מבזק מס מספר 634 - 10.3.2016

העובדות
מדובר בחברה בע"מ (להלן: "החברה") העוסקת בפיתוח של קרקע לבנייה ורשומה כ"עוסק" לעניין חוק מע"מ.
החברה התקשרה עם רשות מקומית בהסכם בו נקבע בין היתר, כי החברה תבצע בעצמה או תישא במימון עבודות הפיתוח של שטחי הציבור שיבוצעו ע"י הרשות המקומית עד לגובה הסכום שנקבע. (להלן: "הסכום שנקבע" ו – "עבודות פיתוח של שטחי הציבור", בהתאמה).
החברה התקשרה בהסכמים עם משתכנים, שעתידים לבנות בתיהם בפרויקט באותו אתר, במסגרתם החברה התחייבה בין היתר, לבצע את עבודות הפיתוח והתשתית בפרויקט במקום הרשות המקומית וזאת בתמורה לתשלום של כל משתכן ישירות לחברה לפי החלק היחסי מתמורת עבודות הפיתוח, כולל מע"מ, בגינן החברה תוציא חשבוניות מס לרשות המקומית.
החברה גבתה מרוכשי הדירות בשכונה את התמורה בשל עבודות הפיתוח ועפ"י סעיף 29(1) לחוק מע"מ הוציאה חשבונית מס לרשות המקומית, דיווחה עליהן ושילמה את המע"מ הכלול בהן.
לעניין עבודות הפיתוח של שטחי הציבור (בשונה מעבודות פיתוח אחרות, אותן ביצעה החברה בעצמה) הרשות המקומית בחרה לבצע את עבודות אלו בעצמה ע"י קבלן משנה ששכרה לצורך כך (ולא ע"י החברה בעצמה).
לפיכך הוסכם בין החברה והרשות המקומית כי החברה תישא במימון עבודות הפיתוח של שטחי הציבור (מתוך סכומי כסף שגבתה מהמשתכנים אשר כללו מע"מ והחשבונית בגינם הוצאו לרשות המקומית, כאמור לעיל) שיבצע קבלן המשנה עד לגובה הסכום שנקבע.
כמו-כן, סוכם כי קבלן המשנה יוציא חשבוניות מס לחברה בשל העבודות האמורות למרות שביצע את העבודות עבור הרשות המקומית.
החברה פנתה למחלקה המקצועית במע"מ לקבלת החלטת מיסוי כי החברה תהא רשאית לנכות את מס התשומות, הכלול בחשבוניות המס שקבלן המשנה הוציא לה בגין עבודות הפיתוח של שטחי הציבור, עד לגובה הסכום שנקבע.
לאור העובדה שמצד אחד החברה גבתה מהמשתכנים תשלום עבור ביצוע העבודות האמורות (אשר בגינן הוצאו חשבוניות מס לרשות במקומית ומס העסקאות בהן דווח ושולם כמתחייב בחוק), ומצד שני בחרה הרשות המקומית לבצע את העבודות הלכה למעשה ע"י קבלן משנה אחר, נקבע בהחלטת המיסוי (בהסכם) שמספרה 3721/16 כי על קבלן המשנה היה להוציא את חשבוניות המס לרשות המקומית כמי שקיבלה את השרות (ולא לחברה – כפי שנהגה בפועל), ולכן על קבלן המשנה לתקן את חשבוניות המס שיצאו בהתאם.
עם זאת, החברה תהא רשאית לנכות מס התשומות בהסתמך על חשבוניות המס שהוצאו ע"י קבלן המשנה לרשות המקומית בגין עבודות הפיתוח של שטחי הציבור שביצע, וזאת כ"מסמך אחר" כמשמעותו בסעיף 38(א) לחוק מע"מ (זאת משום שהחברה גבתה תקבולים מהמשתכנים, כולל מע"מ כאמור, העבירה את המע"מ למדינה, ועתה נדרשה לשלם לקבלן המשנה סכומים כוללי מע"מ, כך שיצא כי ככל שלא תוכל לנכות מס תשומות, יווצר לה חסרון כיס).
ניתן לראות מהחלטה זו ומהחלטות נוספות שניתנו ברוח זו כי במקרים בהם ניתן להצביע באופן ברור כי התשומות הוצאו בקשר עם העסקאות של העוסק, הרי גם אם אין ברשותו ועל שמו חשבונית מס הערוכה עפ"י החוק (מטעמים טכניים או פרוצדוראליים שונים) יש באפשרותו לפנות למנהל ולבקש את אישורו להכרה כ"מסמך אחר" לצורך ניכוי מס התשומות בו.
עוד צוין בפרוש בהחלטות המיסוי לעיל כי עוסק המעוניין להשתמש ב"מסמך אחר" לעניין ניכוי מע"מ תשומות עפ"י סעיפים 30(א)(1) (ייצוא) או סע' 38 (כללי) או 40א' (עסק בהקמה) או 43א (ניכוי במכירת מקרקעין ע"י עוסק פטור או בעסקת אקראי) לחוק מע"מ – עליו לפנות להחלטת מיסוי ולקבל אישור באופן ספציפי לכל מקרה ומקרה, ואין ליישם תוצאת החלטה זו כמדיניות גורפת למקרים דומים ככל שיהיו, כפי שניתן ליישם בהחלטות מיסוי בנושאים אחרים.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא, ממשרדנו.

העובדות
מדובר בחברה בע"מ (להלן: "החברה") העוסקת בפיתוח של קרקע לבנייה ורשומה כ"עוסק" לעניין חוק מע"מ.
החברה התקשרה עם רשות מקומית בהסכם בו נקבע בין היתר, כי החברה תבצע בעצמה או תישא במימון עבודות הפיתוח של שטחי הציבור שיבוצעו ע"י הרשות המקומית עד לגובה הסכום שנקבע. (להלן: "הסכום שנקבע" ו – "עבודות פיתוח של שטחי הציבור", בהתאמה).
החברה התקשרה בהסכמים עם משתכנים, שעתידים לבנות בתיהם בפרויקט באותו אתר, במסגרתם החברה התחייבה בין היתר, לבצע את עבודות הפיתוח והתשתית בפרויקט במקום הרשות המקומית וזאת בתמורה לתשלום של כל משתכן ישירות לחברה לפי החלק היחסי מתמורת עבודות הפיתוח, כולל מע"מ, בגינן החברה תוציא חשבוניות מס לרשות המקומית.
החברה גבתה מרוכשי הדירות בשכונה את התמורה בשל עבודות הפיתוח ועפ"י סעיף 29(1) לחוק מע"מ הוציאה חשבונית מס לרשות המקומית, דיווחה עליהן ושילמה את המע"מ הכלול בהן.
לעניין עבודות הפיתוח של שטחי הציבור (בשונה מעבודות פיתוח אחרות, אותן ביצעה החברה בעצמה) הרשות המקומית בחרה לבצע את עבודות אלו בעצמה ע"י קבלן משנה ששכרה לצורך כך (ולא ע"י החברה בעצמה).
לפיכך הוסכם בין החברה והרשות המקומית כי החברה תישא במימון עבודות הפיתוח של שטחי הציבור (מתוך סכומי כסף שגבתה מהמשתכנים אשר כללו מע"מ והחשבונית בגינם הוצאו לרשות המקומית, כאמור לעיל) שיבצע קבלן המשנה עד לגובה הסכום שנקבע.
כמו-כן, סוכם כי קבלן המשנה יוציא חשבוניות מס לחברה בשל העבודות האמורות למרות שביצע את העבודות עבור הרשות המקומית.
החברה פנתה למחלקה המקצועית במע"מ לקבלת החלטת מיסוי כי החברה תהא רשאית לנכות את מס התשומות, הכלול בחשבוניות המס שקבלן המשנה הוציא לה בגין עבודות הפיתוח של שטחי הציבור, עד לגובה הסכום שנקבע.
לאור העובדה שמצד אחד החברה גבתה מהמשתכנים תשלום עבור ביצוע העבודות האמורות (אשר בגינן הוצאו חשבוניות מס לרשות במקומית ומס העסקאות בהן דווח ושולם כמתחייב בחוק), ומצד שני בחרה הרשות המקומית לבצע את העבודות הלכה למעשה ע"י קבלן משנה אחר, נקבע בהחלטת המיסוי (בהסכם) שמספרה 3721/16 כי על קבלן המשנה היה להוציא את חשבוניות המס לרשות המקומית כמי שקיבלה את השרות (ולא לחברה – כפי שנהגה בפועל), ולכן על קבלן המשנה לתקן את חשבוניות המס שיצאו בהתאם.
עם זאת, החברה תהא רשאית לנכות מס התשומות בהסתמך על חשבוניות המס שהוצאו ע"י קבלן המשנה לרשות המקומית בגין עבודות הפיתוח של שטחי הציבור שביצע, וזאת כ"מסמך אחר" כמשמעותו בסעיף 38(א) לחוק מע"מ (זאת משום שהחברה גבתה תקבולים מהמשתכנים, כולל מע"מ כאמור, העבירה את המע"מ למדינה, ועתה נדרשה לשלם לקבלן המשנה סכומים כוללי מע"מ, כך שיצא כי ככל שלא תוכל לנכות מס תשומות, יווצר לה חסרון כיס).
ניתן לראות מהחלטה זו ומהחלטות נוספות שניתנו ברוח זו כי במקרים בהם ניתן להצביע באופן ברור כי התשומות הוצאו בקשר עם העסקאות של העוסק, הרי גם אם אין ברשותו ועל שמו חשבונית מס הערוכה עפ"י החוק (מטעמים טכניים או פרוצדוראליים שונים) יש באפשרותו לפנות למנהל ולבקש את אישורו להכרה כ"מסמך אחר" לצורך ניכוי מס התשומות בו.
עוד צוין בפרוש בהחלטות המיסוי לעיל כי עוסק המעוניין להשתמש ב"מסמך אחר" לעניין ניכוי מע"מ תשומות עפ"י סעיפים 30(א)(1) (ייצוא) או סע' 38 (כללי) או 40א' (עסק בהקמה) או 43א (ניכוי במכירת מקרקעין ע"י עוסק פטור או בעסקת אקראי) לחוק מע"מ – עליו לפנות להחלטת מיסוי ולקבל אישור באופן ספציפי לכל מקרה ומקרה, ואין ליישם תוצאת החלטה זו כמדיניות גורפת למקרים דומים ככל שיהיו, כפי שניתן ליישם בהחלטות מיסוי בנושאים אחרים.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא, ממשרדנו.

יחיד תושב ישראל המשכיר דירת מגורים או דירת נופש ביוון נדרש לשלם מס הכנסה ביוון על אותן הכנסות, באופן עקרוני – עד לשיעור של 33%.
בד"כ נוסח אמנות המס עם מדינות אמנה שונות מעניק זכות מיסוי ראשונה במדינת המקור (המדינה בה מצויים המקרקעין מניבי ההכנסה) וזכות מיסוי שיורית למדינת המושב, כלומר: בישראל יידרש היחיד לשלם את המס החל על פי הוראות הפקודה והוא יקבל כזיכוי את המס הזר ששולם.
ישנן אמנות שבהקשר זה כוללות הוראות חריגות: כך למשל, הוראות האמנה עם צרפת קובעות שהכנסות שכירות מקרקעין שמפיק תושב מדינה אחת במדינה האחרת – ימוסו במדינה האחרת בלבד (כלומר, למדינת המושב לא שמורה זכות מיסוי שיורית). כך גם באמנת המס עם שבדיה בעניין הכנסות משכירות מקרקעין.
מקרה מעניין קשור להסדר המיסוי על הכנסות מהשכרת מקרקעין בהתאם לאמנה עם יוון:
מקריאת סעיף 6 לאמנה, העוסק בהכנסה מהשכרת מקרקעין, עולה כי מדובר בהסדר הסטנדרטי, קרי – זכות מיסוי ראשונה במדינת המקור וזכות מיסוי שיורית במדינת המושב: "הכנסה שמפיק תושב מדינה מתקשרת ממקרקעין הנמצאים במדינה המתקשרת האחרת… ניתן לחייבה במס באותה מדינה אחרת".
ואולם, מעיון בנוסח היווני והאנגלי של האמנה, עולה כי יש טעות סופר בנוסח העברי שנחתם וכי מדובר דווקא בהסדר חריג של מיסוי בלעדי במדינת המקור:
"Income derived by a resident of a Contracting State from immovable property… situated in the other Contracting State shall be taxable only in that other State"

אגב ובהתאם להוראות האמנה, במקרה של שונות בין הנוסח העברי והנוסח היווני, הנוסח האנגלי גובר, במקרה דנן הוא זהה לנוסח היווני.
אגב, הסדר דומה של זכות מיסוי בלעדית במדינת המקור קיים גם בסעיף רווח הון ממכירת מקרקעין באותה אמנה עם יוון, אולם במקרה זה הדבר ברור גם מהנוסח העברי.
וכך, יחיד ישראלי המפיק הכנסות משכירות מקרקעין ביוון יהיה חייב במס רק ביוון, ולא יידרש להשלים את המס בישראל (ולהיפך).
מנגד, ככל שליחיד נוצר הפסד מפעילות ההשכרה או שהמס ששולם ביוון גבוה מהמס הישראלי החל עליו (לו היה מחויב במס בגין אותה הכנסה) – אפשר ותעלה טענה מצד רשות המסים כי הפסד פאסיבי לא יותר לקיזוז בהתאם להוראות סעיף 29 לפקודה או שעודף זיכוי של מס זר לא יוכל להיות מנוצל על ידי היחיד כנגד מס על הכנסות מאותו סל.

עמדתנו היא, כי במקרה כזה, יוכל היחיד לבקש שלא ליישם את האמנה לגביו ובכך לבקש ולנצל את ההפסד שנוצר ו/או לדרוש את עודף הזיכוי, בין היתר, משום שכלל ידוע ונהיר הוא שאמנת המס אינה יכולה להרע את מצבו של נישום ביחס להוראות הדין הפנימי החלות עליו.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) אייל סנדו ולרו"ח (עו"ד) חגי אלמקייס, ממשרדנו.

יחיד תושב ישראל המשכיר דירת מגורים או דירת נופש ביוון נדרש לשלם מס הכנסה ביוון על אותן הכנסות, באופן עקרוני – עד לשיעור של 33%.
בד"כ נוסח אמנות המס עם מדינות אמנה שונות מעניק זכות מיסוי ראשונה במדינת המקור (המדינה בה מצויים המקרקעין מניבי ההכנסה) וזכות מיסוי שיורית למדינת המושב, כלומר: בישראל יידרש היחיד לשלם את המס החל על פי הוראות הפקודה והוא יקבל כזיכוי את המס הזר ששולם.
ישנן אמנות שבהקשר זה כוללות הוראות חריגות: כך למשל, הוראות האמנה עם צרפת קובעות שהכנסות שכירות מקרקעין שמפיק תושב מדינה אחת במדינה האחרת – ימוסו במדינה האחרת בלבד (כלומר, למדינת המושב לא שמורה זכות מיסוי שיורית). כך גם באמנת המס עם שבדיה בעניין הכנסות משכירות מקרקעין.
מקרה מעניין קשור להסדר המיסוי על הכנסות מהשכרת מקרקעין בהתאם לאמנה עם יוון:
מקריאת סעיף 6 לאמנה, העוסק בהכנסה מהשכרת מקרקעין, עולה כי מדובר בהסדר הסטנדרטי, קרי – זכות מיסוי ראשונה במדינת המקור וזכות מיסוי שיורית במדינת המושב: "הכנסה שמפיק תושב מדינה מתקשרת ממקרקעין הנמצאים במדינה המתקשרת האחרת… ניתן לחייבה במס באותה מדינה אחרת".
ואולם, מעיון בנוסח היווני והאנגלי של האמנה, עולה כי יש טעות סופר בנוסח העברי שנחתם וכי מדובר דווקא בהסדר חריג של מיסוי בלעדי במדינת המקור:
"Income derived by a resident of a Contracting State from immovable property… situated in the other Contracting State shall be taxable only in that other State"

אגב ובהתאם להוראות האמנה, במקרה של שונות בין הנוסח העברי והנוסח היווני, הנוסח האנגלי גובר, במקרה דנן הוא זהה לנוסח היווני.
אגב, הסדר דומה של זכות מיסוי בלעדית במדינת המקור קיים גם בסעיף רווח הון ממכירת מקרקעין באותה אמנה עם יוון, אולם במקרה זה הדבר ברור גם מהנוסח העברי.
וכך, יחיד ישראלי המפיק הכנסות משכירות מקרקעין ביוון יהיה חייב במס רק ביוון, ולא יידרש להשלים את המס בישראל (ולהיפך).
מנגד, ככל שליחיד נוצר הפסד מפעילות ההשכרה או שהמס ששולם ביוון גבוה מהמס הישראלי החל עליו (לו היה מחויב במס בגין אותה הכנסה) – אפשר ותעלה טענה מצד רשות המסים כי הפסד פאסיבי לא יותר לקיזוז בהתאם להוראות סעיף 29 לפקודה או שעודף זיכוי של מס זר לא יוכל להיות מנוצל על ידי היחיד כנגד מס על הכנסות מאותו סל.

עמדתנו היא, כי במקרה כזה, יוכל היחיד לבקש שלא ליישם את האמנה לגביו ובכך לבקש ולנצל את ההפסד שנוצר ו/או לדרוש את עודף הזיכוי, בין היתר, משום שכלל ידוע ונהיר הוא שאמנת המס אינה יכולה להרע את מצבו של נישום ביחס להוראות הדין הפנימי החלות עליו.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) אייל סנדו ולרו"ח (עו"ד) חגי אלמקייס, ממשרדנו.

ביום 25 בפברואר 2016 דחה ביה"ד הארצי לעבודה את ערעורו של יורי דורושקביץ (להלן: "המבוטח") בענין תיקון הבסיס לתשלום הגמלאות שקיבל בגין פגיעה בעבודה, בהתאם לשומה לשנת 2011 שהוגשה לאחר מועד הפגיעה בעבודה.

עיקרי החוק
תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד-1984, לעניין הגמלה החוסמת (להלן: "תקנה 11"):
(א) "אירעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, תיחשב ההכנסה, לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, כהכנסה לפי שומה סופית, והוראות תקנות 4 ו-10 לא יחולו לגבי שנה זו; לענין זה – "פגיעה בעבודה" – פגיעה המזכה בדמי פגיעה לפי פרק ג' או ט'2 לחוק לתקופה של 90 ימים לפחות, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, או פגיעה המזכה בקצבת נכות, בקצבת תלויים או במענק לנכה או לאלמנה לפי הפרקים האמורים".
(ב) "על אף האמור בתקנת משנה (א), אם הפגיעה בעבודה אירעה בשני החדשים הראשונים של שנת מס פלונית, תיחשב כהכנסה לפי שומה סופית ההכנסה לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות בשנת המס שקדמה לפגיעה".
הכוונה בתקנה זו לגמלאות המתקבלות כתוצאה מפגיעה בעבודה, מחלת מקצוע או התנדבות מוכרת (יצויין כי תקנה 4 קובעת את המועדים לשינוי מקדמה במהלך השנה ותקנה 10 דנה בהפרשי דמי ביטוח בעקבות שומה).

תמצית עובדתית

• המבוטח היה רשום במוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כעובד עצמאי. באוגוסט 2011 המבוטח עדכן את המל"ל כי הכנסתו בחודשים ינואר עד יוני 2011 היתה בסך 8,450 ₪ לחודש (97,140 ₪ בשנה).
• בהתאם להכנסה זו שולמו המקדמות בשנת 2011.
• המבוטח נפגע בתאונת עבודה בינואר 2012. כתוצאה מהתאונה נקבעו לו נכויות שונות.
• באפריל 2012 הגיש המבוטח לפקיד השומה דו"ח לשנת 2011, על פיו הסתכמה ההכנסה השנתית בסך 208,272 ₪.
• המל"ל שילם למבוטח דמי פגיעה וקצבת נכות לפי השומה לשנת 2011 אך בהמשך, כמתחייב מתקנה 11, תוקן הבסיס לפי ההכנסה ששמשה לתשלום מקדמות, והמבוטח חוייב להחזיר את הגמלאות ששולמו ביתר.
• ביה"ד האזורי דחה את תביעת המבוטח לקבוע את בסיס ההכנסה לפי השומה השנתית לשנת 2011 ועל כך הוגש הערעור לבית הדין הארצי.

החלטת בית הדין הארצי

• סבירות תקנה 11 וחוקיותה כבר נבחנו ואושרו בפסיקה נרחבת (שפורטה בפסק הדין) ואין לסטות מפסיקה זו.
• תכלית התקנה על פי הפסיקה:
  1. למנוע עריכת מניפולציות בשומה.
  2. הגנה על אותם מבוטחים עצמאיים שכתוצאה מהפגיעה בעבודה הכנסתם ירדה.
  3. לתמרץ מבוטחים עצמאיים לעדכן בזמן אמת את שיעור הכנסתם.
• באשר לפס"ד אלמקיס שהמבוטח ניסה להיסמך עליה, קבע ביה"ד כי אין לפרש אותו או את הפסיקה שקדמה לו כמאפשרים לסטות מהתקנה מקום שבו מוכחת אותנטיות השומה המאוחרת, שהוגשה לאחר קרות הפגיעה בעבודה.
• ביה"ד חוזר על ההלכות שנקבעו שלפיהן השפעה על שומה יכולה להיות גם בצד ההוצאות.
• המבוטח לא נתן כל הסבר מדוע לא היה ביכולתו לעדכן את תשלום המקדמות בשנת 2011 לפני מועד התאונה (לענין זה יש לציין כי לפי תקנה 5 לתקנות המקדמות אפשר לתקן מקדמה פעם אחת בכל רבעון).
• ביה"ד מדגיש את תכליתה של התקנה לתת תמריץ למבוטח עצמאי לדווח בזמן אמת על הכנסותיו האמיתיות ואין בהיות השומה אותנטית כדי לאפשר סטייה מהוראות התקנה, אם היא הוגשה לאחר קרות האירוע המזכה בגמלאות בגין הפגיעה.
• לבסוף, בתגובה לטענתו האחרונה של המבוטח, ממליץ ביה"ד למל"ל להודיע מראש למבוטחים על כוונתנו לשנות החלטה קודמת שלו, ולהגדיל החבות של המבוטח בדמי ביטוח. במקרה דנן אף שלא נעשה כן, אין בכוח "פגם" זה כדי לסטות מהוראות תקנה 11 כאמור.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.

ביום 25 בפברואר 2016 דחה ביה"ד הארצי לעבודה את ערעורו של יורי דורושקביץ (להלן: "המבוטח") בענין תיקון הבסיס לתשלום הגמלאות שקיבל בגין פגיעה בעבודה, בהתאם לשומה לשנת 2011 שהוגשה לאחר מועד הפגיעה בעבודה.

עיקרי החוק
תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד-1984, לעניין הגמלה החוסמת (להלן: "תקנה 11"):
(א) "אירעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, תיחשב ההכנסה, לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, כהכנסה לפי שומה סופית, והוראות תקנות 4 ו-10 לא יחולו לגבי שנה זו; לענין זה – "פגיעה בעבודה" – פגיעה המזכה בדמי פגיעה לפי פרק ג' או ט'2 לחוק לתקופה של 90 ימים לפחות, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, או פגיעה המזכה בקצבת נכות, בקצבת תלויים או במענק לנכה או לאלמנה לפי הפרקים האמורים".
(ב) "על אף האמור בתקנת משנה (א), אם הפגיעה בעבודה אירעה בשני החדשים הראשונים של שנת מס פלונית, תיחשב כהכנסה לפי שומה סופית ההכנסה לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות בשנת המס שקדמה לפגיעה".
הכוונה בתקנה זו לגמלאות המתקבלות כתוצאה מפגיעה בעבודה, מחלת מקצוע או התנדבות מוכרת (יצויין כי תקנה 4 קובעת את המועדים לשינוי מקדמה במהלך השנה ותקנה 10 דנה בהפרשי דמי ביטוח בעקבות שומה).

תמצית עובדתית

• המבוטח היה רשום במוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כעובד עצמאי. באוגוסט 2011 המבוטח עדכן את המל"ל כי הכנסתו בחודשים ינואר עד יוני 2011 היתה בסך 8,450 ₪ לחודש (97,140 ₪ בשנה).
• בהתאם להכנסה זו שולמו המקדמות בשנת 2011.
• המבוטח נפגע בתאונת עבודה בינואר 2012. כתוצאה מהתאונה נקבעו לו נכויות שונות.
• באפריל 2012 הגיש המבוטח לפקיד השומה דו"ח לשנת 2011, על פיו הסתכמה ההכנסה השנתית בסך 208,272 ₪.
• המל"ל שילם למבוטח דמי פגיעה וקצבת נכות לפי השומה לשנת 2011 אך בהמשך, כמתחייב מתקנה 11, תוקן הבסיס לפי ההכנסה ששמשה לתשלום מקדמות, והמבוטח חוייב להחזיר את הגמלאות ששולמו ביתר.
• ביה"ד האזורי דחה את תביעת המבוטח לקבוע את בסיס ההכנסה לפי השומה השנתית לשנת 2011 ועל כך הוגש הערעור לבית הדין הארצי.

החלטת בית הדין הארצי

• סבירות תקנה 11 וחוקיותה כבר נבחנו ואושרו בפסיקה נרחבת (שפורטה בפסק הדין) ואין לסטות מפסיקה זו.
• תכלית התקנה על פי הפסיקה:
  1. למנוע עריכת מניפולציות בשומה.
  2. הגנה על אותם מבוטחים עצמאיים שכתוצאה מהפגיעה בעבודה הכנסתם ירדה.
  3. לתמרץ מבוטחים עצמאיים לעדכן בזמן אמת את שיעור הכנסתם.
• באשר לפס"ד אלמקיס שהמבוטח ניסה להיסמך עליה, קבע ביה"ד כי אין לפרש אותו או את הפסיקה שקדמה לו כמאפשרים לסטות מהתקנה מקום שבו מוכחת אותנטיות השומה המאוחרת, שהוגשה לאחר קרות הפגיעה בעבודה.
• ביה"ד חוזר על ההלכות שנקבעו שלפיהן השפעה על שומה יכולה להיות גם בצד ההוצאות.
• המבוטח לא נתן כל הסבר מדוע לא היה ביכולתו לעדכן את תשלום המקדמות בשנת 2011 לפני מועד התאונה (לענין זה יש לציין כי לפי תקנה 5 לתקנות המקדמות אפשר לתקן מקדמה פעם אחת בכל רבעון).
• ביה"ד מדגיש את תכליתה של התקנה לתת תמריץ למבוטח עצמאי לדווח בזמן אמת על הכנסותיו האמיתיות ואין בהיות השומה אותנטית כדי לאפשר סטייה מהוראות התקנה, אם היא הוגשה לאחר קרות האירוע המזכה בגמלאות בגין הפגיעה.
• לבסוף, בתגובה לטענתו האחרונה של המבוטח, ממליץ ביה"ד למל"ל להודיע מראש למבוטחים על כוונתנו לשנות החלטה קודמת שלו, ולהגדיל החבות של המבוטח בדמי ביטוח. במקרה דנן אף שלא נעשה כן, אין בכוח "פגם" זה כדי לסטות מהוראות תקנה 11 כאמור.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.