ביום 26.6.2017 ניתן פס"ד בעניין ידין סגל וחברת סומת (ע"מ 10456+10510-03-12). הסוגיה העיקרית שנדונה בפס"ד היא האם הפסד הון המיוחס לידין כנישום מייצג בסומת שהיא חברה משפחתית, ואשר קוזז בשנת 2005 מרווח הון שנצמח אצלו באותה שנה מהווה כטענת פ"ש כפר-סבא, עסקה מלאכותית נעדרת טעם מסחרי, ממנה ניתן להתעלם.
רקע
מר סגל החזיק בחברתLLC אמריקאית בעלת נכסי מקרקעין בארה"ב. סומת בחזיקה מספר נכסי מקרקעין ו- 50% ממניות חברת בית סומ-אר, אליה הועברו כעשור לפני כן זכויות במגרש בנתניה שעלה כ-20 מיליון ₪. מאז ההעברה ועד תום שנת 2004 הסתכמו ההשקעות במגרש ליותר מ-40 מיליון ₪ (כ-40% בהלוואה בנקאית בערבות סומת, וכ-60% בהלוואות בעלים).שוויו של המגרש נחתך לכמחצית עקב בעיה תכנונית, וההפסד הכלכלי "קובע" (כ-20 מליון ₪) לאחר שבוצעה עסקת קומבינציה במגרש ע"י בית סומ-אר, עם יזם – צד ג' (ראה להלן).
במהלך חודש דצמבר 2015 בוצעו כמה עסקאות:
- בתאריך 7.12.2005 מכר סגל את זכויות ב- LLC – ברווח הון של כ-12 מליון ₪.
- בתאריך 22.12.2005 חתמה חב' סומ-אר על הסכם קומבינציה מכרה 69% מהמגרש לחב' ליזם בתמורה לקבלת שרותי בנייה על יתרת 31% מהמגרש. על פי שמאות שנערכה, דווחה העסקה למסמ"ק לפי שווי של כ-20 מליוני ₪ למלוא המגרש). בהסכם הקומבינציה סוכם כי הליווי הבנקאי יועבר מהבנק הבינלאומי לבנק פועלים.
- בתאריך 25.12.2005 מכרה סומת את כל החזקותיה בבית סומ-אר לרבות יתרת הלוואת הבעלים לחב' הילן (ככל הנראה ההלוואה הוסבה במחיר אפסי) – חברה אחות וללא כל פעילות – במחיר זניח יחסית (שווי נכסי בניכוי הלוואות בנקאיות). שווי מכירה זה אושר מאוחר יותר ע"י מנהל מסמ"ק.
במסגרת מכירה זו הצליחה חב' סומת להעביר את הערבויות ממנה לחב' הילן ולחברה נוספת – דבר שהביא לשחרור נכסי הנדל"ן הנותרים שלה מסכנת כינוס ומימוש מהיר ע"י הבנק.
לאור העובדה שחברת סומת הנה חברה משפחתית, הרי שההפסד הון ממכירת מניות בית סומ-אר יוחס לסגל, וקוזז בדוח המס שלו לשנת 2005 מרווח ההון ממכירת ה-LLC כאמור.
פ"ש כפר סבא טען שכל עניין המכירה של מניות חב' בית סומ-אר בין חברות האחיות נועדה "להצמיח" הפסד הון ע"מ לקזזו מרווח ההון.
לעניין מבחן "יסודיות הטעם המסחרי" שבטענת העסקה המלאכותית של פקיד השומה (כפי שנקבע בהלכת סגנון – ע"א 2965/08) קבע ביה"מ כי אם עלה בידי הנישום להוכיח כי עמד טעם מסחרי יסודי בבסיס העסקה, כי אז לא תסווג העסקה כמלאכותית. בנסיבות המקרה דנן קבע ביהמ"ש: "אשר על כן, היה טעם מסחרי ממשי למערערים, להעביר את הבעלות של חב' בית סומ-אר מידי המערערת (חב' סומת) לידי חב' הילן, כדי להימנע מלתת ערבות של המערערת בגין המימון החלופי מבנק פועלים. בכך, נמנעה המערערת מסיכון מימוש נכסי הנדל"ן הנוספים שלה, בדרך של כינוס נכסים. הזדמנות עסקית זו נוצרה כאשר הבנק (החדש בנה"פ) לא ראה את המערערת כבעלים של חברת בית סומ-אר ולכן לא דרש ממנה ערבויות למימון הבנקאי שנתן לחב' בית סומ-אר, כפי שנהוג לדרוש ערבויות מבעלי מניות של חברות הנוטלות אשראי בנקאי."
דהיינו, במקרה האמור ביהמ"ש הניח דעתו כי ישנו טעם מסחרי מובהק לעסקת המכירה לחברה הקשורה והטעם הוא שחרור נכסי המקרקעין של סומת ששימשו בטוחה להלוואה שנתן הבנק לחב' סומ-אר. ואכן, בסופו של יום, פעולה עסקית זו הוכיחה את עצמה, שכן כך הצליחה סומת למכור מגרש נוסף שבבעלותה, בסכום של כ- 9 מיליון ₪ בשנת 2008.
כפי שניתן להיווכח, עולם העסקים ומימונם מורכב ומסועף ולעיתים תכופות נדרשים בעלי שליטה וחברות קשורות לבצע עסקאות בתוך הקבוצה מטעמים עסקיים ומסחריים שונים.
טעמים אלו יסודיים ומובהקים גם אם צל טענת המלאכותית נופלת עליהם. במקרה כאמור, על פקיד השומה לבחון את הנסיבות והראיות החיצוניות אשר יסייעו בידיו להניח דעתו ביסודיות הטעם המסחרי.
עוד בחלק הראשון של הפסק מודיע ביהמ"ש כי כבר עפ"י שווי השוק הנמוך שנקבע למגרש בשנת 2005 ניתן לקבוע כי השקעות סומת בחב' בית סומ-אר ירדו לטמיון במלואן וערכן אפס, ולו בגלל זאת ניתן לקבוע שנצמח לחברה הפסד הון באותה השנה.
משפט המפתח החשוב לטעמנו לתחום רחב של מקרים, ולא דוקא למקרה הנדון הינו קביעת ביהמ"ש כך:
"כבר עתה אומר ששוכנעתי מהראיות שעמדו בפני, שנצמחו למערערת הפסדים כתוצאה מהשקעתה במגרש בית סומ-אר והפסדים אלו כבר היו ראויים בהכרה לצורכי מס, אף ללא תלות בביצוע עסקת מכירת ההשקעות בחב' בית סומ-אר לחב' הילן". (ההדגשה אינה במקור)
הקביעה האמורה משמעותית ביותר במרחב היחסים שבין נישומים לרשויות המס בכל הקשור בעיתוי הכרה בהפסד הון, ובשונה מעמדת רשות המיסים – הפסד הון יכול ויוכר, בהתאם לכימותו וודאותו, גם בלא מימוש משפטי.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.
