ביום 9 בדצמבר 2018 ניתן פס"ד בעניין אורון אחזקות (להלן: "המערערת") ( ע"מ 38832-03-15).
פסק הדין דן בשאלה האם דיבידנדים שקיבלה המערערת מחברת הבת שלה, שמקורם ברווחי שיערוך של נדל"ן מניב של חברת הבת, פטורים ממס ע"פ הוראות סעיף 126(ב) לפקודה?
המערערת הינה חברת אחזקות המחזיקה במניות חברת בת, לה מלונות ונדל"ן מניב. חברת הבת שיערכה את נכסיה, כאשר רווח שיערוך הנדל"ן המניב נטו, נרשם כנגד עודפים. בשנת 2009 ו- 2011 חילקה חברת הבת דיבידנדים למערערת, חלקם – כאלו שמקורם מרווחי השערוך הללו, ורק לגבי הללו מתייחס הפסק.
לטענת המשיב ההסדר הקבוע בסעיף 126(ב) חל על "הכנסות" כהגדרתן בסעיף 1 לפקודה, אשר חויבו במס חברות או הופטרו ממנו טרם חלוקתם למערערת. רווחי שערוך כאמור – אינן הכנסה כלל, ולא הכנסה שחויבה במס חברות.
מנגד, טענה המערערת כי די בכך שהדיבידנד הינו מחבר בני אדם החייב במס חברות, כדי לעמוד בתנאי הסעיף וכי אין חשיבות לעיתוי. בעתיד, בעת מכירת הנכס המשוערך, חברת הבת תחוב במס חברות ולכן, טענת העיתוי היא טיעון טכני ולא מהותי. לטענתה חיוב הדיבידנד כעת תוצאתו עשויה להיות כפל מס, בעת מכירת הנכס.
עוד טענה המערערת לביטול ההכרזה על הדיבידנד, כיוון שלא צפתה את מיסויו.
ביהמ"ש קובע חד משמעית כי לשונו של סעיף 126(ב) ברורה וכי הסעיף הפוטר לא יחול מקום שהדיבידנד מחולק מרווחים שלא נכללו בהכנסות החברה המחלקת. ביהמ"ש מסתמך על פסקי דין שונים בעניין חלוקת רווחי אקוויטי וחישוב רר"ל ( דוד קליימן, פרל, עלי ברנע, ז'ורבין וכו).
יצויין כי בית המשפט, בתארו את רכיבי סעיף 126(ב) לא קובע במפורש כי נדרש שהכנסה המחולקת – נתחייבה במס חברות בידי המחלקת, אלא כי "מילים אלו באות להבטיח כי ההוראה תיושם אך ורק כאשר המודל הדו שלבי אמור לחול, כלומר במקום בו החברה המחלקת נתונה למיסוי חברות לפי הפקודה…" (ההדגש אינו במקור).
זאת בשונה מקביעתו של ביהמ"ש המחוזי בעניין קניון דרורים שם פירש ביהמ"ש את הקטע הרלוונטי כך: "ושאותה הכנסה הייתה נתונה לחיוב במס חברות בידי החברה המחלקת" (ההדגש במקור. (ראו מבזק מס מס' 717 מיום 18/1/2018)
והאבחנה בין שתי הפרשנויות, חשובה ובולטת.
בעניינו, ביהמ"ש מאבחן בין סוגי הכנסות (חשבונאיות) שחיובן במס יהא במועד מאוחר יותר (הפרש עיתוי): הפרש עיתוי זמני כדוגמת פחת מואץ, והפרש עיתוי שהיפוכו מותנה ברצונו של הנישום, ועשוי להיות בשל כך הפרש קבוע, כגון רווחי שיערוך, אשר מימושם בפועל תוך חיובם במס תלויים ברצון החברה, ושמא תבחר לא למוכרו "לעולם".
הפרש עיתוי מעין זה, תלוי ברצון הנישום. קובע ביהמ"ש : "משמעות הדיבור "הכנסות" שבסעיף 126(ב) היא הכנסות שכבר התגבשו בידי החברה המחלקת לצורך מיסויה ולא הכנסות בכוח שעשויות להיווצר בעתיד אם תינקט פעולה מסחרית זו או אחרת, כגון מכירתו של נכס שערכו נמדד לפי שווי הוגן".
בהתייחס להפרשי עיתוי כגון פחת מואץ לצורכי מס (ויצירת רווח חשבונאי שאינו הכנסה חייבת במס) מציין ביהמ"ש כי ניתן לפטור את חלוקתם במס בידי החברה המקבלת, שכן הפרשים אלו צפויים להתהפך ולהתאזן "בתוך זמן מוגדר".
קביעות נוספות של ביהמ"ש:

• סעיף 100א1 כופה מכירה רעיונית של הנכס המשוערך (במקרה בו חולקו רווחי שיערוך) תוך חיוב במס חברות בידי החברה המחלקת. בשכך, מובן כי חלוקת רווחים אלו לחברה האם- פטורה ממס לפי סעיף 126(ב). אין ללמוד מכך כי טרם חיקוקו של סעיף זה, חלוקת רווחי שערוך הייתה פטורה ממס כליל.

• לאור קביעתו של פקיד השומה כי הדיבידנד אינו פטור ממס, ביקשה המערערת לבטל את הדיבידנד ולהחזיר את המצב לקדמותו.

  ביהמ"ש אינו מאפשר זאת. עם זאת מעניין לשים לב להערת שוליים של ביהמ"ש בעניין זה: " אינני נדרש כאן לדינו של חוזה אשר מלכתחילה מכיל תנאי מפסיק העשוי להתמלא בהתאם לתוצאת מס מסוימת, שתיוודע מאוחר יותר".

מחשבה מתבקשת היא, כי לו היה נקבע מלכתחילה בהחלטת חלוקת הדיבידנד, כי הוא מותנה בקבלת פטור ממס, ובמידה ולא יינתן פטור – הדיבידנד בטל, יתכן והביטול היה מאושר ע"י ביהמ"ש !!

• לא הותר ניכוי כלשהו מעלותו של הנכס המשוערך בחברת הבת – כניכוי מהדיבידנד שחויב בידי החברה האם.

• מניעת כפל מס – בהעדר התחייבות של פקיד השומה, מצווה ביהמ"ש על רשות המיסים (לרבות מסמ"ק) כי כל עוד תחזיק חברת האם במלוא מניותיה של חברת הבת, יביאו הרשויות בחשבון, בעת מיסוי שבח המקרקעין בעתיד במכירת הנכס בידי חברת הבת – את העובדה שרווח זה כבר מוסה בחלוקת הדיבידנד (בידי חברת האם), ושלא יוטל כל כפל מס !!

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.