ביום 20 בנובמבר 2018 קיבל ביה"ד הארצי לעבודה (עב"ל 1293-12-15) את ערעורו של פלוני (להלן: המבוטח) ונקבע שבנסיבות המקרה אין לראות בו תושב ישראל, חרף העובדה שאשתו וילדיו הם תושבי ישראל ומתגוררים בישראל (הקביעה ניתנה לחלק מהשנים הנדונות בלבד).

תמצית עובדתית

• המבוטח נולד באזרבייג'ן ב-1973, אינו יהודי ונושא אזרחות אזרית.

• בחודש 4/1999 הגיע עם אשתו לביקור בארץ כתיירים, אשתו יהודייה ויש לה קרובי משפחה בישראל. במהלך הביקור קיבלו החלטה להתגורר בישראל.

• בני הזוג קיבלו אזרחות ישראלית.

• בשנת 2003 רכשו דירה ביוקנעם, בה מתגוררת האישה עד היום עם שלושת ילדיהם.

• המבוטח בחר בשלב זה לעבור לרוסיה. משנת 2003 עד היום הוא מתגורר במוסקבה, מגיע מעת לעת לביקורים בארץ, אשתו וילדיו נוהגים לבקרו מדי שנה.

• ברוסיה עבד בחברה זרה ובתקופות מסוימות עבד עבור חברות ישראליות.

• הוא פעיל פוליטי בהתנדבות עבור נשיא דאגסטן.

• המבוטח היה ועודנו המפרנס העיקרי של המשפחה: בישראל יש לו ולאשתו חשבון בנק משותף ובבעלותם שני כלי רכב.

• ב- 4/7/2010 הגיע לסניף קופ"ח מכבי לצורך בדיקה ונאמר לו כי אינו זכאי לשירותי בריאות. בעקבות כך פנה למשרד המל"ל באותו עניין – והוסבר לו כי לנוכח תקופת שהייתו בחו"ל אינו תושב. לאור עמדה זו רכש המבוטח לעצמו ביטוח רפואי פרטי לתושבי חוץ.

• ביום 24/6/2013 מילאה אשתו שאלון תושבות (בסיוע פקודת המל"ל) וציינה כי משנת 2003 הבעל שוהה בחו"ל לצורכי עבודה ואינו רואה עצמו כתושב.

  ביום 1/8/2013 קבע המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כי יש לראותו כתושב מאחר והוא שוהה בחו"ל למטרות עבודה, בני משפחתו הקרובים מתגוררים בישראל והוא מגיע ארצה בתדירות גבוהה. בהתאם לקביעה הוא חויב בדמי ביטוח בסך כ- 15,000 ₪ בגין השנים 2005-2010 ו- 2013.

  (לגבי שאר השנים – צויין בתעודת עובד ציבור מטעם המל"ל, הסבר לאי החיוב, בכך שעבד בהן כשכיר בחברות ישראליות וסביר להניח כי שולמו בעדו דמי ביטוח).

• בשאלון התושבות שמילא המבוטח ביום 7/11/2013 ציין כי עזב את ישראל לרוסיה עוד בשנת 2003 למטרות הגירה לאחר שלא מצא מקומו בארץ ו"קליטתו כעולה לא צלחה".

• החלטת המל"ל נותרה בעינה, שהותו בחו"ל למטרות עבודה, אשתו וילדיו הקטינים מתגוררים בישראל ונחשבים כ"תא משפחתי", מגיע לביקורים ארוכים ושוהה כאן כ- 40% מימות השנה, ובבעלותו חשבון בנק פעיל בישראל. בגין החלטה זו ערער המבוטח בפני ביה"ד האזורי לעבודה.

החלטת ביה"ד האזורי

• ביה"ד מבהיר כי המבחן המרכזי לבחינת תושבות לפי ההלכה הפסוקה הוא "מרכז החיים". ביה"ד מציין כי בהתאם לפסיקה יש מקום להגמשת המונח "תושב ישראל" גם במצבים של שהיה ממושכת בחו"ל לצורכי עבודה, ב"עידן הגלובליזציה" בו קיימת ניידות תכופה.

• ביה"ד התרשם כי "התובע בפועל נע ונד" בין בני משפחתו בישראל לעיסוקו ברוסיה, והזיקות המהותיות לישראל לא נותקו. רק בשאלון התושבות השני, לאחר שנועץ עם עו"ד ציין כי מטרת השהייה בחו"ל היא "הגירה".

• ביה"ד התרשם כי גם מבחינת הזיקות המשפחתיות (שהות המשפחה הגרעינית בארץ) וגם מבחינת הזיקות הכלכליות (רכב, דירה, חשבון בנק) יש לו זיקות מהותיות לישראל שלא נותקו.

• המבוטח לא שכנע את ביה"ד כי מירב הזיקות לרוסיה, ולא המציא ראיות כי ברשותו נכסים ברוסיה או באזרבייג'ן. לנוכח האמור קבע ביה"ד כי המבוטח הוא תושב ישראל.

  עיקר טיעוני הצדדים בערעור בביה"ד הארצי

  טעוני המבוטח:

• אינו יהודי, אינו דובר את השפה העברית, אינו חלק מהתרבות הישראלית, כל הקשר מתמקד במגורים כאן כארבע שנים. ניסה להשתלב בארץ – ללא הצלחה, לא מצא עבודה ראויה לכישוריו, לכן החליט ב- 2003 לעזוב את הארץ ולהעביר את מרכז חייו לרוסיה. שם יש לו חשבונות בנק, קשרים חברתיים ענפים, משפחה, הוא מעורה מבחינת פוליטית כיועץ של נשיא דאגסטן.

• לטענתו, למרות המרחק הגאוגרפי, החליטו הוא ואשתו להמשיך בחיי נישואין.

• המבוטח נשען על פס"ד ספיר בבית המשפט העליון, שם נקבע כי שמירת חיי משפחה אינה מלמדת שמרכז החיים מצוי בישראל. בית המשפט קבע בעניין ספיר, כי המבוטח שעזב את ישראל לטובת סינגפור ורכש שם זיקות רבות, אינו תושב הארץ לצורכי מיסוי, הגם שאשתו וילדיו נותרו בישראל. בית המשפט ציין כי המציאות מלמדת כי יש משפחות אשר בוחרות לחיות אחרת (בנפרד), ועל כן אף שמדובר בנתון משמעותי, הוא לבדו אינו יכול להכריע את הכף.

  טיעוני המל"ל:

• המל"ל תמך בפס"ד של ביה"ד האזורי: קביעת התושבות לצורך חוק הביטוח הלאומי נעשית על ידי המוסד באופן עצמאי וכי אין ללמוד לצורך כך מהגדרת "תושב" בחוקים אחרים, לרבות מהפסיקה העוסקת בהגדרת התושבות לצורך פקודת מס הכנסה. עניין ספיר אינו רלוונטי – ובשונה מעניין ספיר, ילדיו של המערער קטינים, והחלטתו להשאירם בישראל מלמדת כי ראה את מרכז חייו שלו בארץ.

• המל"ל סבור כי מרכז חיים ראוי להיבחן במסגרת התא המשפחתי: הדאגה הבלעדית של המבוטח לפרנסת משפחתו וביקוריו התכופים בישראל, וכן דירה ונכסים אחרים בארץ. לפיכך, יש לטענת המל"ל לראות בו תושב בהתאם למירב הזיקות.

דיון והחלטת ביה"ד הארצי
דעת כותבת הפסק (דעת מיעוט – שני שופטים)

• על מנת להגיע למסקנה עובדתית בדבר "מרכז חיים" / "מירב הזיקות". יש לבחון את כלל הנסיבות העובדתיות: זמני שהיה בארץ, קיום נכסים, מקום מגורים פיזי, קשרים קהילתית וחברתית, מקום עיסוק והשתכרות, מקום אינטרסים כלכליים, מקום פעילות של אדם וחברותו בארגונים או מוסדות ומטרות שהיה בחו"ל. לדעת ביה"ד מדובר במקרה גבולי אך "הסממנים המעידים על שהות ארעית של המערער בארץ בתקופה שבמחלוקת עולים על הסממנים המצביעים על זיקה ישירה ומשמעותית מצדו לישראל". הרף נוטה לקבוע כי המבוטח אינו תושב, אין לראותו על כורחו ובניגוד לרצונו כמי שאמור לקחת חלק ב"סולידריות הפנימית בין תושבי המדינה".

• ניתן להיסמך על הילכת ספיר כאמור: מרכז חיי בני משפחה הקרובה אינם אינדיקציה בלעדית לתושבות. ניתן בתקופה זו לנהל חיי משפחה גם כאשר לכל אחד מבני המשפחה תושבות אחרת. ביה"ד מדגיש כי ניתן להיעזר בפס"ד ספיר, שבו הובאו בחשבון התכליות השונות, והוכרו בו חיי משפחה תוך נפרדות גאוגרפית

  ביה"ד מסכם כי המטרה העיקרית של שינוי מגורי המבוטח בשנת 2003 הייתה צורכי פרנסה, אך גם הגשמה עצמית, מעורבות פוליטית והשתייכות חברתית ותרבותית.

ובסיכום: המערער אינו תושב ישראל החל משנת 2003, ויש לבטל את כל חיובי דמי הביטוח שנקבעו לו בקביעות המל"ל.

דעת סגן הנשיאה (שעת רוב – שלשה שופטים)

• אמנם הניתוח לעיל, יפה וטוב, ואולם לגבי השנים שעד 2009 לא ראה ביה"ד ראיות אובייקטיביות שהמערער לא ראה עצמו בזמן אמת כתושב ישראל.

• פנייתו לקבלת טיפול רפואי בקופ"ח בשנת 2010 ופנייתו למל"ל וקבלת תשובה שאכן אינו תושב, היא ככל הנראה הטריגר שיצר את השינוי, שכן לדעת ביה"ד בכך השלים המערער כי אינו יותר תושב ישראל.

ובסיכום: המערער נחשב כתושב ישראל עד שנת 2009 ועד בכלל, והחל משנת 2010 – אינו תושב ישראל יותר.

בסיכום הכרעת הפסק – פסק הדין הוכרע כדעת הרוב.

בשולי הדברים:
הנקודה החשובה בפסק היא כי בשונה מהמקובל במל"ל – ביה"ד הארצי נותן את אישורו לכך כי בתנאים מסוימים, ניתן גם לעניין חוק הביטוח הלאומי להסמך על הלכת ספיר שנקבעה בעניין תושבות – במס הכנסה, וליצור נתק בתוך התא המשפחתי: האישה והילדים – תושבי ישראל , והבעל – תושב חוץ.

עם ירידת המבזק להפצה נמסר לנו מן המוסד לביטוח הלאומי, כי המל"ל רואה בתוצאת פסק הדין כמתייחס לנסיבותיו המיוחדות של המקרה, ואין שינוי בעמדת המל"ל להמשיך ולראות ב"תא המשפחתי" כתא אחד.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.