ביום 14 בפברואר 2019 ניתן פס"ד בעניין תאגיד איסוף מכלי משקה בע"מ ("התאגיד") (ע"מ 50208-01-15).
הדיון נסב סביב חבותו של התאגיד לנכות מס במקור מסכומים ששילם לאספני מכלי משקה בעד החזר הפיקדון ע"פ חוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט- 1999 ("חוק הפיקדון").

רקע ועובדות המקרה
חוק הפיקדון קובע, בין היתר, חובת גביית פיקדון על היצרן או היבואן, בעבור כל מיכל משקה מסומן, שנמכר לצרכן או לבית עסק. מנגד, חלה עליהם חובת החזר פיקדון עם החזרת מכל המשקה ע"י הצרכן או בית העסק.
באוגוסט 2000 תוקן חוק הפיקדון ונקבע כי יצרנים ובתי עסק יכולים להתאגד ב"תאגיד מחזור" לשם ביצוע הוראות החוק (איסוף מכלי המשקה ומחזורם, החזר הפיקדונות וכו), ונקבעו לתאגיד המחזור יעדי איסוף, שאי עמידה בהם, מחייבת בעיצומים כספיים. מכוח התיקון, הוקם התאגיד בשנת 2001 ע"י ארבע יצרניות ויבואניות של משקאות, כתאגיד מיחזור. לתאגיד מועברים דמי הפיקדון הנגבים ע"י היצרנים והיבואנים בעת מכירת מכלי המשקה לקמעונאים, במלואם (זהו צד ההכנסות) ומשמשים לפעילותו, איסוף המכלים, תשלום לאספנים וכד' (צד ההוצאות).
איסוף מכלי המשקה ע"י התאגיד נעשה ע"י מספר גורמים כגון: בתי עסק, מוסדות חינוך ואספנים (בשנות המס שבערעור- אספנים החזירו כ- 50% מהמכלים שהוחזרו). התאגיד משלם לאספנים את סכום דמי הפיקדון בהתאם למס' המכלים המוחזרים וכן "דמי עידוד" לאספנים המחזירים למעלה מ- 60,000 מכלי משקה בחודש.
התאגיד ניכה מס במקור רק מסכום דמי העידוד ששילם לאספנים, בעוד שמדמי הפיקדון לא נוכה כל מס.
התאגיד טען כי החובה להשיב לאספנים את דמי הפיקדון, במלואם, חלה מכוח חוק הפיקדון (חקיקה ראשית) וכי חובה זו גוברת על חובת ניכוי מס במקור, (תקנות מס הכנסה – "שרותים ונכסים"), כי למעשה האספנים נותנים לה שרותים ולא ההיפך, וכי הדיון צריך להיות רק על האספנים הכבדים (מקבלי דמי העידוד) ולא על האספנים האחרים.
מנגד טען פקיד השומה כי האספנים אינם עונים להגדת "צרכן" בחוק הפיקדון – "אדם הקונה או אוסף מכלי משקה שלא למטרת עסק", כי התשלומים מהתאגיד לאספנים הינו תמורת שרות וחלף העסקתם כשכירים בה – תוך ניכוי מס במקור משכרם, וכי אין מקום לאבחן בין האספנים הכבדים לאלו הקטנים יותר. אי לכך חלות הוראות תקנות שרותים ונכסים.

ניתוח וקביעת הדין:

• פעילות האספנים – גם הקטנים בהם (שהתשלום השנתי לקטן ביותר היה כ- 42 אלפי ₪) האוספים את המכלים, מגיעה כדי עסק ע"פ המבחנים שנקבעו בפסיקה (הלכת מגיד הידועה) ולפיכך, הם אינם באים בגדר "צרכן" כהגדרתו בחוק הפיקדון.

• גם טענת התאגיד לראות בפיקדון כחוב או כשטר – עליו ישנה חובה חוקית להשיבו במלואו, נדחתה.

• נקבע כי תקנות שרותים ונכסים חלות, וכי הייתה חובה חוקית לנכות מס במקור מכל האספנים גם מדמי הפיקדון ששולמו להם.

• כיוון שהתאגיד נסמך על חו"ד שניתנה ע"י יועציו וקיבל בעבר אישור זמני מרשות המיסים (אף שתוקפו פג בשנות הערעור) שלא לנכות מס במקור – קבע ביהמ"ש כי יש לבטל את הקנסות שהוטלו בשומה ע"י פקיד השומה.

בשולי הדברים:
א. קביעת חובת ניכוי במס במקור בפסק נבעה בברור מהקביעה, כי האספנים אינם בגדר "צרכן" בחוק הפיקדון. לנו נראה, כי גם לו היו הללו בגדר "צרכן" הרי שעל פניו תקנות שרותים ונכסים היו גוברות , והיו אמורות לחול בכל אופן, ככל שאספן קטן היה מגיע כדי תקבול העולה על סכום הפטור בתקנות אלו (כ- 5,000 ₪, על פי (תקנה 2(א) לתקנות).
ראוי לדעתנו כי המחוקק או מחוקק המשנה, יפטור במפורש חובת ניכוי כאמור מאספנים קטנים מעין אלו, ככל שאינם מגיעים כדי עסק.
ב. לפסק הדין חשיבות בכל הקשור לתשלומים המשולמים ע"י חברות שונות העוסקות במיחזור ומשלמות לגורמים שונים עבור איסוף פסולת, לרבות פסולת ברזל, פסולת טקסטיל, פסולת אלקטרונית וסוללות וכו'. ביהמ"ש רואה בפעולות האיסוף ככל שהינה "מקצועית" – פעילות מעסק" ולפיכך, בהיות התאגיד "משלם" ע"פ התקנות – חלה עליו חובת ניכוי במקור מהתשלומים שהוא משלם לאותו "אספן", שבלא מעט מקרים העדיף לפעול במחשכים, וכעת יצטרף לציבור משלמי המיסים, בעל כורחו.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.