מבזק מס מספר 619 - 26.11.2015

ביום 28 באוקטובר 2015 ניתן פס"ד בעניין חברת ק.ד.ש שירותי דת קהילה חינוך וכשרות בע"מ (ע"מ 27402-04-11, 31259-12-11).
החברה הוקמה בחודש יוני 2000 והיא עוסקת במתן שירותי שחיטה והשגחת כשרות ומעניקה הכשר של "בד"צ העדה החרדית" למוצרי בשר ועוף שבפיקוחה והשגחתה.
עובר להקמתה, ניתנו שירותים אלו באמצעות עמותה, אשר לא דיווחה על הכנסותיה ועל עובדיה. בשנת 2000, בעקבות פניה של ראשי העדה החרדית לפקיד השומה, נחתם ביום 30/7/2000 הסכם בין החברה לפקיד השומה שכותרתו "הסכם לתשלום מקדמות", לפיו יותרו לחברה בניכוי הוצאות, שאינן מגובות באסמכתאות, בסכום של עד 35% מכלל הכנסותיה. כמסגרת זו, ניאותו ראשי העדה החרדית להעביר את פעילות ועד השחיטה למסגרת של חברה.
יובהר, כי ההוצאות בהן דובר היו הוצאות תמיכה שונות שהינן לטענת העדה החרדית חלק אינטגרלי ממערך הכשרות לרבות החזקת מקוואות, החזקת עירובים ותשלום לרבנים במאה שערים והסתכמו לסכומים של 3.3 עד 5.1 מיליון ₪ בשנה. בדוחות הכספיים שהגישה החברה לשנות המס 2000 ואילך צוין מפורשות כי ההוצאות נדרשות ע"פ הסכם עם פקיד השומה והחברה נהגה בהסכם זה כהסכם ללא מגבלות זמן המחייב את הצדדים לשנים הבאות. בשנות המס 2000 עד 2004 התקבלו דוחות החברה כלשונם והפכו סופיות.
לגבי שנים הבאות, הוחלט בפקיד השומה, כי בהסתמך על כותרת ההסכם, אין לראות בהסכם הסכם מחייב לעתיד, וכי גם במידה וההסכם הינו ע"פ תוכנו הסכם עתידי, הרי בהסתמך על תוכנו, ההסכם אינו חוקי ואין להתיר את ההוצאות שכן ההוצאות אינן הוצאות ביצור הכנסה.
החברה טענה מנגד, כי המעבר לפעילות באמצעות חברה היה בהסתמך ובכפוף לנקבע בהסכם, כי ההסכם אפשר התרת ההוצאות בהתאם לאופיה של החברה והחברה החרדית אותה החברה משרתת, וכי העובדות היו ידועות הן לפקיד השומה אשר חתם על ההסכם, והן לפקידי השומה שהיו אחריו, בהינתן גילוי מלא בדוחות. פסה"ד קבע כך:

• ע"פ ניתוח ההסכם, על תוכנו ומטרתו, ובהסתמך על עדויות נציגי החברה והתרשמות ביהמ"ש מכוונת פקיד השומה דאז, ההסכם אינו הסכם מקדמות לשנת 2000 בלבד. תכליתו של ההסכם היתה להסדיר את פעילות השחיטה וההכשר במסגרת של חברה, וכחלק בלתי נפרד הוסדר נושא ההוצאות של החברה (ולא לשם קביעת מקדמות בלבד), כך שקמה לחברה הזכות לניכוי הוצאות בשיעור של 35% ללא אסמכתאות, גם בעתיד.
• ההסכם, גם בהיותו הסכם צופה עתיד וגם בהתירו הוצאות ללא אסמכתאות הוא אינו הסכם בלתי חוקי והוא יוצא מנקודת הנחה של הצדדים, כי ההוצאות שהוצאו הינן הוצאות בייצור הכנסתה של החברה.
  עוד מבהיר ביהמ"ש כי גם טעות בשיקול דעתו של פקיד השומה אינו הופך את ההסכם להסכם בלתי חוקי הבטל מעיקרו.
• בהסתמך על הסמכות הנתונה למנהל לפי סעיף 147 לבטל הסכמים שנחתמו ע"י פקידי השומה, ועל הלכות ביהמ"ש העליון בנושא זה (הלכת מחלב, בן ציון וכו'), ניתן ללמוד על כוונת המחוקק לאפשר ביטול הסכמים, שנחתמו עם פקיד השומה, כאשר נוכחה רשות המיסים שההסכם פוגע באינטרס הציבורי.
  לפיכך קובע ביהמ"ש כי פקיד השומה רשאי להשתחרר מחיוביו ע"פ ההסכם אולם אין הוא רשאי שלא לכבד הסכם למפרע ביחס לשנות המס שבערעור (שנות המס 2005-2008,) לגביהן – ההסכם תקף – הערעור נתקבל, והצווים בוטלו.

פסק הדין, קובע מגבלות לפקיד השומה לביטול רטרואקטיבי של הסכמים עליהם הוא חתום. הפסק מכיר בסמכות פקיד השומה לחתום הסכמים מחייבים לעתיד, וכי גם אם קיים חשש להוצאות "לא חוקיות" הסכם שנחתם מחייב את פקיד השומה, כל עוד לא בוטל על ידו, וכשבוטל – הביטול יחול מיום הביטול ואילך.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

משרד האוצר של אוסטרליה הודיע כבר בחודש אפריל השנה על כוונתו לפתוח במשא ומתן עם ישראל לכריתת אמנה למניעת כפל מס, ולאחרונה שב והודיע על פתיחת מו"מ כאמור. לאוסטרליה אמנות מס עם יותר מ- 40 מדינות, לישראל עם יותר מ- 50 מדינות, אולם עד כה לא נחתמה אמנה בין השתיים.
צפוי כי האמנה תהא מבוססת על מודל ה – OECD, בדומה למרבית אמנות המס של שתי המדינות ולפיכך שיעור הניכוי במקור בגין תשלומי ריבית, דיבידנדים ותמלוגים יפחתו באופן ניכר ביחס לשיעורים הקבועים בדין הפנימי, לכדי 5% – 15%.

נדגיש כי אוסטרליה מנהיגה ניכוי במקור בגין ריבית, דיבידנד ותמלוגים בשיעורים שאינם מבוטלים (עד 10% בגין ריבית, עד 30% בגין דיבידנדים ותמלוגים).
שיעורי הניכוי במקור המופחתים שיקבעו באמנה יועילו לאוסטרלים המחזיקים בחברות ישראליות ולתושבי ישראל הפועלים באוסטרליה, ויש לשקול דחיית תשלומים כאמור עד לכניסת האמנה לתוקף (בכפוף לנסיבות העסקיות ולאי הוודאות באשר לתקופת הדחייה).
כך, למשל, הכנסה של חברה אוסטרלית המחולקת כיום כדיבידנד לחברה אם ישראלית, כפופה למס בשיעור כולל של 51% (מס חברות אוסטרלי בשיעור של 30% וניכוי במקור באוסטרליה על היתרה לחלוקה בשיעור של 30%. אין השלמה בישראל לאור משטר הזיכוי העקיף).
אם הדיבידנד יחולק רק לאחר כניסת האמנה לתוקף, צפוי כי שיעור המס הכולל יפחת לכדי 30% בלבד.

נציין את השלכות הפיכתה של אוסטרליה למדינה "גומלת" בהקשר להוראות החנ"ז והחמי"ז בישראל, משום שהגדרת "דיני המס החלים" שבסעיף 75ב1 לפקודה, מבחינה בין מדינה גומלת לבין מדינה שאינה גומלת: כיום, "דיני המס החלים" נגזרים מדיני המס בישראל, ואילו עם הפיכתה של אוסטרליה למדינה גומלת, "דיני המס החלים" ייגזרו מדיני המס באוסטרליה.

אנו צופים שהאמנה החדשה תתייחס לעניין מיסוי נאמנויות בדומה לנעשה באמנות החדשות שישראל חתומה עליהן. זאת במגמה לפתור את בעיית כפל המס העלולה להיווצר עקב חוסר הבהירות הקיים לגבי תושבות הנאמנות ותחולת הטבות האמנה לגביהן. סביר להניח כי גם אם לא תהיה החלה מפורשת של הוראות האמנה על נאמנויות, יקבעו הליכי הסכמה הדדית בקשר עם מקום מושבה של הנאמנות.

לאותם ישראלים בעלי נכסים או פעילות באוסטרליה, חשוב להזכיר כי באמנת המס החדשה ייקבע סעיף חילופי ידיעות בין המדינות המתקשרות; על פי רוב, סעיפי חילופי מידע באמנות מאפשרים להחליף בין המדינות המתקשרות מידע על פי דרישה (מידע הנדרש בנוגע למקרה ספציפי), מידע אוטומטי (העברה שיטתית של מידע בנוגע להכנסות שמקורן במדינה המתקשרת) ומידע ספונטני (כאשר אגב ביקורת או חקירה מגלה מדינה מידע אשר למדינה האחרת עשוי להיות אינטרס בו).
לאור האמור, מומלץ להזדרז ולבחון את המעמד המיסויי בישראל בטרם יגיע המידע דרך מנגנון חילופי המידע באמנה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) גדי אלימי או לרו"ח (עו"ד) יניב גולדשטיין ממשרדנו.

משרד האוצר של אוסטרליה הודיע כבר בחודש אפריל השנה על כוונתו לפתוח במשא ומתן עם ישראל לכריתת אמנה למניעת כפל מס, ולאחרונה שב והודיע על פתיחת מו"מ כאמור. לאוסטרליה אמנות מס עם יותר מ- 40 מדינות, לישראל עם יותר מ- 50 מדינות, אולם עד כה לא נחתמה אמנה בין השתיים.
צפוי כי האמנה תהא מבוססת על מודל ה – OECD, בדומה למרבית אמנות המס של שתי המדינות ולפיכך שיעור הניכוי במקור בגין תשלומי ריבית, דיבידנדים ותמלוגים יפחתו באופן ניכר ביחס לשיעורים הקבועים בדין הפנימי, לכדי 5% – 15%.

נדגיש כי אוסטרליה מנהיגה ניכוי במקור בגין ריבית, דיבידנד ותמלוגים בשיעורים שאינם מבוטלים (עד 10% בגין ריבית, עד 30% בגין דיבידנדים ותמלוגים).
שיעורי הניכוי במקור המופחתים שיקבעו באמנה יועילו לאוסטרלים המחזיקים בחברות ישראליות ולתושבי ישראל הפועלים באוסטרליה, ויש לשקול דחיית תשלומים כאמור עד לכניסת האמנה לתוקף (בכפוף לנסיבות העסקיות ולאי הוודאות באשר לתקופת הדחייה).
כך, למשל, הכנסה של חברה אוסטרלית המחולקת כיום כדיבידנד לחברה אם ישראלית, כפופה למס בשיעור כולל של 51% (מס חברות אוסטרלי בשיעור של 30% וניכוי במקור באוסטרליה על היתרה לחלוקה בשיעור של 30%. אין השלמה בישראל לאור משטר הזיכוי העקיף).
אם הדיבידנד יחולק רק לאחר כניסת האמנה לתוקף, צפוי כי שיעור המס הכולל יפחת לכדי 30% בלבד.

נציין את השלכות הפיכתה של אוסטרליה למדינה "גומלת" בהקשר להוראות החנ"ז והחמי"ז בישראל, משום שהגדרת "דיני המס החלים" שבסעיף 75ב1 לפקודה, מבחינה בין מדינה גומלת לבין מדינה שאינה גומלת: כיום, "דיני המס החלים" נגזרים מדיני המס בישראל, ואילו עם הפיכתה של אוסטרליה למדינה גומלת, "דיני המס החלים" ייגזרו מדיני המס באוסטרליה.

אנו צופים שהאמנה החדשה תתייחס לעניין מיסוי נאמנויות בדומה לנעשה באמנות החדשות שישראל חתומה עליהן. זאת במגמה לפתור את בעיית כפל המס העלולה להיווצר עקב חוסר הבהירות הקיים לגבי תושבות הנאמנות ותחולת הטבות האמנה לגביהן. סביר להניח כי גם אם לא תהיה החלה מפורשת של הוראות האמנה על נאמנויות, יקבעו הליכי הסכמה הדדית בקשר עם מקום מושבה של הנאמנות.

לאותם ישראלים בעלי נכסים או פעילות באוסטרליה, חשוב להזכיר כי באמנת המס החדשה ייקבע סעיף חילופי ידיעות בין המדינות המתקשרות; על פי רוב, סעיפי חילופי מידע באמנות מאפשרים להחליף בין המדינות המתקשרות מידע על פי דרישה (מידע הנדרש בנוגע למקרה ספציפי), מידע אוטומטי (העברה שיטתית של מידע בנוגע להכנסות שמקורן במדינה המתקשרת) ומידע ספונטני (כאשר אגב ביקורת או חקירה מגלה מדינה מידע אשר למדינה האחרת עשוי להיות אינטרס בו).
לאור האמור, מומלץ להזדרז ולבחון את המעמד המיסויי בישראל בטרם יגיע המידע דרך מנגנון חילופי המידע באמנה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) גדי אלימי או לרו"ח (עו"ד) יניב גולדשטיין ממשרדנו.

עם התקרב סוף שנת המס מצאנו לנכון להתייחס למספר נקודות להן חשיבות ניכרת באופן מיידי, כולן תוצאה של חידושים בחקיקת המס:
הוראת שעה – הורדת שיעור המס במכירת קרקע המיועדות לבניה למגורים.
רקע: שיעור מס השבח הראלי במכר קרקע שמועד רכישתה לפני 7.11.2001 מכיל בכל מקרה שכבת מס בשיעור שולי (למעט קרקעות "הסטוריות",שיום רכישתן לפני 31.3.1961).
כדי להאיץ מכר קרקעות לבניה למגורים במטרה להוזיל את מחירי הדיור הוחלט ב"חוק ההתיעלות" להגביל את שיעור מס השבח הראלי במכירת קרקעות שתהיה בתקופה 1.1.2016-31.12.2018 לשיעור מס מירבי של 25%, בהתקיים המצבים והתנאים הבאים (עיקרי הדברים בלבד):

• על הקרקע הנמכרת, ישנה תוכנית בניה המתירה בניית 8 דירות מגורים.
• במקרה של עסקת קומבינציה (טהורה ?) – סך הדירות בכלל השטח הינו 8 דירות.
• במקרה של פחות מ-251 /יותר מ-251, דירות – הסתיימה תוך 48/42 (בהתאמה) חודשים מיום המכירה, בניית כל הדירות לפי התוכנית הקיימת במועד סיום הבניה.
• (ישנה התייחסות למכר שטח קרקע גדול של 1000 דירות ומעלה. לא נפרט עתה, כדי לא לבלבל את הקוראים).
• שיעור המס המוגבל, לא יחול במכר בין קרובים, מכר עם הקלת מס מלאה או חלקית, או ללא תמורה, או בשינוי יעוד.

ההקלה תחול על מוכר "יחיד" – לרבות חברה משפחתית ולרבות שותפות לפי סעיף 63 לפקודה. (על פי פרשנות החב"ק לסעיף 63 לפקודה ההוראה תחול לכאורה – גם על שותפות בין חברות).
אי עמידה בתנאי מועד סיום הבניה כמפורט לעייל, תשלול את הטבת המס. אי עמידה חלקית, תשלול הטבה חלקית, באופן יחסי.
המוכר רשאי לבחור בין תשלום המס המלא ועם הוכחת זכאותו להקלה יקבל החזר מס, לבין תשלום מס מופחת מלכתחילה, תוך העמדת ערבויות מתאימות לעמידתו בתנאי ההקלה.
נקודת התראה: מי שעומד עתה להתקשר בעסקת מכר קרקע המיועדת לבניה למגורים, ויכול שיעמוד בתנאים שפורטו, שימתין ולא יבצע את העסקה אלא ביום 1.1.2016 ואילך !

חברת בית
שינויי חקיקה נרחבים צפויים לעבור בימים הקרובים בעניין חברת בית (ראה בהרחבה עקרי השינויים הצפויים בעניין חברת בית וכן את הוראת המעבר החשובה, במבזקי מס 561,573).
עיקרי הוראת המעבר הינם כי חברה שהיתה חברת בית לפני 1.1.2016, תוכל להמשיך להיות כזו גם בשנת 2016.
חברה קיימת שלא היתה חברת בית לפני 1.1.2016 – תוכל לבקש להיחשב ככזו בבקשה שתגיש עד 31.3.2016. על חברה זו יחולו "סנקציות מיסוייות": עודפיה ליום 31.12.2015 יחשבו כמחולקים כדיבידנד (רק אם לפחות בעל מניות אחד הינו יחיד), ושבח המקרקעין העתידי במכר בנייניה, יחולק ליניארית, כך שחלקו עד 31.12.2015 יחוייב במס שולי מירבי.
נקודת התראה: חברה קיימת שאינה חברת בית, היכולה לפי תנאי הסעיף הקיים להיחשב חברת בית, ובעלי מניותיה צופים בעתיד החזוי לעין שבח מקרקעין ניכר, תגיש מיידית, ועוד לפני 31.12.2015, דוח 2014 עם בקשה להיחשב חברת בית.
הוגש דוח 2014 כחברה רגילה, תוגש מיידית, אף שהדבר אינו במסגרת הגשת הדוח השנתי – בקשה להיחשב חברת בית לשנת 2015. אנו מאמינים שהגשת בקשה כאמור, תאפשר סיווג כחברת בית ב-2015 ואילך, ללא הטלת הסנקציות דלעייל.

חברה משפחתית
חברה משפחתית, אשר יתרונות המס ממנה פגו, ויש צפי או חשש שדווקא השקיפות, תביא להטלת חבויות מס גדולות יותר (ראו הלכת אריה ברנוביץ או פס"ד אריה דגן), ראוי לשקול בקשה ליציאה מתחולת הסעיף. בקשת יציאה כאמור, ניתן להגיש רק עד יום 30.11.2015 !! (לגבי שנת המס 2016). לא הוגשה בקשה, תחשב החברה כמשפחתית גם בשנת 2016.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

ביום 22/11/2015 קבע ביה"ד הארצי לעבודה בהרכב של חמשה שופטים (עב"ל 20352-04-11) כי הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) לא תישלל ממבוטחים שקיבלו סיוע כספי מבני משפחה או מחברים לתשלום שכר דירתם.

רקע חוקתי
חוק הבטחת הכנסה נועד לסייע במימון למי שאינו מסוגל לכלכל את עצמו ולהשלים הכנסה למי שהכנסתו נמוכה מהרמה הדרושה לקיום מינימלי.
מי שיש לו מקורות מחיה או מי שנתמך כלכלית באופן קבוע, בסכומים העולים על תקרה מסויימת, אינו זכאי לקבל גמלה, כך עולה מלשון החוק ומהלכות ביה"ד הארצי לעבודה.
המל"ל פועל לפי נהלים המעוגנים בחוזרים פנימיים שלו, לפיהם כאשר מבקש גמלה מקבל באופן קבוע תמיכה משפחתית או קהילתית לצורך כיסוי הוצאותיו, תמיכה זו נחשבת כ"הכנסה" לעניין חישוב הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה.

תשתית עובדתית
בפני ביה"ד הארצי, הוגשו ששה תיקים מאוחדים שהעלו לדיון שאלה עקרונית משותפת:
האם וכיצד יש לקחת בחשבון תמיכה משפחתית המיועדת לצורך סיוע בתשלום שכר דירה כ"הכנסה" לצורך חוק הבטחת הכנסה?
בארבעה מקרים בביה"ד האזורי נקבע כי התמיכה נחשבת כהכנסה ולפיכך תפגע גמלת הכנסה, והתובעים ערערו לביה"ד הארצי, ובשני מקרים אחרים נקבע הפוך, והמל"ל ערער.
טענת המפתח המוצגת בפסק לטענת המבוטחים הינה פרשנות לסעיף 9(ג) לחוק הקובע כי: "הזכות לקורת גג אינה עומדת למבחן הכנסה" – כלומר לשיטתם, דירת מגורי המבוטח בין אם הינה בבעלותו ובין אם היא שכורה לרבות אם דמי השכירות נתקבלו כתמיכה, אינה נחשבת כהכנסה לצורך החוק.
המל"ל טוען כי בהתאם להלכה הפסוקה יש לקחת בחשבון תמיכה משפחתית קבועה כ"הכנסה" מבלי שיש הצדקה להבחין בין מטרות הסיוע, ולהוציא מגדר הלכה זו סכומים המשמשים בפועל לתשלום שכר דירה.
בחוזרים הפנימיים של המל"ל משנת 2010 ומשנת 2013 נקבע כי "תמיכה כספית" תיחשב הכנסה ככל שהינה ניתנת "במזומן, בהפקדה בחשבון עו"ש או בהוראת קבע לכיסוי הוצאות". יוצא מהכלל הוא סיוע שהוא "גמילות חסדים" כגון הלוואה שיש להחזירה או "תרומה חד פעמית" המיועדת למימון כיסוי הוצאות כגון: קניית ציוד לבית, טיפול שיניים או סגירת משיכת יתר בבנק וכו'.
לטענת המל"ל – לא ניתן לבצע הבחנה על סמך המטרה שלשמה ניתנת התמיכה שכן "לכסף אין צבע" ואין הצדקה להבחין בין מי שמקבל תמיכה לצורך דיור לבין מי שמקבל תמיכה לצרכים ראויים אחרים.

האגודה לזכויות האזרח שצורפה לערעורים המאוחדים טענה כי שלילת הזכות לגמלת הבטחת הכנסה בגין תמיכה משפחתית שמטרתה להבטיח קורת גג פוגעת בזכויות האדם של האדם הזכאי לקיום בכבוד ולדיור, ומפלה זכאים שאין בבעלותם דירה, או שדירתם ממושכנת.

היועץ המשפטי לממשלה הוזמן על ידי בית הדין אך הודיע כי אינו רואה מקום להתייצבות וכי אינו רואה מניעה ביישומו של חוזר המל"ל משנת 2013.

דיון והחלטה
ביה"ד מעלה את הזכות למינימום של קיום אנושי בכבוד שהוכרה על ידי בית המשפט העליון כזכות חוקתית המהווה חלק מכבוד האדם.
ביה"ד מתייחס לקביעת המחוקק להגדרה רחבה יחסית של ההכנסה, הכוללת הכנסה מכל המקורות
החייבים במס לפי פקודת מס הכנסה לרבות גמלאות למיניהן, ולרבות הכנסות מחסכונות או מרכוש. לדעת ביה"ד, על פי היגיון דיני המס, תשלום הניתן באופן מחזורי רצוף וקבוע מלמד בדרך כלל על קיומו
של "מקור" שיש למסותו ואילו מתנה – התלויה בנדיבות ליבו של המשלם ואינה ניתנת בתמיכה לשרות – מהווה תקבול שאינו "הכנסה".
ביה"ד מדגיש כי חלו שינויים משמעותים במדיניות הרווחה כמו גם בחוק הבטחת הכנסה וכי כיום "גמלת הבטחת הכנסה אינה מספיקה עוד לכשעצמה להוצאות מחיה ריאליות".

ביה"ד טוען כי גם המל"ל עצמו אינו מתעלם מכך שקיימים סוגי תמיכה שאין להתחשב בהם: סיוע שהוא גמילות חסדים על בסיס הלוואה וכו'.
מסייגים אלו עולה כי גם המל"ל עצמו מבין את חוסר הסבירות כי תמיכה לצרכים חיוניים כגון אלו תקבע כ"הכנסה" השוללת את הזכאות לגמלה.

לסיכום, ביה"ד קבע בעמדת רוב, כי דירת מגורים הוחרגה על ידי המחוקק מגדר משאביו של מבקש גמלה ולכן אין לקחת בחשבון כ"הכנסה" או כ"נכס" דמי שכירות המשולמים על ידי צד שלישי על מנת להעמיד למבקש הגמלה דיור.
ביה"ד קבע כי לחוזרי המל"ל שהוצאו בשנים 2010 ו – 2013 אין תוקף והללו מבוססים על פרשנות המל"ל בלבד.
ביה"ד קבע כי העתק מפסה"ד ישלח ליועץ המשפטי לממשלה ולמנכ"ל המל"ל לצורך קידום הליכי חקיקה הדרושים כפי שהומלצו במסגרת פסק הדין.

תובנה מעשית העולה מהלכה זו, ככל שלא תבוטל בבג"צ או בחקיקה, היא כי מקבלי גמלת הבטחת הכנסה הגרים בדירות שכורות, וזקוקים לתמיכה מבני משפחתם לצורך מחייתם, יכולים לשקול כי יממנו את מחייתם בעצמם, בעוד שדווקא דמי השכירות ימומנו מתמיכת בני המשפחה. תמיכה לצורך זה לא תחשב כהכנסה ולא תפגע בגימלתם.

לפרטים נוספים ניתן לפנות למר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.