אזור עוטף עזה סובל זה שנים רבות מטרור מתמשך, התקפות טילים, בלוני תבערה ואינסוף פגיעות ישירות, מבצעים בשמות שונים המשקפים מצב מלחמה מתמשך, ואור בקצה המנהרה – אין.
בהחלטה שיפוטית מיום 26.3.2019 בביהמ"ש העליון בעניין אם דבליו גרופ (רע"א 174/19) (להלן – החברה) נדון מקרה בו תביעת חברה העוסקת בתכנון, ניהול, פיקוח וביצוע של פרויקטים הנדסיים, שביצעה פרויקט בניה של הקמת תחנת כוח פוטו – וולטאית, הידוע בשם "חלוציות" (באזור הגובל בעזה, וככל שידוע לנו, ביישוב ספר), בתקופת מבצע "צוק איתן", במהלכו שותק הפרויקט עקב עזיבת העובדים לפיצוי – נדחתה על הסף ע"י מנהל מס רכוש וקרן פיצויים מסיבות שונות, חלקן טכניות. ככל הידוע, החברה אינה זוכה עד היום, כמעט 5 שנים לאחר המבצע, לפיצוי על הנזקים שנגרמו לה במהלך "צוק איתן".
בעקבות מבצע "צוק איתן" פסקו העבודות בפרויקט והחברה הגישה (במסגרת לוח הזמנים שנקבע ע"פ אורכה שניתנה) תביעה לתשלום פיצויים לפי המסלולים הירוקים, על פי תקנות מ"ר וק"פ (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף)(הוראת שעה), התשע"ד- 2014 (להלן- "התקנות"). תביעתה נדחתה על הסף, בטענה כי העסק אינו נמצא "באזור המיוחד" כהגדרתו בתקנות, נוכח העובדה שמשרדיה של המערערת היו באותה עת בעיר רחובות, ובהתעלם מכך, שהפרויקט נשוא התביעה היה באזור עוטף עזה.
בעוד הערר על החלטת המנהל תלוי ועומד בפני ועדת הערר, הגישה החברה, במאי 2015 תביעה נוספת למנהל, והפעם ב"מסלול האדום" (המועד האחרון להגשת תביעות לנזקים עקיפים, 15/1/2015). לטענת החברה, כתביעה חילופית לתביעת הפיצויים הראשונה, בטענה כי הגשת תביעה במסלול האדום אינה כפופה למועדים ע"פ התקנות. לחילופין, ביקשה את אישור הועדה להארכת מועד. החברה נמנעה מהגשת בקשה לאורכה למנהל מס רכוש, עובדה שעמדה לה, בסופו של דבר, לרועץ.
הועדה וגם ביהמ"ש המחוזי שדן בערעור על החלטתה, דחו את התביעה השנייה על הסף, תוך ההנמקות הבאות, בעיקר: הסמכות להארכת מועדים הינה של המנהל, המועד ממנו נמנית התקופה להגשת תביעה הוא מועד גילוי הנזק (תקופת מה לאחר "צוק איתן") ולא המועד בו ניתן לאמוד את היקפו, הסיבה העיקרית (דעתנו) לניזוק הוענקה אפשרות הבחירה בין המסלולים ולא ניתן לתבוע שתי תביעות שונות ע"פ שני מסלולים גם יחד.
מכאן בקשת רשות הערעור.
ביהמ"ש העליון דוחה הבקשה לערעור על פסק המחוזי, בהנמקה קלאסית, שהבקשה אינה בעיה משפטית כבדת משקל המצדיקה דיון כאמור. עם זאת מנמק גם ביהמ"ש העליון דחיה אקדמית: חוק מס רכוש כולל הסדר ספציפי בכל הנוגע להגשת תביעות מכוחו ולהקפדה על מועדים נודעת חשיבות הן מההיבט של בחינת הטענות בסמוך לקרות הנזק, והן מההיבט של הערכות תקציבית של המדינה.
בשולי הדברים וכתובנה נסביר:
ניזוק ש"עסקו" נמצא בישוב ספר היה רשאי לתבוע פיצוי בגין נזקים עקיפים שנגרמו לו בתקופת "צוק איתן" באחת משתי הדרכים:
אחד ה"מסלולים הירוקים", שנקבעו בתקנות (מסלול המחזורים, מסלול שכר, מסלול הוצאות וכו') המושתתים על הערכת הנזק לפי נוסחאות שנקבעו בתקנות שאין לסטות מהן, או לתבוע פיצוי בגין הנזק שנגרם לו ע"פ ה"מסלול האדום" בו יכול וצריך הניזוק להעריך את הנזק העקיף "האמיתי", שנגרם לו בחישובים והערכות ספציפיות יותר למקרה. חשוב לציין, כי בפסק הדין מצוין, כי בתשובת המנהל לבקשה הוא הבהיר כי קיימת אפשרות להגיש בקשה להארכת מועד.

כמו כן מתאר ביהמ"ש העליון "באשר לסוגיית כפל התביעות, המנהל מבהיר כי בקשותיהם של ניזוקים שהגישו תביעה באחד מהמסלולים ומבקשים לעבור מסלול טרם ההכרעה בה נשקלות בחיוב."
נדגיש כי הערר שהגישה החברה במסגרת המסלול בו תבעה מלכתחילה, בתביעה הראשונה, עודנו תלוי ועומד בפני הועדה, גם היום, 5 שנים לאחר "צוק איתן".

בכל אופן אם וככל שחלילה יחזור המצב הביטחוני ויהיו ניזוקים בצד שלנו, חייבים להקפיד על המועדים שנקבעו בתקנות ולידע ולבקש בכל מקרה בו נדרשת ארכה או מתבקש שינוי מסלול תביעה.

אי הקפדה על כך, עלולה לצערנו ולחסרון כיסו של הניזוק – להביא לדחיית טענותיו על הסף.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.