ביום 12 בנובמבר 2017 דחה ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 24829-07-15) את תביעתה של נעמה בן שלמה (להלן: "המבוטחת") וקבע כי דמי ביטוח שנוכו מהכנסותיה כמדריכת חוגי ריקודים חושבו כדין בסיווג כעובדת שכירה, בהתאם למחזור הכנסותיה במתנ"ס.

רקע חוקי
בצו סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים (להלן: "הצו") נקבע כי מרצה, מורה או מדריך שנערך עמו הסכם לרבע שנה או למתן סדרה של 7 הרצאות או 7 הדרכות וכד', נחשב כעובד שכיר לעניין חוק הביטוח הלאומי, ומי שחייב בתשלום גמול העבודה נחשב כמעסיקו.

עיקרי העובדות

• בשנים 2010-2013 עבדה המבוטחת במתנ"ס בעיר מודיעין כמדריכת חוגי ריקודים.

• המתנ"ס דיווח עליה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כעובדת שכירה, כמתחייב מהצו.

• התשלומים למל"ל חושבו עפ"י מחזור הכנסותיה במתנ"ס כאילו הייתה עובדת שכירה, במקום לנכות דמי ביטוח מרווחיה בפועל (לאחר ניכוי הוצאות) כפי שמופיע בשומות המס.

• לאור הנ"ל טוענת המבוטחת כי היא שילמה למל"ל במהלך השנים הנ"ל תשלומים ביתר בסך כולל של למעלה מ-58,000 ₪. ביה"ד מפרש טענה זו באופן שהמבוטחת מערערת על אופן סיווגה במל"ל כעובדת שכירה בהתאם לצו האמור, במקום כ"עובדת עצמאית".

• המל"ל טען טענה מקדמית כי על תביעתה של המבוטחת חלה התיישנות. טענת המבוטחת כי תקופת ההתיישנות הספציפית של 12 חודשים אינה חלה עליה.

• עוד טען המל"ל כי המבוטחת החלה עבודתה במתנ"ס בחודש 11.2009. נוכו משכרה תשלומים למל"ל ואף עמדו לזכותה ימי חופשה שנתית וחופשת מחלה. אלה מעידים כי הועסקה במתנ"ס כשכירה ולא כנותנת שירות עצמאית.

• המל"ל הפנה לסעיפים 344 ו-345 לחוק הביטוח הלאומי לעניין חישוב ההכנסה המבוטחת והפנה לפסיקה לפיה הצו נועד להרחיב את מעגל הזכאים לזכויות עובד.

• המל"ל טען כי הדיווח לרשויות המס אינו מכריע בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעסיק לצורך סיווגה של המבוטחת במל"ל. כמו כן, המבוטחת לא תמכה טענותיה לעניין ההוצאות כנדרש בחוות דעת חשבונאית וטענתה לפיה היא מעסיקה עובדים, נטענה לראשונה בביה"ד ולכן מדובר בהרחבת חזית אסורה.

דיון והחלטה

• המל"ל טען והציג את ההודעות ששלח למבוטחת בדבר סיווגה הן לכתובתה והן למי שהייתה רשומה כמייצגת.

• המבוטחת בעצמה לא הצליחה לסתור את טענות המל"ל כי שלח אליה כנדרש בכל אחת מהשנים הרלוונטיות לכתב התביעה הודעות בנוגע לסיווג הכנסותיה, ולא התקבלה כל השגה בכתב על האמור בהודעות.

• טענות המבוטחת כי העבירה את הטיפול למנהלת החשבונות ולא עקבה אחר טיפולה, אין בה כדי להטיל אחריות למחדל על המל"ל, ולכן התביעה התיישנה.

• להשלמת התמונה ולמעלה מן הצורך קובע ביה"ד כי המל"ל לא חרג מסמכותו בכל הקשור לאופן סיווג הכנסות המבוטחת.

• אופן הדיווח לרשויות המס אין בו כדי להכריע בדבר מהות קיומם של יחסי עבודה בין המבוטחת ובין המתנ"ס.

• קביעת המל"ל את סיווג המבוטחים נעשה מתוך ראיה ביטוחית סוציאלית, שנועדה לתת כיסוי נרחב ככל הניתן למבוטחים.

• ביה"ד קיבל את עמדת המל"ל ביחס לטענת התובעת כי העסיקה עובדים בשנים האמורות. לדעת ביה"ד מן הראוי היה להעלות טענה כה מהותית בכתב התביעה על מנת שהמל"ל יוכל להתגונן בהתאם ולהציג ראיות מתאימות.

• ביה"ד קובע כי תביעתה של המבוטחת נדחתה ולא נפל פגם המצדיק התערבות ביה"ד באשר לסיווג הכנסת המבוטחת.

בשולי הדברים

• הצו קובע מעמד מבוטחים לעניין הביטוח הלאומי בלבד.

• לעניין מע"מ המבוטח הוא "עוסק", במס הכנסה הוא "עצמאי" ובמל"ל המבוטח הוא "שכיר".

• עמדת המל"ל היא שכעובד שכיר, המבוטח אינו זכאי בעת חישוב דמי הביטוח להחזר הוצאות במסגרת הדוח האישי והוא יקבל גמלאות מחליפות שכר כמו דמי לידה ודמי פגיעה בהתאם להכנסה שממנה נוכו דמי הביטוח.

• מבוטח שמעסיק עובדים ואין התקשרות אישית עימו אינו כלול במסגרת צו סיווג מבוטחים, לאור תכלית הצו להרחיב את מעגל הזכאים לזכויות עובד שכיר.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.