ביום 10 באוקטובר 2018 דחה ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 2208-06-17) תביעה של בני זוג שעלו מגאורגיה בשנת 2012 (להלן:" המבוטחים"), להכיר בהם כתושבי ישראל, מאחר ולא נמצאה הצדקה לטיפול הרפואי הממושך בחו"ל של הבעל, כטענתם.

רקע עובדתי

•  המבוטחים זוג נשוי, עלו מגאורגיה ב-2012. הבת הבכורה סטודנטית בגאורגיה ומתגוררת שם. הבן האמצעי משרת בצה"ל ביחידה קרבית. הבן הקטן בן 9 עלה עם ההורים, אך עקב הבעיות הרפואיות של אביו לא הצליחו הוריו לטפל בו והוא נשלח להתגורר עם הסבים בגאורגיה.
•  בני הזוג שכרו דירה בישראל, בעלי חשבון בבנק בישראל, האיש מעולם לא עבד בישראל, האישה עבדה כשנה בחנות, בהיקף משרה משתנה בשל הצורך בלווי הבעל בטיפול.
•  המבוטח סבל ממחלה קשה משנת 2006. המחלה חזרה בישראל והוא נזקק לטיפול רפואי, שניתן לו בהונגריה (לשם ליווה אותו צוות רפואי מטעם בית חולים תל השומר).
•  בשנים 2013-2016, שהו בני הזוג מרבית הזמן בחו"ל, כ-70% בשנים 2015 ו- 2016. הם אינם דוברי עברית, ובתביעתם נעזרו במתורגמן.
•  לאור ההיעדרות שלל המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") את תושבותם.
•  כסעד זמני ולאור הצורך הרפואי, הסכים המל"ל (והדבר קיבל תוקף של החלטה שיפוטית) לראות במבוטח כתושב באופן זמני רק לצורך הזכאות לקבלת טיפול רפואי, עד שיסתיים ההליך המשפטי העיקרי בתיק זה.

דיון והחלטה

•  ביה"ד שב ומעלה את המבחן שנקבע בפסיקה בעניין התושבות: מבחן "מרכז החיים" הנבחן לפי מירב הזיקות (הלכת ג'אן טייץ). למבחן זה שני פנים – היבט אובייקטיבי והיבט סובייקטיבי.
  כדי להגיע למסקנה עובדתית בדבר "מרכז החיים" "ומירב הזיקות" – יש לבחון את כלל הנסיבות העובדתיות:
  זמן שהייה בישראל, קיום נכסים בישראל, מקום מגורים פיזי, מקום מגורי המשפחה ובו לומדים הילדים, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות,
•  ביה"ד מתאר כי כיום ההתפתחות בעולם וקלות הניידות בין המדינות גרמו לשינוי בתפיסה והגמשת הדרישות לקביעת תושבות,ומצטט מהלכת נוסייבה (אף שהעניין שם מצומצם לעניין קצבת זקנה).
•  "אם היה מוכח כי הסיבה להיעדרויות מן הארץ הן סיבות רפואיות סבירות (הגם שייתכן כי בארץ ניתן לקבל טיפול אחר) לא היינו רואים שהתובעים שינו את מרכז חייהם למקום שבו בוצע הטיפול הרפואי – אלה נסיבות שמצדיקות לחרוג מן הספירה המתמטית של ימי שהיה בארץ לעומת השהיה בחו"ל".
•  לא הוסבר מדוע לא שב המבוטח לישראל לאחר טיפול שעבר בחו"ל, ובחר להישאר מרבית השנה בחו"ל.
  בסיכום – לא נמצא צידוק, גם לא רפואי, להיעדרויות כה ממושכות מישראל בתקופה הנדונה, ועל כן נדחתה תביעת המבוטחים כנגד המל"ל.
  לא למותר לציין כי בית הדין אפשר למבוטחים לטעון לתושבות בשנת 2018 (ואילך) "אם בנם הקטן החל לימודיו בבית ספר כאן, אם התובעים שוהים רוב ימי השנה בישראל, ובמידה והתובעת ממשיכה בעבודה באופן סדיר".
  התביעה נדחתה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.