לאחרונה פורסם פס"ד מחוזי (ע"מ 25689-02-13) בעניין רוני לרנר ("המערער"), שעניינו סווג היחסים בין חברה זרה לבין בעלי מניותיה הרשומים, אם כנאמנות או כיחסים פורמאליים שבין חברה לבעליה. פסה"ד טומן בחובו סוגיות מעניינות שעשויות להיות רלוונטיות במבני השקעה נפוצים רבים.
פרטי המקרה קצת מורכבים, ונציינם בקצרה: מדובר היה בהתאגדות של מספר בעלי מניות, באמצעות חברה שהתאגדה לצורך כך (שתכונה "SPC"- Special Purpose Company), לצורך החזקה של מניות בחברה העיקרית, אשר הייתה בעלת פעילות עסקית ולימים גם הונפקה לציבור ("החברה"). המערער החזיק במניות ה-SPC באמצעות חברה זרה אחרת בבעלותו (נציין בקצרה שהוסכם כי החברה הזרה האחרת שימשה כנאמן עבורו).
בין בעלי המניות לבין רשות המסים התנהל הליך לקבלת אישור מקדמי, בו נקבע שהעברתן של מניות החברה לבעלי המניות (מאת ה-SPC) תהווה מכירה, אולם התמורה ותשלום המס יידחו למכירה בפועל. פרטי ההסכם לא כ"כ ברורים מתוך פסק הדין, שכן אם אכן דובר במכירה הרי אירוע המס נקבע ברמת ה-SPC, ועצם חלוקת הנכס לבעל המניות הסופי עשויה להוות דיבידנד בידיו. וכך, בשומה שהוציא פקיד השומה למערער קבע שעצם העברתן של מניות החברה לידיו מהווה אכן דיבידנד (נראה על פניו ששומה זו נוגדת את עקרונות האישור המקדמי אולם לא נדון בסוגיה זו).
בית המשפט נדרש לסווג את היחסים בין בעלי המניות לבין ה-SPC לצורך ניתוח אירועי המס השלובים עם העברת המניות. בסופו של דבר, קבע כב' השופט מגן אלטוביה, כי מדובר בנאמנות לפיה מוחזקות מניות החברה עבור בעלי המניות, כאשר ה-SPC ומנהלה הפורמאלי משמשים כנאמן עבורם – זאת, על אף שהאישור המקדמי שנתקבל מרשות המסים בהסכמת בעלי המניות, לרבות המערער, התייחס ל-SPC כאל חברה לכל דבר ועניין.
פסה"ד קובע או חוזר על מספר עקרונות בעניין זה, כמו למשל:
- שמהות היחסים הפורמאלית לא תשפיע על הסיווג לצורכי מס אשר עוקב אחר המהות הכלכלית של העסקה או ההתקשרות, גם אם נערך הסכם עם רשות המסים המצביע על מהות אחרת ליחסים:
"אפשר שהיו לאותם בעלי מניות שיקולים משלהם לפעול כפי שפעלו ואפשר שפעלו מטעמי זהירות"; - שהסדר לפיו מוקמת חברה ייעודית (SPC) לצורך החזקה משותפת ופאסיבית במניות והיא משמשת כצינור בלבד עבור בעלי המניות, מהווה הסדר נאמנות משתמעת, בהתאם לכוונת הצדדים להיקשר בהסכם מסוג זה בפועל, הלכה למעשה; נציין כי קיומה ומשמעותה של "נאמנות המשתמעת" טומן יתרונות או סכנות מס, ולפיכך בנושא זה נדון ביתר פירוט במבזק נפרד.
- שעצם העובדה שהמערער דיווח על החזקותיו במניות ה-SPC (ככל הנראה במסגרת טופס 150) ולא במניות החברה, אינה שוללת את הטענה כי ה-SPC מהווה נאמנות להחזקות במניות החברה;
פסק הדין גם מציין שנחתמו הסכמי נאמנות (Fiduciary Agreements) בין הצדדים במועדים שונים. להבנתנו, יחסים מסוג זה חוסים בד"כ תחת הסדר מסוג של שליחות ולא מסוג של נאמנות, אם כי לעתים קו דק מפריד בין הסדר של נאמנות הדירה לבין הסדר שליחות. לא בהכרח יהיו שונים היבטי המיסוי בין שני סוגי ההסדרים, אולם על הסדר מסוג של שליחות לא חל כלל פרק הנאמנות בפקודה (סעיף 12.6 לחוזר 3/2016 בעניין נאמנות) ולפיכך לא נדרשות חובות דיווח מיוחדות מהנאמן, היוצר או הנהנה, לפי העניין.
לאור האמור לעיל, באותם מקרים בהם נוצר מבנה תאגידי מסוים לצורך השקעה בחברה מהותית, יש לבחון את מהות היחסים וההסכמים, ובהחלט ייתכן שמדובר בהסדר מסוג נאמנות או שליחות, על אף הלבוש הפורמאלי שניתן. נציין כי האבחנה חשובה לאור היתכנות פערים מיסויים בין שתי הגישות, השלכות לעניין זיכוי מיסי חוץ, והשלכות לעניין שליטה וניהול כאשר השלוח הוא תאגיד זר.
סוגיה מעניינת נוספת שהוכרעה במסגרת פסה"ד אף היא רלוונטית במקרים רבים של השקעה, היא סוגיית בחינת שיעור ההחזקה של בעלי המניות המשקיעים בדרך של שליחות ואפשר גם במסגרת של שותפות – האם יש לספור את החזקותיהם בנפרד או במאוחד, לצורך קביעת מעמדם כבעל מניות מהותי.
בפסה"ד נקבע כי כאשר מדובר ב"איחוד כוחות" וכאשר סמכות ההחלטה בענייני החברה המהותית המושקעת (כמו למשל קול אחד באסיפת בעלי המניות) ניתנת לגורם אחד מטעמם של כלל בעלי המניות, יש לראות בכל אחד מבעלי המניות בעל מניות מהותי מכוח ההרחבה שבהגדרת בעל מניות מהותי, והיא לרבות "יחד עם אחר".
תחום מיסוי הנאמנויות, השליחויות וכו' הוא מורכב ומחייב בחינה קפדנית של הפרטים וההסכמים.
למשרדנו ניסיון רב בייעוץ והגעה להסדרים בתחומים האמורים.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) אייל סנדו ולרו"ח (עו"ד) חגי אלמקייס, ממשרדנו.
