ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 17551-07-16) דחה ביום 18 בנובמבר 2018 את תביעתו של רונן גבאי (להלן: המבוטח) לביטול החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) בה נקבע שמעמדו כעובד החברה שונה לעובד עצמאי, וחוב החברה בגין העסקתו בה יוחס ישירות אליו.

רקע עובדתי

• המבוטח עבד בחברה שבעלי מניותיה היו אביו ואימו. האב שימש כמנכ"ל החברה.

• לחברה נוצר חוב למל"ל בגין אי תשלום דמי ביטוח עבור עובדיה לרבות המבוטח, לתקופה 7/1995 -4/2009. החוב המשוערך הגיע כדי כ-1 מליון ₪.

• בשלהי 2015 שלח המל"ל למבוטח מכתב ונאמר לו כי עפ"י המידע שבידו, הוא נמנה על בעלי החברה, שאינה משלמת באופן עקבי דמי ביטוח, ולפיכך בנסיבות אלה קמה למל"ל סמכות לשנות מעמדו מעובד שכיר לעובד עצמאי ולגבות ממנו את חוב החברה בגין העסקתו הוא, אלא אם יסדיר את חוב החברה.

• בתחילת 2016 המל"ל שינה את מעמדו לעובד עצמאי, לתקופה הרלוונטית, וייחס למבוטח את חוב החברה בגין העסקת המבוטח עצמו – בסך של כ-175 אלפי ₪.

• בנוסף, ביצע המל"ל קיזוזים מקצבאות הילדים שקבלה אשת המבוטח במשך מספר חודשים.

עיקר נקודות המחלוקת

• האם המבוטח הוא "בעל שליטה " בחברה?

• האם כדין שינה המל"ל מעמדו מעובד שכיר לעובד עצמאי?

• האם כדין ייחס המל"ל את חוב החברה למבוטח בגין אי תשלום דמי ביטוח בגין משכורתו של המבוטח?

• האם כדין עיקל המל"ל את קצבת הילדים?

• האם יש התיישנות או שיהוי בתביעת דמי הביטוח שלא שילמה החברה לתקופה זו?

עמדת המל"ל

• לדעת המל"ל, אף אם אין למבוטח מניות בחברה, הרי הוא קרוב של האב והאם, ויחד מחזיקים ב- 100% ממניות החברה. הקביעה היא בהתאם לרוח הלכת שלם בביהמ"ש העליון.

• ברמה המעשית עובדתית, הקביעה כי יש לראות במבוטח כבעל שליטה הסתמכה בין השאר על העובדות הבאות: השתתף בפגישות במשרדי המל"ל בקשר לחובות החברה, היה בעל זכות חתימה בה, וחתום על מסמכי החברה, לרבות על המחאות שהוציאה.

טענות המבוטח
מעולם לא היה עצמאי, תפקד בחברה כעובד שכיר ולא קיבל תגמול למעט משכורתו, אינו בעל מניות, מעולם לא קיבל את רווחי החברה, כל ההחלטות המהותיות לגבי פעילות החברה התקבלו על ידי האב בלבד, שקבע את תנאי העסקת העובדים כולל פיטורים.

דיון והחלטה

• בהתאם לפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה כאשר מעורב "בן משפחה", יש לבחון בקפידת יתר אם מדובר בעובד או במהות משפטית אחרת.

• בחינת הראיות באשר לסממני העסקה המקובלים לעובדים, מעלה כי: נטען שהמבוטח השתכר שכר קבוע של כ-5,000 ₪ לחודש – ללא רישום שעות עבודה, תנאי שכר, או הסכם עבודה. בפועל נמצא כי בתלושים הופיעו סכומים קטנים הרבה יותר – שכר זה ממילא אינו משקף את כישוריו והשכלתו.

  לא שולמו עבורו תשלומים סוציאליים, לא זוהו העברות בנקאיות או תשלומים מסודרים לחשבונו בגין השכר, ובתקופת קשיי החברה כלל לא קיבל שכר.

• ביה"ד קבע כי אין מדובר בעובד כי אם בבעל שליטה בחברה. אשר על כן, בהתקיים חוב ניכויים בגינו (בלבד) מצד החברה רשאי המל"ל לשנות סיווגו לעובד עצמאי, ולדרוש את דמי הביטוח הללו – ממנו אישית.

• בעניין קיזוז החוב גם מקצבאות הילדים, נקבע שאף שהללו משולמות לאשה הרי שמדובר בעניין טכני בלבד – ויש לראות בשני בני הזוג כשותפים בחוב בחלקים שווים, על כן ראוי היה לקזז רק מחצית מקצבאות הילדים (בחלק המיוחס לזכאותו – הוא), וכך נקבע.

• באשר להתיישנות החוב נקבע כי אין התיישנות על חיוב שמועד תשלומו קודם ליום 1.1.2015, מועד בו נכנס לתוקף סעיף 363א לחוק, הקובע תקופת התיישנות של 7 שנים.

• בעניין טענת השיהוי נקבע כי פעולות המל"ל לגביית החוב בשנת 2004, ומגעים שנוהלו בין הצדדים בשנת 2009, וביטול הסדר ביניהם בשנת 2011 עקב אי עמידה של החברה בו – מבטלים את טענת השיהוי.

התביעה נדחתה בעיקרה המוחלט.

בשולי הדברים

• יצוין כי המל"ל פרסם חוזר פנימי בסוגית הכללים לשינוי מעמד של בעל שליטה בחברה לה חוב למל"ל, ממעמד שכיר בה, לעובד עצמאי, וייחוס חוב החברה לבעל השליטה. בחוזר זה בוצעו מספר עדכונים לאורך השנים, האחרון בהם מיום 7.6.2015 (ראו מבזקי מס שלנו מספר 370 ו-632 שפרטו בהרחבה את הסוגיה).

• בחוק ההסדרים לשנת 2017 נוסף סעיף 367א לחוק הביטוח הלאומי שלפיו יכול המל"ל להרים את מסך ההתאגדות ולגבות חוב ממי שהחברה העבירה אליו נכסים או פעילות (חוזר מעסיקים 1471 מיולי 2017).

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.