוימים.

ואולם, ככל שמדינת מושבו של בעל המניות היא מדינת אמנה, יש להתייחס לשיעור הניכוי המוגבל על פי האמנה. כך למשל, ריבית המשולמת לבעל מניות תושב צרפת תחויב במס במקור בישראל בשיעור של 10% בלבד (על הסכום ברוטו) ומנגד תנוכה כהוצאה מהכנסות החברה (בכפוף לכללים החלים על ניכוי הוצאות מימון).

מתושב ארה"ב למשל, ינוכה מס על פי האמנה בשיעור של 17.5% על הסכום ברוטו או מס שולי על הרווח מהריבית (ככל שקיימות הוצאות למעניק ההלוואה שניתן לנכותן כנגד הכנסות הריבית), באישור פקיד השומה.

מיסוי בשיעור המס השולי על הכנסות נטו (רווח) אפשרי לעמדתנו גם כאשר אין הדבר רשום מפורשות באמנת המס (להרחבה ראה מבזק מס מספר 486).

יש להביא בחשבון שבאופן עקרוני חלות על הלוואה כאמור מתושב חוץ הוראות סעיף 85א לפקודה (מחירי העברה) ויש צורך לנקוב בריבית שוק. בד"כ רשות המס הישראלית לא תתקוף מצב של אי זקיפת ריבית בנסיבות המתוארות (במיוחד במצב של חברה רווחית ו/או בעל מניות ממדינת אמנה) אך בהחלט ייתכן שבמדינת המושב של בעל המניות מעניק ההלוואה תפעיל רשות המסים המקומית הוראות מקבילות בעניין כללי מחירי העברה ותחייב את בעל המניות במס על הכנסה רעיונית זקופה.

לכאורה, כנגד חיובו של בעל המניות בהכנסת ריבית רעיונית (במדינת מושבו), ניתן לטעון שיש להתיר הוצאת ריבית רעיונית בחברה (על אף שמדובר בשתי מדינות שונות והמס שנגבה על הכנסות הריבית אינו בישראל), זאת, בין היתר, לאור הגישה שננקטה בהלכת אלישע (ע"א 8131/06), בו נקבע שהפיקדון שהופקד אצל החברה, מצמיח באופן רעיוני ריבית לנותן ההלוואה ומעניק מנגד הוצאת ריבית רעיונית למקבל ההלוואה. יחד עם זאת, גם תחת ניתוח זה של הוצאה רעיונית, ללא ניכוי המס במקור לתושב החוץ, הרי שהוצאה זו לא תותר לאור סעיף 18(ה) לפקודה.

מומלץ אם כך במקרים אלו, לנקוב בריבית שוק בהלוואות בעלים הניתנות לחברה הישראלית על ידי בעל מניותיה תושב החוץ, ובמיוחד ככל שמדובר בתושב מדינת אמנה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח יוסי שלום ולרו"ח (משפטן) אייל סנדו, ממשרדנו.

מתרבים המקרים, בהם נדרש דייר מוגן ע"י הבעלים, לפנות את הנכס אותו הוא מחזיק מכח חוק הגנת הדייר בתמורה לקבלת "סידור חלוף", בין אם לחילופי דירת מגורים ובין אם לחילופי נכס עסקי.

לפרטי ההסכם המתגבש בין הבעלים לדייר המוגן, ישנה השלכה מהותית על חבות המס, אם בכלל, בעסקה זו.

ראשית נבהיר, כי זכות דיירות מוגנת איננה מהווה זכות במקרקעין ע"פ חוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק") בהתאם לפסיקה, למעט לעניין פרק חמישי 4 לחוק (פינוי בינוי).

זכות דיירות מוגנת המשמשת לצורכי מגורים, איננה מהווה נכס לעניין פקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה") ועל כן מכירתה איננה חייבת במס רווח הון. עם זאת, זכות דיירות מוגנת שאינה למגורים כן מהווה נכס לעניין הפקודה ועל כן מכירתה חייבת במס רווח הון הנישום בידי פקיד השומה (וראו הרחבה במבזק 561).

להלן נציג מקרים אשר נדונו בפסיקה בעבר, בהם נערכו הסכמים לפינוי דייר מוגן תמורת קבלת סידור חלוף, אשר הביאו לחבות מס גבוהה מהמתוכנן ע"י הצדדים.

בעניין אורה צרפתי (עמ"ש 221/95) נדון מקרה ובו במסגרת התחייבותו של קבלן כחלק בעסקת קומבינציה על מגרש בפ"ת, נטל עליו הקבלן התחייבות למצוא דיור חלופי למשפחה אשר החזיקה בדירה בדיירות מוגנת. וכך, הוסכם כי בתמורה לפינויים יקבלו הדיירים המוגנים דירה בת 4 חדרים בבניין החדש שיבנה.

בפס"ד זה עלתה השאלה האם מדובר בהסכם לרכישת דירה חדשה או רק לקבלת זכות דיירות מוגנת .על אף טענת הדיירים, כי הקבלן דאג להם לסידור חלוף בלבד כדיירים מוגנים, והם אלו שהשלימו את זכות הבעלות בתמורה מופחתת, כך שעליהם לשלם מס רכישה רק על חלק הבעלות בדירה, הרי שבית המשפט קבע כי לא כך הוא: לאור מכלול ההסכמים, הרכישה של הדירה, הייתה חלק מן העסקה הכוללת בין העוררים לבין הקבלן, בקשר לפינוי הדירה בבניין הישן ועל כן על הדיירים לשלם מס רכישה לפי השווי המוסכם של דירה מושלמת כשהיא פנויה.

בפסיקה אחרת של בית המשפט בעניין דרור אריק (ו"ע 1409/04), נדון מקרה ובו נקבע בהסכם עם הבעלים, שרצה להרוס חנות אשר הוחזקה בדיירות מוגנת, כי המחזיקים יקבלו בעלות בחנות בבניין שיוקם.

אותם מחזיקים ביקשו ליהנות מההקלה שניתנה בסעיף 9ג לחוק, בתנאים מסוימים, בתקופה הקובעת (בין התאריכים 07/11/2001-31/12/03), אשר קבעה מס רכישה מופחת בשיעור של 0.5% על כל סכום הרכישה, זאת במטרה לתמרץ העברת נכסים המושכרים בדמי מפתח מהבעלים לדיירים וההיפך, ולצמצם את כמות הנכסים המושכרים בשכירות מוגנת.

מאחר ובהסכם בין הצדדים נקבע כי מדובר בעסקת מכר לפיה הבעלים ימכרו למחזיקים בחנות זכות בעלות בחנות חלופית, הרי בית המשפט פסק כי לא הייתה כאן רכישת זכות הבעלות ע"י הדיירים המוגנים אלא רכישת נכס חלופי, ומשכך דחה את תביעתם להקלה במס רכישה.

בנוסף, יתכנו מקרים בהם הבעלים מציע לדיירים המוגנים בנכס עסקי, זכות דיירות מוגנת בנכס חלופי שעתיד להיבנות, אולם כחלק מן ההסכם המתגבש, יקבלו הדיירים המוגנים  גם פיצוי כספי בתקופה זו. הפיצוי הכספי יחוייב ככל הנראה במס כהכנסה פירותית.

חשוב לתת את הדעת, כי פיצוי כספי, החורג משמעותית מאבדן ההכנסות המחושב של המחזיקים בתקופה זו, עלולי להתפרש אצל פקיד השומה כתשלום נוסף ע"ח מכירה הונית של זכות הדיירות המוגנת ובכך להשית על המחזיקים מס רווח הון בהתאם לשווי מכירת הזכות המלאה.

לפרטים נוספים, ניתן לפנות לעו"ד ורו"ח אהרון צ'יסמדיה ממשרדנו. 

מתרבים המקרים, בהם נדרש דייר מוגן ע"י הבעלים, לפנות את הנכס אותו הוא מחזיק מכח חוק הגנת הדייר בתמורה לקבלת "סידור חלוף", בין אם לחילופי דירת מגורים ובין אם לחילופי נכס עסקי.

לפרטי ההסכם המתגבש בין הבעלים לדייר המוגן, ישנה השלכה מהותית על חבות המס, אם בכלל, בעסקה זו.

ראשית נבהיר, כי זכות דיירות מוגנת איננה מהווה זכות במקרקעין ע"פ חוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק") בהתאם לפסיקה, למעט לעניין פרק חמישי 4 לחוק (פינוי בינוי).

זכות דיירות מוגנת המשמשת לצורכי מגורים, איננה מהווה נכס לעניין פקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה") ועל כן מכירתה איננה חייבת במס רווח הון. עם זאת, זכות דיירות מוגנת שאינה למגורים כן מהווה נכס לעניין הפקודה ועל כן מכירתה חייבת במס רווח הון הנישום בידי פקיד השומה (וראו הרחבה במבזק 561).

להלן נציג מקרים אשר נדונו בפסיקה בעבר, בהם נערכו הסכמים לפינוי דייר מוגן תמורת קבלת סידור חלוף, אשר הביאו לחבות מס גבוהה מהמתוכנן ע"י הצדדים.

בעניין אורה צרפתי (עמ"ש 221/95) נדון מקרה ובו במסגרת התחייבותו של קבלן כחלק בעסקת קומבינציה על מגרש בפ"ת, נטל עליו הקבלן התחייבות למצוא דיור חלופי למשפחה אשר החזיקה בדירה בדיירות מוגנת. וכך, הוסכם כי בתמורה לפינויים יקבלו הדיירים המוגנים דירה בת 4 חדרים בבניין החדש שיבנה.

בפס"ד זה עלתה השאלה האם מדובר בהסכם לרכישת דירה חדשה או רק לקבלת זכות דיירות מוגנת .על אף טענת הדיירים, כי הקבלן דאג להם לסידור חלוף בלבד כדיירים מוגנים, והם אלו שהשלימו את זכות הבעלות בתמורה מופחתת, כך שעליהם לשלם מס רכישה רק על חלק הבעלות בדירה, הרי שבית המשפט קבע כי לא כך הוא: לאור מכלול ההסכמים, הרכישה של הדירה, הייתה חלק מן העסקה הכוללת בין העוררים לבין הקבלן, בקשר לפינוי הדירה בבניין הישן ועל כן על הדיירים לשלם מס רכישה לפי השווי המוסכם של דירה מושלמת כשהיא פנויה.

בפסיקה אחרת של בית המשפט בעניין דרור אריק (ו"ע 1409/04), נדון מקרה ובו נקבע בהסכם עם הבעלים, שרצה להרוס חנות אשר הוחזקה בדיירות מוגנת, כי המחזיקים יקבלו בעלות בחנות בבניין שיוקם.

אותם מחזיקים ביקשו ליהנות מההקלה שניתנה בסעיף 9ג לחוק, בתנאים מסוימים, בתקופה הקובעת (בין התאריכים 07/11/2001-31/12/03), אשר קבעה מס רכישה מופחת בשיעור של 0.5% על כל סכום הרכישה, זאת במטרה לתמרץ העברת נכסים המושכרים בדמי מפתח מהבעלים לדיירים וההיפך, ולצמצם את כמות הנכסים המושכרים בשכירות מוגנת.

מאחר ובהסכם בין הצדדים נקבע כי מדובר בעסקת מכר לפיה הבעלים ימכרו למחזיקים בחנות זכות בעלות בחנות חלופית, הרי בית המשפט פסק כי לא הייתה כאן רכישת זכות הבעלות ע"י הדיירים המוגנים אלא רכישת נכס חלופי, ומשכך דחה את תביעתם להקלה במס רכישה.

בנוסף, יתכנו מקרים בהם הבעלים מציע לדיירים המוגנים בנכס עסקי, זכות דיירות מוגנת בנכס חלופי שעתיד להיבנות, אולם כחלק מן ההסכם המתגבש, יקבלו הדיירים המוגנים  גם פיצוי כספי בתקופה זו. הפיצוי הכספי יחוייב ככל הנראה במס כהכנסה פירותית.

חשוב לתת את הדעת, כי פיצוי כספי, החורג משמעותית מאבדן ההכנסות המחושב של המחזיקים בתקופה זו, עלולי להתפרש אצל פקיד השומה כתשלום נוסף ע"ח מכירה הונית של זכות הדיירות המוגנת ובכך להשית על המחזיקים מס רווח הון בהתאם לשווי מכירת הזכות המלאה.

לפרטים נוספים, ניתן לפנות לעו"ד ורו"ח אהרון צ'יסמדיה ממשרדנו. 

ביום 20/01/2015 קיבל ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 35167-10-13) את תביעתו של גדעון לבב (להלן: המבוטח) לתשלום דמי אבטלה. ביה"ד הכיר במבוטח כעובד שכיר בניגוד לעמדת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) שראה במבוטח ובבת זוגו, בני זוג העובדים בעסק משותף כעובדים עצמאיים.

רקע חוקי

תקנה 24 להוראות המיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח

תקנה 24 מסדירה את חלוקת ההכנסות בין בני זוג בעסק משותף שאינו מאוגד כחברה בתנאי ששניהם נכללים בהגדרת "עובד עצמאי". התקנה אינה חלה ככל שבן זוג אחד הוא עובד שכיר בעסקו של בן הזוג האחר.

הלכת גרוסקופף

בהלכה זו נקבעו הקריטריונים לבחינה אם בעל שליטה נחשב שכיר בחברה שבשליטתו.

המבחנים שקבע פסק הדין הם:

1)    האם הסדר העבודה בחברה הוא אמיתי?

2)    האם ניתן להבחין בין תפקידו ופעילותו של בעל השליטה כ"עובד" לבין פעילותו כדירקטור, בעל מניות או קרוב משפחה?

3)    האם ניתן לקבוע מה היה שכרו של בעל השליטה כעובד "רגיל"?

תמצית עובדתית

• המבוטח עבד כסייע בפעוטון בבעלות אשתו במשך 13 שנים, שבמהלכן פוטר פעמיים בשל ירידה דרסטית בכמות הילדים שנרשמו לפעוטון, קיבל דמי אבטלה וחזר לעבוד בפעוטון.
• בפעוטון הועסקה גננת נוספת.
• שכרו של המבוטח היה בסך 5,000 ש"ח והונפקו לו תלושי שכר. הוא לא קיבל שכר בפועל כיוון שהכסף ממילא נמצא בחשבון המשותף שלהם המשמש גם כחשבון עסקי.
• הפעוטון הוקם שנים רבות לפני שהמבוטח הצטרף אליו, ועד אז פעל כצהרון בלבד.
• המבוטח לא קיבל פיצויים בתום עבודתו, לא הופרש עבורו לפנסיה אלא לקרן השתלמות, לא שולמו לו דמי הבראה ולא קיבל פדיון חופשה בסיום עבודתו.

טענות המל"ל

• העסק התנהל כעסק משותף של בני הזוג וכל אחד תרם לעסק כפי יכולתו כעצמאי. הם ניהלו חשבון משותף שהיה עסקי וגם פרטי.
• המבוטח היה שותף להחלטות עסקיות לגבי הכנסתו והכנסת העסק והיה חשוף לסיכונים הכלכליים של העסק.
• המבוטח לא קיבל משכורת בפועל ולא קיבל פיצויים המאפיינים יחסי עבודה של עובד.
• המבוטח נכח בגן גם לאחר שפוטר וזה מלמד כי הוא היה אחד הבעלים.

דיון והחלטה

בהסתמך על הלכת גרוסקופף קבע ביה"ד כי הסדר העבודה היה אמיתי, המבוטח עבד רק בפעוטון ועבודתו הייתה הכרחית. ההתייעצות המשותפת לא הפכה את עבודתו לעבודת ניהול.

בפועל, המבוטח קיבל שכר בגין עבודתו גם אם לא הסכום המדויק שפורט בתלוש השכר, והשכר היה בעד עבודה ולא בעד רווחים או החזר השקעה.

ביה"ד מסכם וקובע כי עצם תשלום השכר בפועל אינו המבחן העיקרי או היחיד לשאלת היותו של אדם עובד שכיר או לא, ובמיוחד כאשר מדובר בבני זוג שאז יש לבחון את מכלול מערכת היחסים.

בשולי הדברים

נזכיר כי פסה"ד הוא אזורי בלבד ואינו מהווה הלכה. סביר שהמל"ל יערער על פסה"ד וימשיך לדבוק בעמדתו שתוארה לעיל. בנוסף נציין כי עם כניסתה של שנה חדשה ראוי לבחון היטב את מעמדם של בני זוג העובדים בעסק משותף לאור שינוי סעיף 66(ד) לפקודה.  ראה מבזק מס מס' 534.

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי, חיבה, אלמקייס, כהן – פתרונות מיסוי עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור. 

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח (גלרט), למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה ממשרדנו.