ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 34179-06-16, 34138-06-16) דחה ביום 26/2/2019 תביעות בני הזוג שמאי רפאל ואשתו שמאי אלגריה (להלן: המבוטחים) להמשך תשלום קצבת אזרח ותיק ולביטול חובם למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), זאת עקב שלילת תושבותם.

תמצית עובדתית

• המבוטח יליד 5/1945 ורעייתו ילידת 1946, שהו בחו"ל בתקופה 8/1984 עד 12/1992, אז שבו ארצה להתגורר כאן.

• מחודש 1/1993 עד 5/1995 שהה המבוטח בארץ, סווג במל"ל כעובד עצמאי וחויב בדמי ביטוח. המבוטחת הייתה פטורה מתשלום בהיותה עקרת בית נשואה.

• ב- 1995 עזבו את הארץ ושהו ברציפות בחו"ל עד שלהי 2011. בתקופה זו לא היו תושבי ישראל במל"ל.

• ביום 2/4/2012 הגיש המבוטח תביעה לקצבת זקנה (קצבת אזרח ותיק).

• ביום 18/4/2012 הגיש המבוטח שאלון לקביעת תושבות ומעמד בני הזוג נקבע כתושבים חוזרים מיום 10.11.2011.

• תביעת המבוטח לקצבת אזרח ותיק אושרה מיום 1.5.2012, וכך היה בעניין המבוטחת.

• ביום 18/12/2012 קיבל המבוטח מהמל"ל מכתב לפיו הוא זכאי להמשך תשלום הקצבה ללא הגבלת זמן בעת שישהה בארה"ב (מותנה בקבלת אישור חיים מידי שנה).

• יומיים לאחר קבלת המכתב, ביום 20/12/2012, עזבו בני הזוג את הארץ ושבו להתגורר בארה"ב עד היום.

• ביום 27/1/2016 הוחלט במל"ל לשלול למפרע את תושבות בני הזוג מיום 10/11/2011. פועל יוצא מכך הוא שלילת זכאותם לקצבת אזרח ותיק, רטרואקטיבית, ומשכך נוצר להם חוב למל"ל בסך של כ-160,000 ₪.

עיקר טענות הצדדים

• לטענת המבוטח, כששבו בני הזוג ארצה ב- 2011, היה בכוונתם להשתקע בארץ, ובשל קשיים כלכליים חזרו לארה"ב. לטענתם, המכתב שקיבלו מהמל"ל הוא התחייבות בלתי הדירה להמשיך ולשלם את הקצבה גם בעת שהותם בארה"ב.

• המל"ל טוען כי בני הזוג שבו ארצה בסמוך לפני שהיו זכאים לקבל קצבאות, מתוך מטרה לקבל קצבאות, והצהרתם בדבר הכוונה להשתקע בארץ הייתה הצהרה כוזבת.

  כמו כן לטענת המל"ל לא נעשה ע"י בני הזוג כל ניסיון להתפרנס כאן, והם עזבו את הארץ יומיים לאחר שניתן להם אישור על המשך זכאותם, גם אם יחיו בחו"ל.

ביה"ד דן הפלוגתאות
האם בדין נשללה הקצבה רטרואקטיבית והאם בדין נוצר לבני הזוג חוב.
היה וביה"ד יקבע שבני הזוג היו תושבי ישראל בתקופה 11/2011 עד 12/2012 – הם יהיו זכאים לקצבאות והחוב יבוטל.
אם התשובה שלילית – הם לא יהיו זכאים לקצבה מלכתחילה ובדין נקבע חובם.

נטל ההוכחה
באשר לנטל ההוכחה בנושא התושבות, נשען ביה"ד בין היתר על פסיקת ביה"ד הארצי בעניין "עליאן אינאס" מאוגוסט 2009:
"הנטל נקבע לפי המצב עובר לתקופה הנתבעת. במקרה בו לפני התקופה הרלבנטית, התובע היה תושב ישראלי הרי שחובת ההוכחה תוטל על כתפי המוסד להראות שהתובע העתיק את מרכז חייו מחוץ לתחומי מדינת ישראל בתקופה הרלוונטית". (וההיפך) .
בתקופה 11/2011 עד 12/2012 המבוטחים התגוררו בארץ, והשאלה שנדרש ביה"ד היא האם ניתן לראותם כתושבי ישראל בתקופה זו.
ככל שיקבע שלא (ולגבי התקופה שלאחר מכן – אין חולק כי לא היו תושבי ישראל יותר), הרי שממילא לא קמה זכאותם מלכתחילה לגמלאות. להלן נקודות שנשקלו בפסק:

דיון והחלטה

• בני הזוג, עת שחזרו ארצה, הוכרו כתושבים על סמך הצהרתם כי שבו לישראל על מנת להשתקע בה, וכפועל יוצא מכך שולמו להם קצבאות אזרח ותיק.

• לאור התקופה הארוכה שבה חיו בארה"ב עד 10.2011, נטל הראיה לתושבות נופל על כתפיהם.

• אף שנטען כי המבוטח הגיע לארץ עם סכום כסף מכובד לרכישת מוצרים ושכירת בית, לא הוצגו כל ראיות לרכישת מוצרים נדרשים או שכירת הנכס.

• לא הוכח שנעשה ניסיון ממשי להתפרנס בישראל.

• נראה כי משפחתם הקרובה של הזוג מצויה בארה"ב, וגם נתון זה מעלה תהייה בקשר לכנות הכוונה להשתקע בישראל. גם סמיכות תאריך השיבה לישראל בסמוך למועד הזכאות לגמלה, הטריד את ביה"ד וגם החזרה לארה"ב.

• לא הובא לעדות אף אחד שהיה יכול לתמוך בעמדות/טענות המבוטח.

• בני הזוג מסתמכים על המכתב לפיו הם יהיו זכאים להמשיך לקבל את הקצבה גם אם יחיו בחו"ל אלא שהזכאות מותנית בכך שמלכתחילה היו זכאים לקבל את הקצבה מחודש 5/12 ולכן, אין מקום להסתמך על המכתב.

• ביה"ד מגיע למסקנה כי בני הזוג לא היו תושבי ישראל במועד הזכאות לקצבה.

  אי לכך בני הזוג לא היו זכאים מלכתחילה לקבל הגמלאות, ומשכך החוב למל"ל, בדין יסודו.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.