ביום 28 בנובמבר, ניתן פס"ד בביהמ"ש המחוזי בת"א בעניין ז'אן יעקב בר-טל (ע"מ38207-12-12). פסק הדין דן בהפסד הון ממכירת מניות, שנמכרו ע"י חברה אשר לטענת המערער, הוחזקו על ידה בנאמנות עבורו. פקיד השומה שלל התרת הפסד ההון בטענת העדר תעוד ואסמכתאות מספקות.
תמצית עיקרי עובדות הפסק החשובים לדעתנו למבזק זה, הינה כך: בשלהי שנת 2004 הוצע למערער, ע"י שני רואי חשבון (להלן: "תמרי – דביר"), לרכוש מניות של חברת XTL, הנסחרת בבורסה בלונדון ועוסקת בפיתוח תרופות (להלן: "החברה").
בהמשך העביר להם המערער סך של כ- 300,000$, לצורך השקעה במניות החברה: 2/3 עבורו ו1/3 עבורם כהלוואה שתוחזר רק עם מימוש המניות על ידם. לשם ביצוע ההשקעות, פתחו תמרי – דביר חשבון בנק בחו"ל (על שמם) ודרכו ביצעו את ההשקעות. בהמשך נרכשו עבורו מניות נוספות של החברה.
בפברואר 2005, נחתם מזכר הבנות נוסף, לפיו המערער מצטרף לקבוצת משקיעים, ההשקעות ינוהלו באמצעות חברה זרה, שתוקם לשם כך, אשר תבצע כל פעולותיה בחשבון בנק משותף.
הטיפול הארגוני, כספי וחשבונאי יבוצע ע"י תמרי – דביר ותהיה הפרדה מלאה של הביצועים של כל משקיע.
ואמנם, הוקמה חברה זרה ("CM") וכל מניות החברה, אשר נרכשו (לטובת המערער ומשקיעים נוספים) הועברו ל-CM.
המערער קיבל מתמרי – דביר מכתבים המאשרים כי CM מחזיקה במניות החברה עבורו. המערער טען כי CM מחזיקה במניות החברה בנאמנות עבורו.
בשנת 2008 נכשל פיתוח התרופה ומניית החברה התרסקה.
כל המניות נמכרו בתמורה לסך של 10,000$.
המערער ביקש להכיר בהפסד ההון שנוצר לו ממכירת מניותיו.
פקיד השומה טען כי לא ניתן לזהות את כספו של המערער בתוך כל הכספים שנוהלו ע"י תמרי – דביר וחברת CM, כי לא דווחה העברת המניות מהמערער ל-CM, וכי ההשקעות לא נרשמו כלל בהצהרת ההון של המערער, לפיכך לא התיר את ההפסד.
ביהמ"ש מקבל את הערעור וקובע כי הורם נטל ההוכחה הנדרש בהליך אזרחי, המוכיח בסבירות כי הסכום שהושקע ע"י המערער שימש לרכישת ההשקעות במניות החברה עבורו ע"י תמרי – דביר.
עוד מקבל ביהמ"ש את הסברי המערער וקובע כי אכן, החברה פעלה כנאמנה עבורו בניהול ההשקעות וכי כל מטרתה של CM היתה להחזיק במניות החברה עבור המשקיעים.
ובלשון ביהמ"ש:"…מכאן, שאין ליחס כל משמעות לכך שהמניות הוחזקו על ידי החברה ונמכרו על ידה, מאחר שמבחינה מעשית ואמיתית ההחזקה והמכירה היו של תמרי – דביר".
הארות ותובנות העולות מהפסק:
- בשונה מנאמנות על פי חוק מיסוי מקרקעין, אשר לגביה נדרש דיווח תוך 30 יום, ובהעדרה, יתכן ועצם הנאמנות לא תוכר כלל – הרי החזקה או העברת נכס אחר לנאמנות, אינה מחייבת כל דיווח בזמן אמת, וככל שעניין הנאמנות יוכח בתעוד ובעובדות, תוכר הנאמנות גם ביום המימוש.
- לא נטען, ובוודאי שלא נפסק כי העברת נכס מבעליו לידי נאמן – הינו ארוע מס וזאת אף שלא ניתן לגבי ההעברה, כל דיווח לרשויות.
- בכל מקרה יש להקפיד על שמירת כל התעוד והראיות שיתמכו בעניין ההחזקה בנאמנות "ביום הדין".
- על אף העולה מהפסק אנו ממליצים כי ככל הניתן – ימסר דיווח על הנאמנות "בזמן אמת".
- לא ברור מה היתה המטרה בהעברת ההשקעות ל-CM. ביהמ"ש אמנם אינו מביע דעה בעניין, עם זאת ברור מקביעתו (פסקה 29), שהוא היה ער לכך שיתכן שכל המטרה היתה לטשטש את זהות המשקיעים וכי לא מן הנמנע כי ככל שהיה נוצר רווח במכירה, הוא כלל לא היה מדווח לפקיד השומה!! על אף האמור, ביהמ"ש מקבל את עניין הנאמנות, ומכיר הפסד הון לבעלים – המערער.
- על אותו אופן: על אף שההשקעה כלל לא הוצגה בהצהרת ההון של המערער (בטענת השמטה בטעות), לא מנע הדבר הכרה בהפסד ההון.
- לא ברור לנו מדוע דרש המערער רק את חלקו בהשקעה במניות כהפסד הון, שכן יש להניח כי לא זכה לראות בהשבת הסכומים שנתן לתמרי – דביר כהלוואה, ואף הם ירדו לטמיון ככל הנראה.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה ולרו"ח רונית בר, ממשרדנו.
