ביום 12/6/2016 ניתן פס"ד בעניין תשעה מיליון (איי די איי חברה לביטוח בע"מ) נ' יוסף שטרסברג, חב' ליסינג שלמה כאל, ורשות המיסים, בערעורה של הראשונה על חיובה להוסיף מע"מ, על פי פס"ד בביהמ"ש לתביעות קטנות, כפי שיתואר:
פסק הדין עוסק במקרה שכיח למדי של תוצאות אירוע בהיבטי מע"מ, בו רכב שהוחכר לחוכר ע"י חברת ליסינג ניזוק בתאונה ונקבע כ"אובדן מוחלט" – טוטאל לוס, בשפה השגורה בפינו כיום.
יוסף שטרסברג (החוכר) חתם ביולי 2010 על הסכם חכירת רכב עם חברת הליסינג לפיו חכר רכב למשך 30 חודשים: שילם במעמד ההסכם כ – 8,500 ₪, התחייב לשלם 30 תשלומים חודשיים ע"ס כ – 1,400 ₪ וכן ניתנה לו אופציה לרכישת הרכב תמורת סך כ- 50,000 ₪.
יובהר, כי כל התשלומים הנ"ל כוללים מע"מ וסכום המע"מ מועבר לרשות המיסים ע"י חברת הליסינג. עוד יובהר כי הסכם החכירה קובע כי החוכר יבטח את הרכב בביטוח מקיף וישעבד את הפיצוי, לו יהיה זכאי ע"פ הפוליסה, לחברת הליסינג.
כן נקבע כי במקרה של אובדן מוחלט, עודף תשלום יושב לחוכר וחוסר יושלם על ידו לחברת הליסינג (הפיצוי נקבע על פי שווי הרכב באותו מועד).
ביולי 2011 ארעה תאונת דרכים, הרכב ניזוק ונקבע כ"אובדן מוחלט". בהתאם להסכם החכירה, במקרה של אובדן מוחלט, רואים בחוכר כאילו הקדים את מימוש האופציה והוא מחויב לשלם לחברת הליסינג את יתרת דמי החכירה החודשיים וכן את התשלום עבור מימוש האופציה.
חברת הליסינג הוציאה לחוכר ח-ן מס כולל מע"מ על מלוא הסכומים כאמור.
חברת הביטוח שילמה לחברת הליסינג (עקב שיעבוד הפוליסה) את כספי הביטוח (ע"פ שווי הרכב למועד האירוע), אך הפחיתה מהם את סכום המע"מ.
התוצאה היא כי החוכר נדרש להשלים סכום זה מכיסו לחברת הליסינג.
לטענת חברת הביטוח, התשלום לו היא מחויבת לחברת הליסינג הינו פיצוי נזקי, שאינה מהווה עסקה חייבת לפי חוק מע"מ ולכן היא הפחיתה את סכום המע"מ מהתשלום, שהעבירה לחברת הליסינג.
הבסיס לטענותיה הינו כי פיצוי נזקי, המהווה תשלום שנגרם תוך מימוש כפוי של נכס עקב פגיעה בו, אינו חייב במע"מ, כיוון שאינו בא בגדר "מכר" כהגדרתו בחוק מע"מ, ולפיכך הינו פטור ממע"מ [הלכת יבולי גליל בע"מ (ע"א 8119/06), הלכת חברת אול שירותים (ע"א 1694/92)].
החוכר הגיש תביעה נ' חברת הביטוח ונגד חברת הליסינג וטען כי על חברת הביטוח לשלם לו את סכום המע"מ ולחילופין כי לא עליו לשאת בתשלום המע"מ אלא חברת הליסינג. ביהמ"ש לתביעות קטנות קיבל את תביעתו והורה לחברת הביטוח לשלם לחוכר את סכום המע"מ. חברת הביטוח הגישה הערעור דנן על קביעה זו.
בכל מקרה הוסכם על הצדדים כי בכל הכרעה יחול החיוב על חברת הביטוח או חברת הליסינג ולא על החוכר.
ביהמ"ש דוחה את ערעור חברת הביטוח וקובע כי יש להפריד את התשלומים שבוצעו על פי מהותם:
משמע כי על חברת הביטוח לשלם לחוכר, בהיותו אדם פרטי, (באמצעות העברה ישירה לחברת הליסינג) את מלוא כספי הביטוח והיא אינה רשאית להפחית מהם את סכום המע"מ.
נוסיף כי גם רשות המיסים היתה מעורבת בהליך ונדרשה להציג את עמדתה, במיוחד לאור החלטה דומה קודמת משנת 2008 בעניין חברת הביטוח איילון, בה קבעה כי חלק מתשלומי חברת הביטוח, אכן לא ישאו מע"מ. רשות המיסים חזרה בה מקביעתה הקודמת והתיישרה עם עמדת בית משפט זה.
ביהמ"ש קובע כי גם אם עמדתה הקודמת של רשות המיסים היתה מתבררת כשגויה כולה, הרשות אינה מנועה מלחזור בה ולתקן את אותה החלטה שגויה, כדברי ביהמ"ש העליון בבג"צ ארצי נ. הרמטכ"ל (בג"צ 10773/03): "רשות ציבורית המגלה כי פעלה מחוץ לגדרי הדין, חייבת לתקן את נוהלי פעולתה, וליישר קו עם הוראות הדין המחייבות…" וכן נקבע בהלכת ש.י. סימון (ע"א 8150/11).
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.
ביום 12/6/2016 ניתן פס"ד בעניין תשעה מיליון (איי די איי חברה לביטוח בע"מ) נ' יוסף שטרסברג, חב' ליסינג שלמה כאל, ורשות המיסים, בערעורה של הראשונה על חיובה להוסיף מע"מ, על פי פס"ד בביהמ"ש לתביעות קטנות, כפי שיתואר:
פסק הדין עוסק במקרה שכיח למדי של תוצאות אירוע בהיבטי מע"מ, בו רכב שהוחכר לחוכר ע"י חברת ליסינג ניזוק בתאונה ונקבע כ"אובדן מוחלט" – טוטאל לוס, בשפה השגורה בפינו כיום.
יוסף שטרסברג (החוכר) חתם ביולי 2010 על הסכם חכירת רכב עם חברת הליסינג לפיו חכר רכב למשך 30 חודשים: שילם במעמד ההסכם כ – 8,500 ₪, התחייב לשלם 30 תשלומים חודשיים ע"ס כ – 1,400 ₪ וכן ניתנה לו אופציה לרכישת הרכב תמורת סך כ- 50,000 ₪.
יובהר, כי כל התשלומים הנ"ל כוללים מע"מ וסכום המע"מ מועבר לרשות המיסים ע"י חברת הליסינג. עוד יובהר כי הסכם החכירה קובע כי החוכר יבטח את הרכב בביטוח מקיף וישעבד את הפיצוי, לו יהיה זכאי ע"פ הפוליסה, לחברת הליסינג.
כן נקבע כי במקרה של אובדן מוחלט, עודף תשלום יושב לחוכר וחוסר יושלם על ידו לחברת הליסינג (הפיצוי נקבע על פי שווי הרכב באותו מועד).
ביולי 2011 ארעה תאונת דרכים, הרכב ניזוק ונקבע כ"אובדן מוחלט". בהתאם להסכם החכירה, במקרה של אובדן מוחלט, רואים בחוכר כאילו הקדים את מימוש האופציה והוא מחויב לשלם לחברת הליסינג את יתרת דמי החכירה החודשיים וכן את התשלום עבור מימוש האופציה.
חברת הליסינג הוציאה לחוכר ח-ן מס כולל מע"מ על מלוא הסכומים כאמור.
חברת הביטוח שילמה לחברת הליסינג (עקב שיעבוד הפוליסה) את כספי הביטוח (ע"פ שווי הרכב למועד האירוע), אך הפחיתה מהם את סכום המע"מ.
התוצאה היא כי החוכר נדרש להשלים סכום זה מכיסו לחברת הליסינג.
לטענת חברת הביטוח, התשלום לו היא מחויבת לחברת הליסינג הינו פיצוי נזקי, שאינה מהווה עסקה חייבת לפי חוק מע"מ ולכן היא הפחיתה את סכום המע"מ מהתשלום, שהעבירה לחברת הליסינג.
הבסיס לטענותיה הינו כי פיצוי נזקי, המהווה תשלום שנגרם תוך מימוש כפוי של נכס עקב פגיעה בו, אינו חייב במע"מ, כיוון שאינו בא בגדר "מכר" כהגדרתו בחוק מע"מ, ולפיכך הינו פטור ממע"מ [הלכת יבולי גליל בע"מ (ע"א 8119/06), הלכת חברת אול שירותים (ע"א 1694/92)].
החוכר הגיש תביעה נ' חברת הביטוח ונגד חברת הליסינג וטען כי על חברת הביטוח לשלם לו את סכום המע"מ ולחילופין כי לא עליו לשאת בתשלום המע"מ אלא חברת הליסינג. ביהמ"ש לתביעות קטנות קיבל את תביעתו והורה לחברת הביטוח לשלם לחוכר את סכום המע"מ. חברת הביטוח הגישה הערעור דנן על קביעה זו.
בכל מקרה הוסכם על הצדדים כי בכל הכרעה יחול החיוב על חברת הביטוח או חברת הליסינג ולא על החוכר.
ביהמ"ש דוחה את ערעור חברת הביטוח וקובע כי יש להפריד את התשלומים שבוצעו על פי מהותם:
משמע כי על חברת הביטוח לשלם לחוכר, בהיותו אדם פרטי, (באמצעות העברה ישירה לחברת הליסינג) את מלוא כספי הביטוח והיא אינה רשאית להפחית מהם את סכום המע"מ.
נוסיף כי גם רשות המיסים היתה מעורבת בהליך ונדרשה להציג את עמדתה, במיוחד לאור החלטה דומה קודמת משנת 2008 בעניין חברת הביטוח איילון, בה קבעה כי חלק מתשלומי חברת הביטוח, אכן לא ישאו מע"מ. רשות המיסים חזרה בה מקביעתה הקודמת והתיישרה עם עמדת בית משפט זה.
ביהמ"ש קובע כי גם אם עמדתה הקודמת של רשות המיסים היתה מתבררת כשגויה כולה, הרשות אינה מנועה מלחזור בה ולתקן את אותה החלטה שגויה, כדברי ביהמ"ש העליון בבג"צ ארצי נ. הרמטכ"ל (בג"צ 10773/03): "רשות ציבורית המגלה כי פעלה מחוץ לגדרי הדין, חייבת לתקן את נוהלי פעולתה, וליישר קו עם הוראות הדין המחייבות…" וכן נקבע בהלכת ש.י. סימון (ע"א 8150/11).
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.
לאחרונה פורסמה החלטת מיסוי (מספר 5326/16) שעניינה תחולת פרק הנאמנויות בפקודה על הסדרים משפטיים מסוגים שונים. כרקע לדברים נציין כי ביום 26/10/2009 פרסמה רשות המסים הבהרה בעניינים שונים הקשורים לנאמנויות ובכללם בעניין
אי תחולתו של פרק הנאמנויות על הסדר מסוג של שליחות.
באופן כללי, רשות המסים מבחינה בין שני סוגי הסדרים:
בהבהרה לעיל נעשה ניסיון לגבש תבחינים שונים שישמשו כלי עזר לאבחנה בין שני סוגי ההסדרים, על אף שלעתים הגבול יכול להיות דק (בין שליחות לבין נאמנות הדירה למשל).
נציין, כי ייתכנו מקרים בהם סיווג לא נכון של ההסדר (למשל – כנאמנות במקום כשליחות), עשוי להוביל לעיוותים שונים ואף למצבים קיצוניים. למשל – כאשר חברה ישראלית יוצרת נאמנות ומקנה לה השקעה בחברה ישראלית אחרת: אם מדובר בנאמנות עליה חלות הוראות הפרק, עצם יצירת הנאמנות עשוי להוביל לאירוע מס במישור החברה (מס חברות, כמכירה) ובעלי מניותיה (כדיבידנד רעיוני) [סעיף 75יג לפקודה]. בנוסף, דיבידנד המחולק לנאמנות מהחברה המושקעת יהיה חייב בשיעור של 25% עד 30% (כדיבידנד בידי יחיד) זאת בנוסף לשיעור דומה שיחול בעת חלוקת דיבידנד מהחברה שקיבלה בפועל את הדיבידנד (היא הנהנית והיוצרת בנאמנות) לבעלי מניותיה.
ככל שמדובר בהסדר מסוג של שליחות, הרי שאין אירוע מס בהקניה עצמה וחלוקת הדיבידנד אמורה להיות פטורה ממס (דיבידנד בין שתי חברות ישראליות).
החלטת המיסוי בהחלט מעשירה את המשתמש ומעניקה כלים להבחנה בין שני סוגי ההסדר, בהביאה מספר דוגמאות מהשטח לשני הסוגים האמורים.
ניתן להבין למשל כי הסדר לפיו לנאמן/שלוח אין יכולת ממשית לפעול בנכסים שהועברו לו, אלא באישור ספציפי של הלקוח לכל פעולה, ובמיוחד אם ללקוח עצמו יש יכולת לביצוע פעולות באופן עצמוני- שהרי אז מדובר בהסדר שליחות. כך למשל יהא אם מדובר בחשבון בנק המוגדר כחשבון נאמנות (בבעלות חברת הנאמנות) לטובת הנהנה, ובמיוחד אם לנהנה יש יכולת פעולה בלתי מוגבלת בחשבון.
כמו כן קובעת החלטת המיסוי, כי הסדר מסוג של החזקה פאסיבית של נכס או מזומן על ידי נאמן, ולו רק לצורך הבטחת קיומו של חוב או מחויבות של צד לעסקה, תיחשב להסדר של שליחות. כך למשל מדובר בנאמן המחזיק חלק מתמורה עפ"י חוזה לשחרור בהתקיים תנאים מסוימים (Escrow); נאמן המחזיק בטוחות לטובת משקיעים / נהנים / עמיתים בקרנות השקעה מסוימות או תעודות סל על מנת להבטיח את התחייבות המנפיק/הקרן; החזקות ניירות ערך במסגרת חסימה לתקופה נדרשת עפ"י הפקודה (סעיף 103 למשל); וכיו"ב.
לעומת זאת, פרק הנאמנויות כן יחול על הסדרים בהם לנאמן יש תפקיד מרכזי בניהול הנכסים וייעודם לנהנים עפ"י הנחיות שניתנו, ובמיוחד כאשר בתקופת החזקת הנכסים וניהולם אין לנהנה או ליוצר יכולת השפעה מכרעת או מהותית.
כך למשל – הקמת קרנות פרטיות במסגרת צוואת המוריש, או כאשר הנהנים מוגבלים ביכולתם לנהל את נכסיהם, קרן לתשלום מזונות, וכו'.
במקרים שתוארו בהחלטה, נראה כי מדובר בנסיבות בהן יוצר הנאמנות/הקרן נפרד מהנכס (וככל הנראה מיכולת השליטה עליו) והנהנים טרם קיבלו חזקה עליו, וזו מהות הנאמנות בד"כ.
אגב, החלטת המיסוי קובעת הוראות בדבר חובת הנהנה (לקוח חברת הנאמנות במקרה המדובר) לדיווח על הכנסותיו שהופקו במסגרת הנאמנות או על נכסיה, במסגרת הצהרת ההון.
ראוי היה לציין כי חובות אלו חלות על הלקוח באותם הסדרים שסווגו כשליחות, שהרי הכנסות ונכסי נאמנות, עליה חלות הוראות פרק הנאמנויות, מדווחים ממילא במסגרת דוחות הנאמנות או הצהרת הון של הנאמנות (אם זו תידרש להגישה).
לצוות משרדנו ניסיון רב בנושא מיסוי נאמנויות, לרבות ניהול הסדרי מס מול רשות המסים המעניקים וודאות בסביבת הוראות המיסוי החדשניות והמורכבות.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) אייל סנדו ולרו"ח (עו"ד) גדי אלימי, ממשרדנו.
במסגרת ניסיון המדינה להכניס לשוק הדיור להשכרה למגורים לטווח ארוך, גורמים גדולים כולל מוסדיים, ומתוך כוונה לאפשר למשקי הבית להשקיע בשוק זה באופן פסיבי מבלי להתעסק במקרקעין עצמן, נכנס לתוקף לפני כחודש תיקון חקיקה מקיף בפרק שני 1 לפקודת מס הכנסה, הדן בקרנות ריט.
מאז 2006 בו נחקק הפרק קמו רק שתי קרנות ריט, ועתה מתבצע נסיון לשבור את "תקרת הזכוכית", זאת תוך מתן אפשרות ועידוד השקעה של הקרנות במקרקעין מניבים לצורכי דיור לטווח ארוך, לרבות בשלב היזום שלהן, דבר שנשלל בחוק במתכונתו הקודמת.
להלן בקליפת האגוז, הנקודות העיקריות בדין החדש:
קרן השקעות במקרקעין
ההכנסה החייבת של בעלי המניות
מוסדיים
הכנסה חייבת של הקרן (מה שלא חולק לבעלי המניות)
העברת מקרקעין לחברה שהפכה אח"כ לקרן ריט
העברת מקרקעין לקרן ריט קיימת
רוב העקרונות דומים. יש שונות מסויימת בעניין ההפרות, וכן:
מס רכישה ברכישת מקרקעין ע"י הקרן
החזקת קרן באיגוד מקרקעין
על כל אלו ועוד נחדד במבזקים נוספים בעתיד.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.
במסגרת ניסיון המדינה להכניס לשוק הדיור להשכרה למגורים לטווח ארוך, גורמים גדולים כולל מוסדיים, ומתוך כוונה לאפשר למשקי הבית להשקיע בשוק זה באופן פסיבי מבלי להתעסק במקרקעין עצמן, נכנס לתוקף לפני כחודש תיקון חקיקה מקיף בפרק שני 1 לפקודת מס הכנסה, הדן בקרנות ריט.
מאז 2006 בו נחקק הפרק קמו רק שתי קרנות ריט, ועתה מתבצע נסיון לשבור את "תקרת הזכוכית", זאת תוך מתן אפשרות ועידוד השקעה של הקרנות במקרקעין מניבים לצורכי דיור לטווח ארוך, לרבות בשלב היזום שלהן, דבר שנשלל בחוק במתכונתו הקודמת.
להלן בקליפת האגוז, הנקודות העיקריות בדין החדש:
קרן השקעות במקרקעין
ההכנסה החייבת של בעלי המניות
מוסדיים
הכנסה חייבת של הקרן (מה שלא חולק לבעלי המניות)
העברת מקרקעין לחברה שהפכה אח"כ לקרן ריט
העברת מקרקעין לקרן ריט קיימת
רוב העקרונות דומים. יש שונות מסויימת בעניין ההפרות, וכן:
מס רכישה ברכישת מקרקעין ע"י הקרן
החזקת קרן באיגוד מקרקעין
על כל אלו ועוד נחדד במבזקים נוספים בעתיד.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.