ביה"ד הארצי לעבודה (עב"ל 12546-06-16) דחה ביום 27 במרץ 2018 את ערעורו של מיכאל פיגיין (להלן: המבוטח) שתבע לבטל את תושבותו משנת 2003, וקבע כי לאור אי אמינות מוחלטת של עדויות ו"ראיות" המבוטח, ולנוכח מימוש מסיבי של זכאותו לשירותי בריאות מכוח חוק בריאות ממלכתי בישראל, במימון ציבורי, המבוטח היה תושב ישראל, עד שנת 2013, המועד בה הגיש את הבקשה לביטול תושבותו, עשור אחורנית.

תמצית עובדתית

•  המבוטח עלה ארצה מרוסיה בשנת 1991 עם אשתו

•  ביום 4.3.2013 הגיש המבוטח בקשה לביטול תושבות למפרע משנת 2003, כפועל יוצא מכך ביקש לבטל את החוב בדמי ביטוח שנוצר עקב אי תשלום דמי ביטוח לתקופה זו.

•  המבוטח שהה בתקופה השנויה במחלוקת בממוצע 70% מהזמן בחו"ל.

• לטענתו, למעט בנו החולה בסכיזופרניה אין לו כל משפחה בישראל.

• לפי עובדות המקרה שהוצגו בביה"ד האיזורי – בפועל הסתבר כי יש לו שני ילדים שנולדו לו בישראל, וכי היה נשוי לאשה בישראל והתגרש ממנה רק בשנת 2017 (לטעתו, שלא הוכחה- הם היו פרודים), כי בתכתובות שונות טען לעזיבת ישראל בשנים שונות, כי לא ידע לתאר לאיזו מדינה עבר להשתקע, ויתרה מכל – נראה היה כי הוצגו תעודים שונים מטעים, מתורגמים מרוסית באופן לא מדוייק, ואולי גם שקריים.

• לטענת המבוטח, אין ברשותו דירה בישראל, אין לו חשבון בנק ואין לו הכנסה, בכל מהלך השנים שבמחלוקת, עבד בארץ תקופה זניחה בלבד.

•  המבוטח טוען כי יש לבטל תושבותו למפרע

  משנת 2003 לנוכח מיעוט זיקותיו לארץ שבאו לידי ביטוי במשך שהותו בארץ, היעדר חשבון בנק, היעדר הכנסה וכו'.

• עוד הוסיף, כי בשנת 2011 נדרש לעבור ניתוח בארץ ועשה זאת במימון פרטי.

•  יצויין כי המל"ל ביטל בשנת 2012 את תושבותו של המבוטח משנת 2007. משעתר המבוטח להקדים את ביטול התושבות לשנת 2003, קבע המל"ל כי התושבות תושב ותבוטל רק בשנת 2013.

•  מעבר לתאורים הפלסטים הארוכים בדבר חוסר בראיות לטיעוני המבוטח, לאי אמינותו ולחלקלקות של עדותו בית הדין שם דגש מיוחד על העובדה שהציג המל"ל כי בין השנים 2003-1.2013 מימש המבוטח זכאותו לקבלת שרותי בריאות מכוח חוק בריאות ממלכתי במימון ציבורי כ-75 פעמים, לרבות ביקורי רופאים ובדיקות במכונים.

• ביטול התושבות אושר מיום הגשת הבקשה בלבד – 1.2013, ולא אחורנית, והמבוטח נותר מחוייב בדמי ביטוח למל"ל לכל השנים שבנדון.

  תביעת המבוטח לביה"ד האזורי נדחתה, והלה עירער לביה"ד הארצי.

  דיון והחלטת ביה"ד הארצי

• "שאלת תושבותו של אדם לצורך חוק הביטוח הלאומי וחוק ביטוח בריאות ממלכתי, הינה שאלה מעורבת של עובדה ודין."

• בממד העובדתי, זיקותיו של המבוטח לארץ הינן מעורבות (מחד מרבית השהיה מחוץ לישראל, ומאידך קיימות זיקות לישראל) .

•  ביה"ד הארצי אינו מתערב ככלל בסוגיות עובדתיות של ערכאת ביה"ד האזורי אלא במקרים חריגים המצדיקים התערבות. לא כך הם הדברים כאן, ומשביה"ד האזורי קבע לגבי המבוטח כי "האמת רחוקה מלהיות נר לרגליו", ומשלא ניתן היה לקבוע "מרכז חיים חלופי", אין אלא לדחות את התביעה.

• בנוסף נקבע כי תושבות לצורך חוק הביטוח הלאומי וחוק בריאות ממלכתי הינה סטטוס הנושא עמו זכויות וחובות. לא ראוי לחייב את המל"ל לנתק את הקשר בין החובות והזכויות הנובעות מסטטוס זה, זאת כאשר בקשת המבוטח לבטל את התושבות למפרע הינה ביחס לתקופה בה כבר מימש במהלכה עשרות במימון ציבורי.פעמים את זכאותו לשירותי בריאות

  בנסיבות אלה "המערער גילה את דעתו כאשר בחר לקבל שירותי בריאות כתושב ישראל ובמימון ציבורי, כי הוא רואה עצמו כתושב הארץ על הזכויות והחובות הנובעות מכך…"

  לאור כל העובדות לעיל, הערעור נדחה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.