ביטוח לאומי - קצבת זקנה חלקית על פי אמנה, למי שלא צבר תקופת אכשרה

ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 33023-11-14) דחה ביום 23 ביולי 2018 את תביעתו של בן שאול דוד (להלן: "המבוטח") לקצבת אזרח ותיק (זקנה) מלאה בהיעדר תקופת אכשרה בישראל. ביה"ד אישר שהזכאות לקצבת זקנה חלקית מכוח האמנה תהיה רק מיום תיקון האמנה עם בלגיה (ראה מבזק מס מספר 721 מיום 15.2.2018)

עיקרי החוק

• אחד משלושת התנאים לצבירת תקופת אכשרה לקצבת אזרח ותיק (זקנה) לתושב ישראל: 144 חודשי ביטוח (אף לא רצופות) לפני תחילת הזכאות לקצבת אזרח ותיק.

• מבוטח שזכאי לקצבת אזרח ותיק (זקנה) בישראל ימשיך לקבל אותה ללא הגבלת זמן, כל עוד הוא מתגורר בבלגיה (מדינת אמנה שענף זקנה נכלל באמנה).

• בהתאם לאמנה המתוקנת עם בלגיה מיום 1.6.2017, ניתן לצרף תקופות ביטוח בין שתי המדינות, כאשר לא הושלמה בישראל תקופת אכשרה לקצבת אזרח ותיק (זקנה).

  צירוף תקופות לפי האמנה נעשה כך שמבוטח זכאי לקצבה חלקית מישראל כיחס שנות הביטוח שהיה מבוטח בישראל מתוך כלל תקופות הביטוח בישראל ובבלגיה.

תמצית עובדתית

• ככל העולה מהמתואר בפסק: המבוטח צבר 110 חודשי ביטוח עד 12/1973. מאז הפך תושב חוץ עד 10/1998 (על כך יש דיון, ולטענתו כן היה בתקופה זו או בחלקה – תושב ישראל), חזר לישראל והיה מבוטח בביטוח לאומי עוד 30 חודשים (עד 3/2001), ומאז הוא מתגורר בבלגיה.

• עם הגיעו לגיל פרישה (12/2013), בהיותו תושב חוץ, הגיש תביעה לקבלת קצבת זקנה (בהסתמך על האמנה עם בלגיה שאפשרה זכאות עקרונית שכזו באותה העת, רק למי שצבר בארץ תקופת אכשרה מלאה).

• תביעתו נדחתה כי לא צבר 144 חודשי ביטוח בישראל.

• כאמור, האמנה עם בלגיה תוקנה ביוני 2017 וממועד זה החל לקבל קצבת זקנה חלקית, עם השלמה ממשלת בלגיה.

המחלוקות בתיק

• מהן התקופות שבהן היה תושב ישראל וצבר תקופת אכשרה.

• האם מכוח האמנה ניתן לצרף את תקופת העבודה בישראל לתקופות העבודה בבלגיה גם לפני יוני 2017?

דיון והחלטה

תקופת האכשרה והתושבות

• כשחזר המבוטח לארץ ב-1998 הוא קיבל דרישות חוב בדמי ביטוח עבור תקופות קודמות. כדי לבטל את דרישות החוב, המבוטח השיב בכתב כי הוא לא גר בישראל מ-1974 ועד 10/1998. קרי לא היה תושב.

• אמנם לפי התכתובות, המל"ל לא קיבל עמדת המבוטח כלשונה וטען כי בידיו נתונים לפיהם שהה בחו"ל רק מ-3/1995. עם זאת עולה (כיוון שלטענת המל"ל החוב בוטל בסופו של דבר) שבתקופה זו לא היה תושב ישראל, קרי – לא היה מבוטח בביטוח הלאומי בישראל.

• המבוטח לא המציא אסמכתא לזיקתו לארץ אחרי 10/1998. הרגשת זיקה חזקה לארץ מבחינה סובייקטיבית אינה מספיקה.

• "לו התובע היה טוען לתושבות ישראלית לשנים עברו, היה עליו לעשות כן בסמוך לאותה תקופה, ולא לטעון ממרחק השנים כי היה תושב".

• אי לכך נקבע כי הוא לא מילא את תקופת האכשרה הנדרשת לעניין קצבת זקנה, שהיא 144 חודשי ביטוח.

האמנה עם בלגיה

• מאז תיקון האמנה ב-6.2017 המבוטח מקבל בישראל קצבת זקנה חלקית.

• באמנה טרם תיקונה לא הייתה התייחסות לשאלת הרציפות בין שתי המדינות, קרי – הזכאות לקצבה חלקית היא רק ממועד התיקון.

• המבוטח מקבל קצבה מלאה מבלגיה. לטענתו הדבר אינו גורע מזכותו לקבל קצבה מלאה גם מישראל, גם טרם תיקון האמנה.

  ביה"ד דחה את טענתו. "תכלית האמנה ובוודאי מאז שתוקנה, שלא תיגרע זכותו של אדם לקצבת זקנה, גם אם לפי החוק לא צבר תקופת אכשרה מלאה. מאידך, אין מקום לתת לאדם שלא צבר תקופת אכשרה מלאה בישראל, את מלוא קצבת הזקנה, מה גם שמקבל את ההשלמה לקצבת הזקנה מממשלת בלגיה".

• ביה"ד מדגיש מפורשות – "על מנת לזכות בקצבת זקנה בארץ, יש צורך בהשלמת תקופת אכשרה עפ"י חוק הביטוח הלאומי …".

• התביעה נדחתה.

בשולי הדברים
קביעת מעמד במוסד לביטוח לאומי רלוונטית בשלב הראשון לחבות בתשלום דמי ביטוח. אולם, יש לה השלכות בטווח הארוך על קבלת או שלילת זכויות עתידיות מהמוסד לביטוח לאומי.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.