ביום 24 במרץ 2016 קיבל ביה"ד האזורי לעבודה את תביעתה של שולה גרשון (להלן: "המבוטחת") לתשלום הפרשי קצבת זקנה במשך 22 שנים, והחיל בנסיבות הספציפיות את החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות בדבר "התיישנות שלא מדעת".
רקע חוקי
- סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי (להלן: "החוק") קובע שכל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. אם הוגשה תביעה לקצבת זקנה מאוחר יותר, נקבעו מועדים לתשלום גמלה רטרואקטיבית ל-12 חודשים, ובגיל זכאות 48 חודשים.
- על אף האמור בסעיף 296 לחוק, המל"ל משלם גמלה רטרואקטיבית עד שבע שנים ממועד הגשת התביעה כאשר הטעות הייתה של עובד המל"ל.
- סעיף 8 לחוק ההתיישנות: "התיישנות שלא מדעת: נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".
תמצית עובדות פסק הדין
- המבוטחת ילידת 1926. היא עבדה לטענתה כשכירה משנת 1955 עד לשנת 1988.
- בשנת 1986 הגישה המבוטחת תביעה לקצבת זקנה שאושרה ביום 18.6.1986. באישור התביעה ציין המל"ל כי תקופות הוותק של המבוטחת מסתכמות בכ-28.5 שנים, וביקש מהמבוטחת להמציא אישורים על תקופת עבודתה בשנים 1964-1962 (להלן: "התקופה הנוספת"). המבוטחת לא הביאה את המסמכים הנוספים.
- אין חולק שהחל משנת 1986 ואילך שולמה למבוטחת קצבת זקנה ללא התקופה הנוספת (כפי שעולה מהפסק – הגמלה שולמה בחסר: רק לגבי חלק מאותן 28.5 שנים, לגביהן לא היתה כל מחלוקת שהמבוטחת עבדה בהן).
- לטענת המבוטחת, במאי 2014 התגלה לה באופן מקרי כי קצבת הזקנה משולמת בחסר. הדבר התגלה לטענתה לאחר שבתה החלה לקבל קצבת זקנה וערכה השוואה בין שתי הקצבאות.
- ביוני 2014 פנתה המבוטחת למל"ל בדרישה לתשלום הפרשי גמלה. המל"ל שילם הפרשים בסך הכל 7 שנים רטרואקטיבית, ובהמשך שולמה למבוטחת קצבה מעודכנת (בסך 1,906 ₪ במקום 1,421 ₪ בחודש).
- המל"ל סרב לשלם למבוטחת את מלוא ההפרשים ועל רקע זה הוגשה תביעה לביה"ד לעבודה.
דיון והכרעה
- ביה"ד קובע כי העקרונות המרכזיים של חוק ההתיישנות חלות על כל התביעות המוגשות כנגד המל"ל בשים לב לעקרונות ולהתאמות הנובעות מסוג התביעות בתחום הביטחון הסוציאלי.
- ביה"ד קיבל את טענת המבוטחת לפיה יש להפעיל את החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות בדבר "התיישנות שלא מדעת", במקרה הספציפי ולאור נסיבות המקרה הייחודיות.
- העובדות אשר נעלמו מעיני המבוטחת היו אלה הקשורות בטעות או בשגגה שנפלה בחישוביו של פקיד התביעות, בכל הנוגע לגובה הגמלה ששולמה למבוטחת במשך שנים.
- בנסיבות המקרה, קובע ביה"ד (בניגוד לטענת המל"ל), כי אין לומר כי המבוטחת הייתה יכולה בזהירות סבירה למנוע את הטעות של פקיד התביעות. במיוחד נכון הדבר בשים לב למהות הקצבה המשולמת, לזהות התובעת ולמהות הגוף המשלם. מדובר בעובדת (לשעבר) קשת יום, שאיננה ילידת הארץ, שהועסקה במשך שנים ארוכות כטבחית. מבוטחת, שלאור נסיבותיה האישיות יהיה זה נכון להניח כי היא לא העלתה על דעתה כי בשל טעות של המל"ל משולמת לה קצבת זקנה נמוכה משמעותית מזו שהייתה זכאית לה, ושהטעות גרמה לקיפוח מהותי של זכויותיה במשך שנים רבות.
- טענת ההתיישנות של המל"ל נדחתה והמבוטחת זכאית לקבל קצבת זקנה רטרואקטיבית ממועד קום הזכאות ואילך.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.
שיתוף:
