בשנים האחרונות, אנו נתקלים חדשות לבקרים בלקוחות, בין יחידים ובין חברות, אשר נתקלים בקשיים מול הבנקים בעת ניסיון להפקיד או להעביר כספים (בעיקר מחו"ל). בעקבות שינויים בהוראות חוק לאיסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן: "החוק") ומדיניות הבנקים, לקוחות אלו נדרשים, בין השאר, לאשר כי הם מדווחים ומשלמים מסים כדין לרשויות המס בישראל וכן בכל מדינה זרה בה קיימת חבות במס. תופעה זו קיימת ביתר שאת כאשר עסקינן בתחום המטבעות הקריפטוגרפים, תחום בו קשה לשמור תיעוד על מכלול הפעולות שבוצעו בעבר ובו הרגולציה וההתייחסות לסיווג ההכנסה משתנה ממדינה למדינה.
מעבר להצהרת הלקוח, הקושי עולה אף מדרגה כאשר הבנקים מבקשים מעורך הדין או רואה החשבון של הלקוח, לציין מידיעתו האישית את מקור הכספים, לאשר שהכספים האמורים דווחו לצרכי מס לכל רשויות המס הרלבנטיות בכל מדינה בה קיימת חובת דיווח (לרבות דיווח על פרטי החשבונות, ההכנסות בהם, כספים שיועברו מהם וכספים שיופקדו בהם), הכל במועדים ובהתאם להוראות כל דין, לרבות דין זר, החל על הלקוח, וכן ששולמו כל המיסים המגיעים בגין הכספים האמורים לעיל על פי הוראות כל דין, לרבות דין זר, החל על הלקוח.
בעקבות הבעייתיות הברורה הנעוצה באישורים כאמור, בפרט באשר לדינים זרים ומדינות זרות, לשכת רואי החשבון פרסמה לאחרונה איגרת בעניין אותם אישורים הנדרשים, ומזהירה את חברי הלשכה שבהתאם לטיוטת חוזר הפיקוח על הבנקים מיום 12.9.2018 נקבע כי רק הלקוח בעצמו יצהיר כי דיווח כדין על פעילותו בחשבון לרשות המסים. לא נכללת כל דרישה מרואה החשבון לאשר את נושא דיווחי המס של הלקוח. באגרת אף הובאו דוגמאות של נוסחי אישור מאת הבנקים עליהם אסרה הלשכה על רואה החשבון לחתום, לאור העובדה כי נוסחי אישור אלו עומדים בניגוד להנחיות, ובפרט לטיוטות שפורסמו.
בהמשך לאמור, ברצוננו להביא לידיעתכם פסק דין שפורסם לאחרונה – טויגה און ליין בע"מ ואח' נגד בנק מזרחי, בו נתבע הבנק בשל סירובו להמשיך לנהל חשבונות בנק עבור ארבע חברות העוסקות בשירות בתחום הפורקס ועבור בעל מניות בחברות אלו.
הבנק טען שבהתאם לחובות המוטלים עליו מכוח החוק, עלו דגלים אדומים רבים לאור פעילותם והתנהלותם העסקית של התובעים. בין היתר נטען כי החברות האמורות הינן חברות בנות לחברת אם שהתאגדה ומקום מושבה במדינות הנחשבות מקלטי מס (Offshores). החברות אף סיפקו שירות ללקוחות שגם הם חברות המאוגדות במקלטי מס. הבנק דרש הסברים רבים ולא התרצה מההסברים שסופקו על ידי התובעים. לבסוף נשלח מכתב בו הבנק מודיע לתובעים על סגירת חשבונותיהם וזאת תוך 14 ימים. החברה טענה כי הבנק חרג מסמכותו ואין ביכולתו לסרב לנהל את החשבונות האמורים.
השופטת לימור ביבי בחנה את הוראות החוק והגיעה למסקנה שהבנק הרחיק לכת בדרישותיו ושגה בהחלטתו לסגור את החשבונות. בפסק הדין הוזכר פסק הדין ביטס אוף גולד בנושא המטבעות הקריפטוגרפים לפיו קבעה השופטת כי:
"ניתן ללמוד כי בית המשפט נדרש לכאורה, בעת בחינת שיקול הדעת של התאגיד הבנקאי, להיכנס בנעליו ולבחון את האיזון הראוי בין החובה לספק שירות אל מול אחריותו למניעת פעילות אסורה ובהקשר זה, לכאורה לא די בכך שקיימות (בהתאם למתחם הסבירות) מספר חלופות סבירות מהן הינו בוחר אחת, כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי.
הנני סבורה כי יש טעם בטענות התובעים וכי אמנם יכול שיש מקום לשקול התערבות שיפוטית נרחבת יותר בהחלטות התאגיד הבנקאי, במיוחד בכל הנוגע להגבלת פעילות וסגירת חשבונות לקוחותיהם."
יתרה מכך, השופטת בחנה את מכלול השיקולים של הבנק לסגירת חשבונות התובעים וקבעה כי: "הופג כל חשש רלוונטי אשר היה קיים – ככל שהיה קיים – בפעילות התובעים ומשכך, גם מכאן ואילך, אין מקום להורות על סגירת חשבונותיהם של התובעים."
התייחסות חשובה בפסק הדין הינה לאישורי רואי החשבון ועורכי הדין וצוין כי:
"…בכל הנוגע לאישורי רואה החשבון ועורכי דין אשר הומצאו על ידי התובעים, דרישת הבנק לקבל אישורים במסגרתם מצהירים עורכי הדין או רואי החשבון על המידע מידיעתם האישית, אינה סבירה באשר אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הפיקוח על הבנקים, כמו גם כללי האתיקה של רואי החשבון ועורכי הדין…"
בנוסף נקבע כי לא סביר שהבנק ידרוש מרואה החשבון לאשר כי לקוחות הקצה מנכים במקור כדין בעת תשלומים לתובעים.
בהמשך מבהירה השופטת שהדברים האמורים לגבי רואי חשבון יפים גם כלפי עורכי דין. השופטת ציינה שבעניין מקלטי המס התובעים הסירו את חשדות הבנק כראוי, שכן הוכח ששולם מס כדין ואף הומלץ לתובעים להתאגד במקלט מס על ידי עורכי דין מטעמים מסחריים המניחים את הדעת.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) גדי אלימי ולעו"ד דני פינק, ממשרדנו.